המארב בטונגו-טונגו (באנגלית: Tongo Tongo ambush) התרחש ב-4 באוקטובר2017, כאשר שיירה ממונעת צבאית של הקומנדו האמריקני והצבא הניז'רי שחזרה ממשימת איסוף מודיעין על המדינה האסלאמית בגבול ניז'ר-מאלי, עצרה בכפר טונגו-טונגו לחדש אספקה, ובצאתה מהכפר נפלה למארב קטלני של כוח גדול מסניף הסהרה של המדינה האסלאמית, במהלכו נהרגו 4 חיילים אמריקנים, 5 חיילים ניז'רים ולמעלה מתריסר לוחמי דאעש; המארב היה עשוי להסתיים בהשמדתה של השיירה האמריקנית-ניז'רית כולה, לולא הגעת מטוסי קרב של הצבא הצרפתי ברגע האחרון ממאלי השכנה. אירוע זה היה הפעם הראשונה מאז קרב מוגדישו שבו נפלו חיילים אמריקנים בפעולה קרקעית צבאית על אדמת אפריקה.
המארב בטונגו-טונגו שהתרחש בתקופת קריסת הח'ליפות של המדינה האסלאמית בעיראק, סוריה ולוב, עורר תשומת לב בינלאומית לשלוחות דאעש המתחזקות ביבשת אפריקה ולפעילות הצבאית האמריקנית בסאהל, וגרר ויכוח פוליטי נרחב בארצות הברית על הצדקת הנוכחות של הכוחות האמריקנים ביבשת אפריקה. בעקבות המארב, נפתחה חקירה של הקונגרס ומשרד ההגנה האמריקני אשר הסתיימה ב-2018, וממצאיה העלו פגמים בתכנון הפעולה ובהערכות של צוות הכוחות המיוחדים האמריקנים למשימה.
מספר חודשים לאחר המארב, סניף הסהרה של דאעש פרסם סרטון אשר כלל קטעים ממצלמות הקסדה של החיילים האמריקנים שנהרגו בקרב, שהיווה הישג תעמולתי כביר לארגון בכלל ולסניף בפרט; לקיחת אחריות רשמית של דאעש על האירוע, התרחשה רק במרץ 2019, בכתבה מפורטת בעיתון הארגון על פעולות סניף הסהרה בניז'ר, מאלי ובורקינה פאסו.
המעורבות האמריקנית ביבשת אפריקה שהופסקה בעקבות קרב מוגדישו, חודשה לאחר ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה באוגוסט 1998, שהותירו אחריהן 200 הרוגים ו-5,000 פצועים (בהם 12 אמריקנים). ההתקפות הללו שבוצעו על ידי ארגון אל-קאעידה בהנהגת אוסמה בן לאדן, הובילו את ארצות הברית להקדיש תשומת לב לאיום הטרור המתרחב באפריקה: מחלקת המדינה האמריקנית הוסיפה חודשים ספורים לאחר מכן את קניה לתוכנית הסיוע למלחמה בטרור (ATA), והחלה הפעילות המשותפת הראשונה של ארצות הברית וקניה בלוחמה בטרור במזרח אפריקה. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, ארצות הברית פתחה במלחמה העולמית בטרור נגד שלוחות אל-קאעידה, ובין השאר הורחבה הפעילות הביטחונית האמריקנית באפריקה, במטרה להיאבק בניסיונות של הטרור האסלאמי להכות ביבשת. בעוד שמרכז תשומת הלב האמריקנית הופנתה למזרח אפריקה בדגש על סומליה, הקמת המחתרת הסלפית להסלמה ולהטפה בשלהי מלחמת האזרחים האלג'יראית, בישרה את תחילת ההידרדרות הביטחונית בצפון ומערב אפריקה. אף שהמחתרת הסלפית פעלה בתחילה נגד אלג'יריה, בהדרגה, היא החלה לפעול נגד מטרות אירופאיות, והקשר בינה לבין הנהגת אל-קאעידה הלך והתהדק. בתחילת 2007, המחתרת הצטרפה סופית לאל-קאעידה תחת השם אל-קאעידה במגרב האסלאמי, ובהוראתו של איימן א-זוואהירי, הרחיבה את פעילותה לעבר הסהרה והסאהל במטרה לפעול למיטוט הממשלות באזור. בתגובה להקמת השלוחה האפריקנית החדשה של אל-קאעידה, ארצות הברית החליטה על פתיחת מבצע מגן הערער (Operation Juniper Shield; מוכר יותר בשמו הקודם: "מבצע חירות מתמשכת - חוצה סהרה" או בקיצור OEF-TS); מטרתו של מבצע זה, הייתה להגביר את הביטחון, השיטור, הסדר והיציבות באזור הסהרה והסאהל כנגד פעילות טרור וכנגד סחר בסמים ונשק. המבצע התמקד במיוחד בשיפור היציבות של אלג'יריה, צ'אד, מאלי, מאוריטניה, ניז'ר, סנגל, ניגריה ומרוקו, אשר הוגדרו כמדינות המאוימות מהטרור באופן מיידי.[1][2]
ב-7 בינואר2007, הקונגרס אישר הקצבה של 500 מיליון דולר למבצע, ובהמשך נשלחו כוחות אמריקניים לסהרה אשר חברו לכוח בינלאומי גדול שכלל גם חיילים קנדים, מרוקאים, אלג'יראים, מאלים, מאוריטנים וסנגלים. העיסוק המרכזי של הכוחות האמריקנים בשנים שלאחר מכן, היה באימון וציוד של הכוחות המקומיים, על-מנת להכשירם ללוחמה בטרור.[3] מלבד ענייני ביטחון, חוק וסדר, עסק הכוח הבינלאומי גם בפעילות הומניטרית באזור, אשר כלל סיוע לאוכלוסייה המקומית, מתן עזרה רפואית, תפעול מערכות חינוך, פיתוח כלכלי ועוד.[4][5]
בתחילת 2012, נפתח מרד הטוארג בצפון מאלי על ידי שכירי חרב טוארגים ששבו מלוב. לאחר מספר ניצחונות צבאיים של המורדים, יחידות עילית טוארגיות בצבא מאלי שעברו הכשרה אמריקנית, ערקו לצד המורדים כשהם מביאים עימם לשדה הקרב ניסיון וציוד צבאי כבד; העריקה הטוארגית לא רק הורידה לטמיון שנים של אימונים אמריקנים, אלא גם חזקה משמעותית את המרד שהתפתח לכדי מלחמת אזרחים; התוהו ובוהו ששרר בצפון מאלי, אפשר לארגוני טרור אסלאמיסטים להתבסס במרכז הסהרה ולהתפשט דרומה לעבר הסאהל. על אף שהמלחמה הסתיימה בניצחון ממשלת מאלי לאחר ההתערבות הצרפתית, היא הותירה אחריה תשתית גרילה עניפה של אל-קאעידה ברחבי הסהרה והסאהל שאילצה תוך זמן קצר את צרפת לפתוח במבצע ברקן בניסיון למנוע התקוממות ג'יהאדיסטית. בתחילת 2013, קבוצה של 32 מחבלים מאל-קאעידה במגרב, נכנסו לאלג'יריה ממערב לוב ומצפון מאלי והובילו את משבר בני הערובה באתר הגז עין אמנאס במהלכו נהרגו 37 בני ערובה מערביים (בהם 3 אמריקאים). פעולה זאת הובילה את ארצות הברית לחפש מקום מתאים להקמת בסיס צבאי אזורי לאיסוף מודיעין במטרה לסכל התקפות טרור על מטרות מערביות. ניז'ר נחשבה למקום הטוב ביותר עבור בסיס כזה, שכן היא שוכנת על מקום אסטרטגי במרכז הסהרה, בעלת מצב פוליטי וביטחוני יציב יחסית, וגובלת בלוב, אלג'יריה, ניגריה, מאלי ובורקינה פאסו אשר מתמודדות עם פעילות טרוריסטית.
כוחות מיוחדים אמריקאים באימוני לוחמה נגד טרור עם קצינים של צבא ניז'ר.
בתחילת 2013, ארצות הברית וניז'ר חתמו על הסכם ביטחוני שכלל הקמת בסיס כטב"מים אמריקני לאיסוף מודיעין בשדה התעופה דיורי המני בבירה ניאמיי, ומטרתו המוצהרת העיקרית הייתה לנטר תנועות ג׳יהאדיסטים בסהרה, לסייע לצרפת במלחמתה במאלי נגד ארגוני הטרור ולספק הדרכה וסיוע לכוחות הניז'רים במלחמתם נגד הטרור. נשיא ארצות הברית ברק אובמה עדכן את יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר שהפנטגון מתכנן לשלוח כוח של 40 חיילים אמריקנים לניז'ר עבור הקמת הבסיס, אך בשל דרישות מבצעיות נשלחו לבסוף כ-150 אנשי צבא אמריקנים להקמת ותחזוקת בסיס הכטבמ"ים. עם זאת, כלקח ממלחמת אפגניסטן ומלחמת עיראק, ברק אובמה נקט באסטרטגיה של הסתמכות רבה יותר על כוחות הצבא המקומיים, עם תפקיד צבאי אמריקני מוגבל. הקמת הח׳ליפות של המדינה האסלאמית בעיראק וסוריה וההתקוממות המחודשת של הטליבאן באפגניסטן, מיקדה את תשומת הלב של הפוליטיקאים והציבור האמריקני במדינות הללו, ואילו הנוכחות האמריקנית בניז'ר ובמדינות אפריקניות נוספות כמעט ולא הייתה ידועה מעבר לאנליסטים מערביים המתמחים באזור הסאהל. הידרדרות המצב הביטחוני בגבול המערבי והדרום-מזרחי של ניז'ר בין 2015 ל-2017, הובילה את ארצות הברית וניז'ר לחתום על הסכם צבאי המחייב את שתי המדינות לפעול יחדיו במאבק נגד הטרור; כחלק מההסכם הצבאי, נפרסו לראשונה בניז'ר הכומתות הירוקות מהקבוצה השלישית של הכוחות המיוחדים (3rd SFG) אשר העניקו הכשרה צבאית לכוחות המזוינים של ניז'ר. המוערבות האמריקנית ההולכת וגוברת באימונם של הכוחות הניז'רים, לצד בניית בסיס כטבמ"ים ענק באגדז שמטרתו לנטר תנועות טרוריסטים באזור הסאהל, גרמה לעלייה חדה במספרם של הכוחות האמריקנים הנמצאים ניז'ר, ומניינם הגיע ל-800 אנשי צבא.
עד אוקטובר 2017, הוקמו בניז'ר שני בסיסים אמריקנים ראשיים בניאמיי ואגדז שבהן שכנו טייסות משלחת אווירית וכטב"מים, בסיס מבצעים מתקדמים (AOB) בניאמיי שאחראי על תמיכה בצוותי הכומתות הירוקות בשטח באמצעות איסוף מודיעין, תקשורת ותיאום בין גורמים מרובים, בסיס ציוד ולוגיסטיקה (CSL) במראדי ובסיס ניתוח מודיעין (ACO) בארליט. נוסף על כך, לצבא האמריקני היה בניז'ר אתרים מבצעיים קדמיים (FOS) בדיפא, דירקו, טאהואה, ארליט, טילייה ואואלאם; ה-FOS הם למעשה פלגות מבצעיות של כומתות ירוקות בני 11–16 לוחמים שמשולבים בתוך בסיסים ניז׳רים קיימים ומהווים מכפיל כוח משמעותי. הפלגות המבצעיות שנפרסו ברחבי ניז׳ר שייכות לפלוגה A בגדוד השני של הקבוצה השלישית, וכוללות סך הכול 6 פלגות: 3211, 3212, 3213, 3214, 3215 ו-3216; הפלגה האחרונה שוכנת בבסיס ה-ACO בארליט ומצוידת גם במסוקים אזרחיים קלים עבור פשיטות מוסקות. צוותי הפלגות המבצעיות כפופים לבסיס המבצעים המתקדמים (AOB) בניאמיי, ומקבלים דרכו תמיכה, מודיעין ומשימות בהתאם לדרישת הדרגים הגבוהים יותר בפיקוד אפריקה.
טרום המארב
הבסיס האמריקני-ניז'רי באואלאם.
בבסיס צבאי ניז'רי בפאתי העיר אואלאם (Quallam) הנמצאת כ-85 ק"מ צפונית לבירה ניאמיי, שכן צוות קומנדו אמריקני בן 12 איש שכינויו הצבאי היה "פלגה מבצעית אלפא 3212"; צוות זה, עסק באימון ובהכשרת הכוחות הניז'רים בדומה ליתר צוותי הכומתות הירוקות בניז'ר, ובהתאם לאסטרטגיה האמריקנית ביבשת לא נועד להשתתף בלחימה ממשית. בהתאם למועדי הפריסות, ההרכב של חברי הצוות משתנה אחת ל-6 חודשים, ומרבית חברי הצוות הנוכחי של 3212 נפרסו לראשונה בניז'ר ב-30 באוגוסט 2017. מאז תחילת הפריסה שלהם, צוות 3212 באואלאם ביצעו 3 משימות בצפון-מערב המדינה בשיתוף עם הכוחות הניז'רים. המשימות כללו סיור בשרשרת כפרים ובסיסים צבאיים נידחים במטרה לאסוף מודיעין על המתרחש בגבול, לספק סיוע לתושבי הכפרים ולהפגין נוכחות. בערב 2 באוקטובר 2017, בסיס המבצעים המתקדמים (AOB) בניאמיי קיבל מהשגרירות האמריקנית מידע מודיעיני הקשור לדונודו צ'אפו, מפקד שטח זוטר של דאעש בסהרה באזור הגבול של מאלי וניז'ר; על פי המידע שנאסף באמצעות מודיעין אותות, דונודו צ'אפו היה צפוי לשהות באותו לילה למשך שעתיים באזור העיירה טילואה (Tiloa) הממוקמת 80 ק"מ צפונית לאואלאם ו-20 ק"מ דרומית לגבול ניז'ר-מאלי. צ'אפו היה אחראי שנה קודם לכן על חטיפת עובד סיוע אמריקני בשם ג'פרי וודקי, ואנשי המודיעין בשגרירות האמינו שלכידתו תוכל לשפוך אור על מקום הימצאו של וודקי.
באותו זמן, מפקד ה-AOB בניאמיי - מייג'ור אלן ואן-סאון לא שהה בסיס, לאחר שיצא יומיים קודם לכן לחופשת אבהות בארצות הברית. בשל כך, הפיקוד הועבר לידי סגנו וממלא מקומו - קפטן ניובורן ששימש כקצין מנהלי (XO) והיה הבכיר ביותר בצוות התמיכה והייעוץ של מייג׳ור ואן-סאון ב-AOB. מלבד ניובורן, צוות התמיכה כלל את הקצין המפקח (OW) צ'יף מרשל, הסמל הפלוגתי רס"ר קינגמן וסמל התקשורת סמ"ר קייסי וילבור; לקינגמן ומרשל היה ניסיון קרבי של 20 שנים בכוחות המיוחדים ופריסות מרובות ברחבי העולם, והם ניהלו משימות סיור רבות של פלגות מבצעיות ברחבי ניז'ר; סמ"ר וילבור עצמו, היה חבר לשעבר בפלגה המבצעית אלפא 3212 באואלאם ואף גייס רבים מחברי הצוות. בשל כך, במשך ההיעדרות של מייג'ור אלן ואן-סאון, קפטן ניובורן שהיה חדש יחסית בכוחות המיוחדים הסתמך רבות על קינגמן, מרשל ווילבור שהיו למודי ניסיון ובקיאים יותר ממנו במתרחש בניז'ר.
בעקבות המידע המודיעיני שהתקבל ב-AOB דרך השגרירות, הקצין המפקח צ'יף מרשל התקשר למפקד הפלגה המבצעית 3212 באואלאם - קפטן מייקל פרוזני, והורה לו לעלות עם שיירה לטילואה עוד באותו לילה, לאשר או לשלול את נוכחותו של דונודו צ'אפו באזור ובמקרה הצורך ללכוד או להרוג אותו. מייקל פרוזני היה בוגר בית ספר ריינג'ר של הכוחות המיוחדים (אנ'), ולפני הצטרפותו לכומתות הירוקות שירת מספר שנים בדיוויזיה המוטסת ה-82 עם שתי פריסות באפגניסטן. לאחר ששהה 5 שבועות בלבד בניז'ר בתפקידו החדש כמפקד פלגה 3212, פרוזני הבחין בדפוס קבוע של הסתמכות מוחלטת על מודיעין אותות ממקור יחיד ביציאה למשימות, במקום שילוב של מודיעין אותות ומודיעין אנושי כפי שהיה מקובל באפגניסטן; במהלך ההכשרה שלו בקורס הריינג'רס, פרוזני למד שהסתמכות על מקור מודיעיני יחיד לאורך זמן מאפשרת לאויב ללמוד על הנהלים והטקטיקות של הכומתות הירוקות, ומסיבה זאת לא הרגיש בנוח לצאת למשימות כאלו. פרוזני העלה את חששותיו בפני צ'יף מרשל ואת העובדה שצוותו לא יספיק להגיע בחלון זמן של שעתיים לטילואה בשל הנסיעה הארוכה שנמשכת לפחות 4 שעות. מרשל לא קיבל את טענותיו של פרוזני, והודיע לו שלצוותי הכומתות הירוקות אין את הפריבילגיות של JSOC לבחור את המשימות שלהם ועליהם להיערך במהירות לתנועה.
פרוזני ציית לפקודה והורה לצוות להתארגן לקראת תזוזה לטילואה באותו לילה בתקווה שהאיחור שלהם מחלון הזמן שנקבע יהיה כמה שיותר נמוך. חברי הצוות האמריקני החלו להעמיס על הטנדרים אספקה, תחמושת ומים שיספיקו ליומיים באקלים החם והלח של הסאהל, תוך בדיקות של תקינות ציוד הקשר, מערכות הנשק ומנועי הטנדרים; קפטן פרוזני עצמו, היה עסוק בלמלא את הקונספט המבצעי (CONOPs) של פרטי המשימה כפי שמקובל בצבא ולתאם עם סגן בובקר - מפקד הכוח הניז׳רי באואלאם את היציאה. בזמן שהצוות באואלאם התארגן לתזוזה, דרג הפיקוד ב-AOB שכלל את ניובורן, מרשל וקינגמן המשיך לדון בפרטי המשימה ונוכח לדעת שאין שום סיכוי שהצוות יוכל להגיע בחלון זמן של שעתיים לטילואה ולאתר את דונודו צ׳אפו. בשל כך, לאחר התייעצות הוחלט על שינוי בתוכנית לאיתורו.
המשימה הראשונה
כמעט 3 שעות לאחר השיחה הראשונית ביניהם, הקצין מרשל התקשר שוב למייקל פרוזני והודיע לו על המשימה המתוקנת: הצוות האמריקני-ניז'רי יצא לטילואה בבוקר יחד עם רכב סיור ניז'רי שיגיע במיוחד מניאמיי; רכב זה יצויד על ידי ה-AOB בציוד מעקב מיוחד של ה-CIA שייאפשר לצוותו של פרוזני לוודא אם צ׳אפו עדיין באזור כאשר יגיעו לטילואה. המשימה המתוקנת נראתה תמוהה לפרוזני, שכן היה ברור שצ׳אפו כבר לא יהיה באזור טילואה כאשר הם יגיעו בבוקר למחרת. לאחר דין ודברים עם מרשל, האחרון הודיע לו שלמרות הסיכוי הנמוך לאתר את צ'אפו הפיקוד עדיין רוצה שהם ייצאו לדרך, והורה לו גם לאסוף מודיעין אנושי בעיירה טילואה על תנועותיו של צ'אפו. קפטן פרוזני נפגש שוב עם עמיתו הניז'רי סגן בובקר, ולאחר שדנו בפרטי המשימה, הגיעו למסקנה שבמקום לערוך חזרות ואימונים במשך הלילה, מוטב שחברי הצוותים ירוויחו מספר שעות שינה כדי שיוכלו לשמור על ערנות בבוקר. פרוזני ובובקר הודיעו לצוותים שלהם על השינוי בתוכניות, והורו להם לפרוק את הציוד מהטנדרים ולפרוש לשינה קצרה של 5 וחצי שעות. בשלב זה, פרוזני האמין שהגדרת המשימה כ"איתור ולכידה של מבוקש" רחוקה מהמציאות, ולכן הכין CONOPs חדש שהגדיר אותה כמשימת סיור צבאית-אזרחית (KLE), במהלכה הכוח ייפגש עם מפקדי המחנה הצבאי הניז'רי בטילואה, יאסוף מודיעין על תנועות דאע״ש ועל המצב בגבול, ובכך יוכל לשפר את האפקטיביות של המאמצים הצבאיים האמריקנים-ניז'רים נגד הפעילות של דאעש באזור הגבול. ה-CONOPs נשלח לפיקוד ה-AOB בניאמיי, ואלו בתורם עדכנו בהתאם למדיניות הצבאית את השגרירות האמריקנית בניאמיי ואת מפקד הגדוד השני - לוטננט קולונל דייוויד פינטר, שיושב בפיקוד המבצעים המיוחדים (SOCCE) בבסיס האמריקני בנג'מנה שבצ'אד. פינטר אישר את המשימה, וה-AOB בניאמיי הודיע על כך לפרוזני ושלח את רכב הסיור הניז'רי לדרכו עם ציוד המעקב הדרוש. בליל 2 באוקטובר בשעה 23:00 בלילה, הכוח האמריקני-ניז'רי באואלאם סיים לפרוק את הציוד ופרש לשינה קצרה לפני המשימה.
ב-3 באוקטובר בשעה 4:30 בבוקר, הצוותים התעוררו, ולאחר ארוחת בוקר קלה החלו שוב להעמיס על הטנדרים אספקה, תחמושת ומים ובדקו פעם נוספת את תקינות ציוד הקשר, מערכות הנשק ומנועי הטנדרים. בינתיים, רכב הסיור הניז'רי הגיע לבסיס באואלאם מניאמיי לאחר נסיעה לילית ארוכה של מספר שעות. קפטן פרוזני ערך עם הצוות תדרוך וחזרות על תרחישים שונים, עם דגש רב על תאונות בין כלי רכב שנחשבו עד לאותו זמן לאיום הגדול ביותר עבור חיילים אמריקנים בניז׳ר. עם סיום התדרוך בסביבות 6:00 בבוקר, השיירה האמריקנית-ניז'רית שהורכבה מ-11 חיילים אמריקנים ו-35 חיילים ניז'רים הייתה מוכנה ליציאה. הצוות האמריקני כלל את 8 לוחמי הכומתות הירוקות: פרוזני, סמית, ברטלס, נלסון, ברוקס, אונדו, בלאק ורייט, 2 תומכים של פיקוד המבצעים המיוחדים: ג׳רמייה ג׳ונסון ולה דויד ג׳ונסון, והאנליסט צ'סטר - קבלן מודיעין אזרחי מהסוכנות להפחתת איומים צבאיים (DTRA) שתפקידו למפות את האזור; הצוות הניז'רי כלל 32 חיילים מגדוד הביטחון והמודיעין באואלאם, 2 חיילים מיחידת הסיור המיוחדת 433 שהגיעו מניאמיי ומתורגמן צבאי שדיבר באופן שוטף אנגלית, צרפתית, האוסה, פולה, זרמה ושפות מקומיות נוספות, והיה אחראי על התקשורת בין הצוותים האמריקנים והניז'רים ובין החיילים הניז'רים עצמם שדיברו בשפות שונות. הצוות האמריקני נסע בזוג טנדרים חמושים במקלעים קלים ובטויוטה לנד קרוזר שנשאה אספקה, תחמושת, ציוד וערכות עזרה ראשונה, והחיילים הניז'רים נסעו ב-4 טנדרים וברכב הסיור עם ציוד המעקב המיוחד של ה-CIA. השיירה יצאה לדרכה לעבר העיירה טילואה בסדר הבא:
בהתאם למדיניות האמריקנית בניז'ר לפיה הכומתות הירוקות נמצאים במדינה כדי לאמן, לסייע וללוות את הכוחות המקומיים ולא להוביל בעצמם משימות, בראש השיירה האמריקנית-ניז'רית היו שני טנדרים ניז'רים, בעוד שכלי הרכב האמריקנים היו מפוזרים בשיירה. לעומת כלי הרכב הניז'רים שנשאו מערכות רדיו בתדר רגיל, בכלי הרכב האמריקנים היו מערכות תקשורת מוצפנות שאפשרו לחברי הצוות האמריקני לדבר ביניהם מבלי שיוכלו לשמוע אותם. ברכב US1 של מפקד הצוות האמריקני - מייקל פרוזני, ישב גם המתורגמן הניז'רי ג'ייקוב שתקשר באמצעות מכשיר קשר עם מפקד הכוח הניז'רי סגן בובקר והעביר מידע בין הצוותים.
לאחר נסיעה של מספר שעות, השיירה האמריקנית-ניז'רית הגיעה למרחק של 10 קילומטר מהעיירה טילואה ועצרה. חברי הצוות האמריקני המתינו במקום בזמן שרוב הצוות הניז'רי וחיילי יחידת הסיור 433 נכנסו לטילואה וניסו לאתר את דונדו צ'אפו. בזמן שחיילי יחידת הסיור הפעילו את ציוד המעקב של ה-CIA, חברי הצוות הניז'רי מאואלאם שוחחו עם התושבים המקומיים וניסו לדלות פרטים עליו. לאחר כשעה, הצוות הניז'רי וחיילי יחידת הסיור לא מצאו שום סימן לנוכחותו של צ'אפו באזור טילואה וחזרו לצוות האמריקני; מכיוון שהאזור הוגדר כנקי, השיירה האמריקנית-ניז'רית נכנסה לטילואה ונסעה לעבר המחנה הצבאי הסמוך לעיירה שנמצא על הגדה המזרחית של נהר בוצי. בובקר, פרוזני וסמית נפגשו עם מפקדי המחנה, ובאמצעות המתורגמן ניסו לדלות מידע על דונדו צ'אפו ועל המתרחש באזור הגבול ובגדה המערבית של הנהר. מפקד המחנה העריך שאם דונדו צ'אפו נושא בתפקיד בכיר הוא לא יבקר בעצמו בעיירה אלא ימתין בגדה המערבית של הנהר ויישלח מישהו במקומו לקנות את הציוד הדרוש או אספקה. לאחר הדיון על המצב באזור, מפקד המחנה הזמין את הארבעה לארוחת צהריים במחנה, ובמהלכה סיפר להם על האתגרים באזור עבור הצבא. בסביבות השעה 14:00, פרוזני, סמית ובובקר סיימו את הביקור במחנה, והצטרפו לשאר הכוח שהמתין על גדת הנהר. הצוות דיווח לממונים עליו ב-AOB על השלמת משימת הסיור והשיירה פתחה בנסיעה חזרה דרומה לעבר אואלאם.
המשימה השנייה
בשעה 16:36, השיירה האמריקנית-ניז׳רית שחלפה על פני העיירה מנגייז (40 ק"מ צפונית לאואלאם) קיבלה פקודה ברדיו מה-AOB בניאמי לעצור ולהמתין לשיחה. צ׳יף מרשל התקשר לטלפון הלווייני של מייקל פרוזני והודיע לו שהשגרירות הצליחה לאמת באמצעות האזנה לשיחת טלפון, שדונודו צ'אפו נמצא כ-30 ק"מ צפונית מערבית לעיירה טילואה - במרחק קצר מהגבול עם מאלי עם מספר לוחמים נוספים. החשד היה שמדובר במחנה של דאע״ש, וה-AOB רצה שהשיירה תכתר את המחנה ותלכוד את הנמצאים בתוכו. מרשל מסר לפרוזני קואורדינטות ופרטים נוספים על המקום שקיבל את שם הקוד ״האובייקט הצפוני״ וניתק.
הכוח האמריקני בהמתנה ליד מנגייז לפני המשימה השנייה.
פרוזני שבחן את המיקום החדש, הופתע מההוראה לנסוע לעבר אזור הגבול המסוכן והתייעץ עם צוותו לגבי היתכנות המשימה. חברי הצוות סברו שהמשימה מסוכנת מדי ממספר סיבות: בציר הצפוני-מערבי ממנגייז אין כבישים ודרכים סלולות, כך שהשיירה תנוע באיטיות ותהיה פגיעה; כדי לא לבלוט בשטח, הנסיעה בלילה תצטרך להיות ללא פנסים קדמיים תוך הסתמכות על אמרל״ים. בנוסף, חרף אמצעי הזהירות, נסיעה של שיירה כה גדולה ברחבי אזור הגבול תתגלה בנקל על ידי האויב. בעיות נוספות היו מחסור בשעות שינה, מזון ומים - בפרט אצל הצוות הניז׳רי שלא היה ערוך למשימות ארוכות, מנועים חלשים בטנדרים האמריקנים שהעלו את הסיכוי להיתקע בחול ובבוץ במהלך הנסיעה הארוכה, והחשש של החיילים לנסוע בטנדרים לא-ממוגנים בלב אזור עוין. גם סגן בובקר מפקד הכוח הניז׳רי חשש מנסיעה לאזור הגבול אותו כינה ״המערב הפרוע״ ואמר לפרוזני שהוא מעדיף לחזור. בשיחה הבאה בין פרוזני לצ׳יף מרשל, הוא העלה בפניו את החששות של הצוות האמריקני ומפקד הכוח הניז׳רי, וציין גם בעיות נוספות: בהתחשב בתנאי השטח, הנסיעה לגבול תערך לפחות 10 שעות כך שהאויב עשוי לעזוב את האזור; השיירה תגיע מדרום, ולא תצליח לכתר את המחנה מצפון מבלי להתגלות; גם בהנחה שהשיירה תצליח להפתיע את לוחמי דאע״ש, עדיין, הם יוכלו לחמוק בזריזות לתוך מאלי באמצעות האופנועים שנעים במהירות כפולה מהטנדרים בשטח המדברי המחוספס והחולי. בהתחשב בנסיבות, פרוזני ביקש ממרשל שיאפשר לשיירה לחזור לבסיס באואלאם ולחכות להזדמנות טובה יותר. מרשל ענה שהוא מבין בהחלט את החששות, אבל מעוניין שהצוות יתכונן בכל זאת למשימה השנייה. הוא הורה לפרוזני להמשיך בדיון עם חברי הצוות ולחזור אליו עם התוכנית הסופית.
הצוות החליט להתעלם לבינתיים מהחששות והבעיות הלוגסטיות, ולהתמקד בהיבטים המבצעיים של התוכנית עצמה. הבעיה העיקרית שעמדה בפניהם היא הקמת עמדה חוסמת בצד הצפוני של המחנה שתמנע בריחה של לוחמי דאע״ש לעבר מאלי, והם ניסו לחשוב על נכסים צבאיים אמריקנים בניז׳ר שיוכלו לשמש אותם בכיתור המחנה. אחד מחברי הצוות הציע שפלגה מבצעית 3216 בעיר ארליט שמצוידת במסוקים, תגיע בטיסה מצפון ניז׳ר ותקים עמדת חסימה בצד הצפוני של המחנה. בעקבות זאת, קפטן פרוזני התקשר לחברו מפקד פלגה 3216 בארליט וברר איתו אם הוא מוכן לקחת חלק במשימה; לאחר שקיבל תשובה חיובית, פרוזני התקשר לצי׳ף מרשל וביקש ממנו לערב במשימה את הצוות האמריקני בארליט, כשהוא מציין שאם הפלגה המוסקת תיקח בה חלק, היא תוכל גם לשמש לתמיכה אווירית ולפינוי נפגעים בעת הצורך, והצוות ירגיש בטוח יותר לנסוע לעבר הגבול. מרשל אישר זאת, ומפקד פלגה 3216 בארליט עבר לתאם את המעורבות במשימה מול ה-AOB. מכיוון שהיה מדובר במשימה שערבה 2 פלגות מבצעיות (3212 מאואלאם ו-3216 מארליט), היא הייתה מעבר לסמכות של הפיקוד ב-AOB והם העבירו את הבקשה לביצוע משימה מרובת צוותים למפקד הגדוד השני הקצין דייוויד פינטר בצ׳אד. בזמן שפינטר החל לתאם את המשימה מול פלגה 3216 בארליט ומול פיקוד ה-AOB, צ׳יף מרשל עדכן את פרוזני שהצוות מארליט יוביל את המשימה השנייה, בעוד שהשיירה האמריקנית-ניז׳רית מאואלאם תשמש כגיבוי וככוח תגובה מהירה (QRF) אם הפשיטה המוסקת תשתבש, ובמקרה הצורך תחסום את נתיבי המילוט מהצד הדרומי של המחנה. כדי שהשיירה תוכל לשמש כגיבוי לצוות המוסק מארליט, צ׳יף מרשל הורה לפרוזני להתחיל לנוע ממנגייז צפונה במטרה להיות במרחק סביר מהאובייקט הצפוני עד עלות השחר. בסביבות השעה 5:15 אחר הצהריים של 3 באוקטובר, השיירה האמריקנית-ניז׳רית הסתובבה ויצאה ממנגייז לנסיעה הארוכה לעבר הגבול.
בהתאם לקואורדינטות שקיבלו, השיירה לקחה את הציר הצפון-מערבי המוביל לכפרים נידחים ולגבול, במקום לציר הצפון-מזרחי המוביל לטילואה; הציר המערבי היה בלתי סלול, והתחלף עד מהרה בשבילים צרים שגם הם נמוגו בהדרגה. לאחר נסיעה של כשעה וחצי הלילה ירד, והשיירה שלא רצתה להסתכן בחשיפה, כיבתה את הפנסים הקדמיים ועברה להסתמך על אמר״לים. מכיוון שהאמריקנים היו מאומנים יותר בתנועה לילית עם אמר״לים, טנדר US1 של פרוזני, תפס את ההובלה כששאר הטנדרים נוסעים בעקבותיו. למשך זמן מה, השיירה התקדמה באיטיות ובשקט על השבילים הצרים, כשהחיילים מנסים לקלוט רעשים מהסביבה המעידים על נוכחות עוינת. בנקודה מסוימת, השביל נמוג והתחלף בעשב יבש, גבוה וצפוף שהשתרע מעבר למכסה המנועים וחסם את שדה הראייה של הנהג המוביל. מכיוון שהעשב הגבוה טמן בחובו סכנות בדמות ביצות, בורות, חול טובעני או ירידות פתאומיות, מייקל פרוזני נאלץ לצאת מהטנדר לעיתים קרובות ולצעוד בראש כדי לסייע לשיירה בניווט ובהתחמקות ממכשולים.
בינתיים, צוות 3216 בארליט היה עסוק בלגבש את תוכנית פעולה ולהגיש אותה לדייוויד פינטר. באופן כללי, הם היו אמורים לטוס לאורך הגבול הארוך של ניז׳ר-מאלי, לנחות כ-10 ק״מ מהאובייקט הצפוני ולסגור עליו מצפון. פינטר ריכז את התיאום בין כל הגורמים המעורבים (פלגה 3216 בארליט ופיקוד ה-AOB בניאמיי שהיה בקשר עם השיירה בשטח) לבין הממונה עליו בשרשרת הפיקוד: קולונל בראדלי מוזס - מפקד קבוצת הכוחות המיוחדים השלישית באפריקה שיושב בבאומהולדר בגרמניה. לאחר מספר שעות של תכנון ושיחות טלפוניות בין דרג הפיקוד לדרג השטח, הוגשה התוכנית הסופית: השיירה האמריקנית-ניז׳רית מאואלאם תסע בלילה עד שתגיע למרחק 25 ק״מ דרומית לאובייקט הצפוני; בנקודה זו, חברי השיירה יעצרו לנוח, ולפני עלות השחר ימשיכו בנסיעה עד לצד הדרומי של המחנה כדי שיוכלו לשמש כתגבורת. במקביל, הצוות האמריקני-ניז׳רי מארליט יגיע באמצעות מסוקים לפני הזריחה לצד הצפוני של המחנה ויפשוט עליו. עבור המשימה השנייה המתוקנת, נוצר קונספט מבצעי (CONOPs) חדש על ידי פיקוד ה-AOB ומפקד פלגה 3216 בארליט; מכיוון שהיה מדובר במשימה מרובת צוותים, ה-CONOPs החדש נשלח לקצין דייוויד פינטר שבחן אותה וחתם על כל האישורים הסופיים. כמקובל במשימות כאלה, ה-CONOPs נשלח על ידי פינטר לקולונל בראדלי מוזס שאישר גם הוא את המשימה.
מכיוון שהתכנון, התיאום ואישור המשימה ארכו זמן רב, יציאתו של הכוח המוסק מארליט התאחרה מ-19:00 ל-22:00. הצוותים האמריקנים והניז׳רים בארליט עלו על צמד מסוקי תובלה אזרחיים קטנים שנחכרו על ידי הבסיס, והמריאו לטיסה לעבר הגבול שהייתה צפויה להימשך כ-4 שעות. במקביל, פיקוד ה-AOB בניאמיי שלח לעבר הגבול מל״ט לצורכי ISR (מודיעין, מעקב וסיור) שנועד לסייע לכוחות על הקרקע. זמן קצר לאחר ההמראה מארליט, הטייסים נתקלו ברוח חזקה והפחיתו את המהירות המסוקים מ-136 קשר ל-108 קשר; כשהבינו שהם הולכים לשרוף דלק יותר מהרגיל בגלל הרוח ולא יצליחו להגיע לגבול בלי עצירת תדלוק, הטייסים החליטו לפנות דרומה ולעצור לתדלוק בבירה ניאמיי. לאחר כברת דרך דרומה, המסוקים נתקלו בסופת חול כבדה ונאלצו לחזור לבסיסם בארליט.
בסביבות השעה 22:50, לאחר יותר מחמש שעות של נהיגה איטית בעשב גבוה וחול, השיירה מאואלאם הגיעה לנקודת העצירה שנשלחה להם מפיקוד ה-AOB כ-25 ק״מ דרומית לאובייקט הצפוני והתארגנה לבלות שם את הלילה. לאור ההתקדמות האיטית קודם לכן, הצוותים הגיעו למסקנה שהם ייאלצו בהמשך לקצר את זמן המנוחה בשביל להספיק להגיע בזמן לגבול. בעודם נחים בדממה בחום המעיק, הם שמעו ברדיו חלק מחילופי הדברים בין הכוח המוסק מארליט לבין פיקוד ה-AOB ועל ההיתקלות בסופת חול, והמתינו לקבל מידע מה-AOB לגבי מצבו של הכוח מוסק.
המשימה השלישית
השיירה האמריקנית-ניז'רית מגיעה עם הזריחה למקום המחסה הנטוש של פעילי דאעש בגבול מאלי-ניז'ר.
בעת ביטול הפשיטה המוסקת, השיירה האמריקנית-ניז'רית מאואלאם שיועדה לשמש כגיבוי, גמעה כבר יותר ממחצית הדרך לגבול. בשל כך, פיקוד המבצעים המיוחדים בצ'אד הורה לה להמשיך לנוע לבדה עד לגבול, ולסרוק את מקום המחסה הנטוש של צ'אפו במטרה למצוא בו פיסות מידע על פעילות דאעש באזור או רמזים לגבי מקומות מחבוא נוספים של צ'אפו. השיירה שקיבלה את הפקודה בשעה 1:00 בלילה, עצרה ללון בשטח הפתוח תחת כיפת השמיים, ולאחר מנוחה של שעה המשיכה לנוע צפונה אף שהייתה זאת כבר המשימה שלישית שקיבלה בתוך 24 שעות; לאחר מספר שעות של נסיעה איטית בסוואנה דוקרנית, גבעות ועמקים, השיירה הגיע למקום המחסה של צ'אפו בגבול מאלי-ניז'ר עם הזריחה. הכוח האמריקני-ניז'רי סרק את המחנה הנטוש של פעילי דאעש שהיה חבוי מתחת לחופת עצים, ואיתר במקום בקתה, אופנוע, מדים, ציוד ומנות מזון של פעילי דאעש, אשר הושמדו על ידי החיילים הניז'רים. סימנים בחול הצביעו על כך שהיו במקום אופנועים אחרים שעזבו את האזור, ותרמילים של מקלעים כבדים היו מפוזרים במקום. הכוח שבילה במחנה הנטוש שעות אחדות, אסף ממצאים ממנו ודיווח לממונים בניאמיי על השלמת המשימה; כתוצאה מכך, הכטב"ם האמריקני שחג מלמעלה וסרק כל העת את אזור המחסה במשך כשש שעות התפנה, והכוח האמריקני-ניז'רי תיאם עם מפעילי הכטב"ם את המשך המעקב אחר פעילי דאעש מעבר לגבול. בשעה 8:30 הכוח פנה אחורה והחל את הנסיעה הארוכה דרומה חזרה לבסיס באואלאם.
טונגו-טונגו
טונגו-טונגו (Tongo Tongo), הוא כפר בקומונה הכפרית של טונדיקיווינדי (Tondikiwindi), הנמצא בנפת אואלאם במחוז טילברי שבדרום מערב ניז'ר; הכפר ממוקם 174 ק"מ צפונית לבירה ניאמיי ו-28 ק"מ דרומית לגבול עם מאלי, ובו כ-160 צריפים ומבנים המקובצים באופן לא סדיר. בדומה למרבית הקומונה הכפרית, גם הכפר טונגו-טונגו מאוכלס על ידי בני הז'רמה - קבוצה אתנית אפריקנית שדתה היא האסלאם ומרוכזת בעיקר בדרום ומזרח ניז'ר. הז'רמה בעלי עדרי בקר, כבשים, עיזים וחמורים, והם מתפרנסים בין השאר מחקלאות ומהשכרת בעלי חיים לנוודיםפולאנים או טוארגים. הכפר טונגו-טונגו נמצא בלב אזור הסאהל הצחיח למחצה, וכמות המשקעים בו דלה; אף על פי כן, בצידו הדרומי, הכפר מוקף בכיסי סבך גדולים של שיטה הצומחים סביב מספר ביצות. על יד כיסי הסבך, ישנם מכלאות עגולות רבות שנבנו על ידי תושבי הכפר עבור עדרי הבקר; המכלאות עשויות מקוצים ושברי עצים ובחלקן יש בקתותקש לצל הבנויות בסגנון הייחודי לבני הז'רמה.
העצירה בכפר
בבוקרו של 4 באוקטובר לאחר כ-20 קילומטר של נסיעה דרומה, השיירה האמריקנית-ניז'רית הגיעה בשעה 10:30 למקום היישוב הראשון שנמצא על המסלול שלה - הכפר טונגו-טונגו הממוקם כ-20 ק"מ דרומית לגבול מאלי-ניז'ר. החיילים הניז'רים שהיו עייפים מהמסע וגילו שנגמר להם המים, החליטו לעשות הפסקה קצרה במקום, ועצרו עם הרכבים שלהם בקצה הכפר, שם עמדה באר מים. קבוצה של כפריים ניגשה אליהם, ואחד מהם הציע לרוץ לכפר ולהביא להם דלי; לאחר שרץ ועדכן את מוכתר הכפר על נוכחות הצבא, הכפרי חזר כעבור זמן מה עם הדלי, והחיילים שאבו באמצעותו מים ומילאו את בקבוקיהם. בינתיים, מוכתר הכפר - אלסן מונקאילה שהיה באמצע טקס מקומי, יצא לקבל את פניהם של החיילים לצד נכבדים מקומיים, וביקש מהחיילים תרופות עבור מספר ילדים חולים. מאחר שחלק ממשימתם הכללית של הכוחות האמריקנים בניז'ר הייתה להגיש סיוע הומניטרי לתושבים, הצוותים האמריקנים נאותו לסייע, והכוח נחלק לשתי קבוצות: קבוצה אחת בת 12 איש נותרה לשמור על כלי הרכב ליד הבאר בקצה הכפר, והקבוצה השנייה הצטיידה בתרופות מהרכבים ונכנסה לתוך הכפר על מנת להעניק טיפול רפואי לילדים.
בעוד הקבוצה השנייה משתהה בתוך הכפר, הקבוצה הראשונה ששמרה על כלי הרכב הבחינה בזוג אופנועים חשודים שיוצאים מהכפר בדהרה. לאחר שהקבוצה השנייה סיימה עם הטיפול הרפואי, הכוח כולו חזר לכלי הרכב והתכונן לצאת לדרכו, אולם מוכתר הכפר הציע להם כאות תודה להמתין מעט עד שיביאו להם מהכפר מתנה בדמות עז שישמש להם כארוחת ערב במהלך הנסיעה הארוכה לאואלואם. החיילים הניז'רים סברו שאין להם זמן, אולם החיילים האמריקנים התערבו והסכימו להמתין. בזמן ההמתנה, החיילים האמריקנים סיפרו באמצעות מתורגמן למונקאילה שהם מחפשים טרוריסטים באזור ושאלו אותו אם ידוע לו היכן הם נמצאים; מונקאילה החווה בידו לעבר השטח הצחיח סביב הכפר ואמר להם שהאזור כולו שורץ בהם. לאחר עיכוב ממושך, הכפריים הביאו עז שהועמסה על גגו של אחד מכלי הרכב הניז'רים, והעצירה בכפר שנמשכה כחצי שעה מעל המתוכנן - הגיעה לסיומה; בשעה 11:35, החיילים האמריקנים והניז'רים עלו על כלי הרכב והחלו לצאת מטונגו-טונגו דרומה בדרך לבסיס באואלאם.
לוחמי דאעש יוצאים ממאלי לדלוק אחר השיירה.
היערכות דאעש
שביל העפר שביציאה מטונגו טונגו, עבר בין מספר כיסי סבך גדולים וביצות, אשר הוחלפו לאחר כקילומטר בשטח מדברי פתוח עם צמחייה נמוכה ודלילה האופיינית לסאהל. בעוד השיירה האמריקנית-ניז'רית משתהה בכפר, כוח ראשוני של פעילי דאעש חמושים בנק"ל, מרגמות וטילי RPG-7 בפיקודו של דונודו צ'אפו, הגיע בחופזה עם מספר אופנועים ליד טונגו-טונגו, והחל להתמקם בתוך כיס סבך צפוף של שיטה בצידה השמאלי של דרך העפר. אחדים מהם, התמקמו בבקתות בקצה הכפר ותצפתו על השיירה. על פי דיווחים של חיילים ניז'רים, בתחילת המארב פעילי דאעש שחררו ביציאה מאזור הסבך עדר בקר מאחת המכלאות הפזורות שם, במטרה ליצור ענני אבק למיסוך שיגרמו להאטת השיירה. במשך 4 השעות של המארב, הגיעו תגבורות גדולות של פעילי דאעש מהמרחב המדברי המזרחי ומאזור הגבול הצפוני על גבי אופנועים וטנדרים נושאי מקלעים כבדים בפיקודו של הג'יהאדיסט הטוארגי טינקה אלמוניר - אחד מסגניו של אמיר הארגון.
מהלך המארב
כניסת השיירה לסבך
מצגת של תחילת המארב ליד הכפר טונגו טונגו:
ריכוז ראשוני של כוחות דאע"ש בסבך.
כלי רכב וחיילים ניז'רים.
כלי רכב וחיילים אמריקנים.
השיירה האמריקנית-ניז'רית יצאה מהכפר טונגו טונגו בשעה 11:35, לתוך דרך העפר המקומית המוקפת בכיסי סבך בסדר הבא: . לאור ההתארגנות החפוזה של פעילי דאעש, מחצית מהשיירה חצתה ללא הפרעה חלק מאזור ההרג, והרכב הניז'רי המוביל (PN1) הגיע לא רחוק מתחילת השטח הפתוח; באותה עת בקצה השיירה, הרכב האמריקני המאסף (US3) יצא אחרון מהכפר, כאשר יריות ראשונות נורו לעברו ולעבר שני הרכבים הניז'רים שלפניו (PN5 ו-PN4) מתוך בקתות בקצה המזרחי של הכפר. בעוד כלי הרכב האחרונים נכנסים לאזור ההרג, פעילי דאעש בסבך פתחו בירי איטנסיבי לעבר החלק האחורי של השיירה. השיירה החלה להאט כאשר PN3 עוקף את US1 ומתמקם לצד PN2 ו-PN1, בעוד ש-PN4 שהספיק לספוג אש רבה יצא לחלוטין ממבנה השיירה והתרחק ממנה מספר מטרים עד שנעצר לאחר שהתברר שהוא ניזוק קשה מהירי. החיילים הניז'רים והאמריקנים שכלל לא ציפו להיתקל בכוח עוין, יצאו מיידית מהטנדרים, לבשו אפודים וקסדות והחלו לתפוס עמדות ולנהל חילופי אש באמצעות נק"ל ומקלעים קלים מסוג M240 שהותקנו על הרכבים; הם גם דיווחו בקשר לממונים עליהם על היתקלות באויב ופתחו ערוץ של mIRC לניהול הקרב ולתקשורת עם דרג הפיקוד בניאמיי.
בעוד חילופי האש נמשכים בחלק האחורי של השיירה, מפקד הצוות האמריקני, מייקל פרוזני, אסף עימו 5 חיילים ניז'רים מהחלק הקדמי של השיירה, ויצא לעבר הסבך על מנת לבצע איגוף לפעילי דאעש על בסיס ההנחה שמדובר בכוח קטן של דאעש. בינתיים, US3 שהיה המאסף בשיירה וספג אש רבה בשל קרבתו לכיס הסבך, עקף את PN5 שלפניו והתמקם בין הרכבים האמריקנים האחרים (US1 ו-US2) על מנת לתאם טוב יותר את הירי. כעת, הצוות הניז'רי של PN5 שהפך למטרה העיקרית לאחר שהפך למאסף, נכנס במהירות לרכב, התנתק על דעת עצמו מהשיירה ונעלם מערבה בנתיב לא ידוע כשהוא מותיר את האחרים לגורלם.
הצוותים של US3 (מימין) ו-US2 (משמאל), מנהלים חילופי אש עם פעילי דאעש החבויים בסבך סמוך ליציאה מטונגו-טונגו.
בשלב זה, כאשר US2 ו-US3 נמצאים אחרונים בשיירה ומנהלים את עיקר חילופי האש, מייקל פרוזני והחיילים הניז'רים סיימו את האיגוף והגיעו לקצה הדרומי של ביצה יבשה אשר בצידה השני שהו פעילי דאעש; צוות האיגוף פתח בהפתעה באש על פעילי דאעש ופגע בכארבעה, אולם אז החלו להגיע ממזרח כוחות תגבור ראשוניים של דאעש עם טנדרים ואופנועים נוספים, וצוות האיגוף שמצא את עצמו באש צולבת נסוג במהירות לאחור וחזר לקדמת השיירה. מאחר ש-PN4 היה כבר מושבת כתוצאה מהירי, מייקל פרוזני הורה לכל הכוח הניז'רי לעלות במהירות לטנדרים הניז'רים התקינים ולהתחיל בנסיגה דרומה לקראת התארגנות מחדש, בעוד הכוח האמריקני מחפה עליהם מאחורה; בהתאם לכך, PN1 ו-PN2 נסוגו ראשונים מהאזור, ונסעו דרומה-מערבה לאחר שהחלו לחטוף יריות מכוח התגבור של דאעש שהגיע ממזרח. PN3 ניסה לצאת בעקבותם, אך נהגו נפגע מירי ונהרג במקום כך שנוסעיו נטשו אותו במהירות.
עם נסיגת כלי הרכב הניז'רים, נותרו באזור ההרג 3 כלי רכב אמריקנים שהחלו לספוג אש גם מכוח התגבור הדאע"שי שהחל לסגור עליהם מדרום-מזרח. הצוות האמריקני של US1 בו שהה מייקל פרוזני, יידה זוג רימוני עשןאדום למטרת מיסוך על מנת להסתיר את נסיגת הרכבים האמריקנים דרומה, ולאחר מכן שלושת הרכבים האמריקנים החלו לנוע ולנסות לצאת מהמארב. הצוותים של US1 ו-US3 עלו לרכבים והחלו לסגת במהירות דרומה בעודם עוקפים את PN3 הנטוש ומנהלים תוך כדי נסיעה מהירה חילופי אש עם כוח התגבור הדאע"שי שהתקרב יותר ויותר. לעומת זאת, הצוות של US2 שהפך למאסף וכלל את החיילים האמריקנים: דסטין רייט, ברייאן בלאק וג'רמייה ג'ונסון, היה עסוק מדי במתן אש רתק לעבר כיס הסבך, כאשר רייט נהג בטויוטה לנד קרוזר באיטיות, בעוד בלאק וג'ונסון נעים רגלית לצידו ומחפים בירי על הנסיגה. תוך דקות ספורות, US1 ו-US3 יצאו לחלוטין מאזור ההרג וחתכו דרומה-מערבה לעבר מקום ההתארגנות במדבר עם הכוח הניז'רי, ובמקביל, צוות US2 עדיין התקדם באיטיות כאשר פעילי דאעש סוגרים עליו בהדרגה מצפון, ממזרח ומדרום-מזרח.
בידוד צוות US2 והריגתו
בלאק וג'ונסון מצוות US2, נעים רגלית לצד הרכב לכיוון רימון העשן הראשון שנזרק על ידי צוות US1.
בידוד צוות US2:
מבט מהצד הדאע"שי: לוחמי דאעש מבצעים איגוף ליד היציאה מהסבך.
מבט מלמעלה: לוחמי דאע״ש (באדום) סוגרים משני הכיוונים על רייט וג'ונסון (בכחול) שתופסים מחסה מאחורי הרכב לצד גופתו של בלאק.
מבט מהצד האמריקני: רייט גורר את גופתו של בלאק לעבר הרכב.
צוות US2 המשיך להתקדם באיטיות בתוך אזור ההרג בעודו מנהל חילופי אש כבדים, כאשר ג'ונסון עסוק מאחור במתן אש רתק לעבר הסבך ובלאק מסמן לרייט תוך כדי ריצה לצד הרכב לנסוע בעקבות רימוני העשן האדומים אותם חשב בטעות לאיתות על כיוון הנסיגה. לאחר שעברו בתוך העשן של הרימון הראשון, רייט התכוון לפנות ימינה (מערבה) בשל הירי הגובר, אולם ג'ונסון סימן לו נמרצות להמשיך ישר (דרומה) לעבר רימון העשן השני, כאשר הוא אינו מודע לכך שפעילי דאעש כבר חוסמים בהדרגה את הדרך דרומה והם מתקרבים לכיוונם במהירות. לאחר נסיעה של מטרים ספורים, האש המרוכזת שהרכב החל לספוג משני הכיוונים בצד הנהג, אילצה את רייט לעצור את הרכב מול כיס סבך קטן עם מספר עצים (קרוב יחסית ל-PN3 הנטוש) ולהתכונן לרדת ממנו; מכיוון שלא היה יכול לצאת מדלת הנהג בשל הירי, הוא פתח את הדלת הנוסע הקדמית ועבר ממושב הנהג למושב הנוסע, בעוד האחרים מחפים עליו: בלאק רץ קדימה, נשכב מאחורי כיס הסבך הקטן והחל לנהל חילופי אש עם כוח התגבור הדאע"שי שסגר עליהם מדרום-מזרח, וג'ונסון ניהל חילופי אש עם הכוח הדאע"שי בסבך שסגר עליהם מצפון תוך כדי שהוא תופס לסירוגין מחסה מאחורי מכסה המנוע של הרכב או ליד הפנסים האחוריים.
לאחר שרייט עבר למושב הנוסע ופתח את דלת, הוא החליט להוביל את הרכב מאחורי כיס הסבך הקטן שבו הרכב יהיה פחות חשוף ליריות; הוא נשכב על שני המושבים הקדמיים, ביצע רוורס קל ואז התקדם מטרים ספורים לכיס הסבך בעוד ג'ונסון נע לצידו ויורה לאחור לצורך חיפוי. לאחר מכן, רייט עצר את הרכב, והעביר לג'ונסון את מטול הרימונים שהיה בתוך הרכב. רייט נשכב שוב על המושבים במטרה להזיז את הרכב מעט קדימה ולמקם אותו טוב יותר מאחורי הסבך, ובמקביל, ג'ונסון שהחזיק כעת בידו השמאלית את מטול הרימונים, ניסה להוציא מתוך הרכב עם ידו הימנית ציוד תקשורת שרייט שכב עליו. בשלב זה, יריות ניפצו לפתע את שמשת הדלת של הנהג ופגעו בפנים הרכב, ורייט שהופתע מהיריות שהחטיאו אותו בסנטימטרים ספורים, לחץ בחוזקה על דוושת הגז, האיץ קדימה עד שהרכב היה כולו מאחורי הסבך ואז נעצר; כתוצאה מההאצה המהירה, ג'ונסון שניסה להוציא מהרכב את ציוד התקשורת בידו הימנית נמשך בפתאומיות קדימה, איבד את שיווי משקלו ונפל על האדמה, וקליעים החלו לשרוק סביבו לאחר שרייט שהאיץ עם הרכב קדימה הותיר אותו חשוף מאחור.
בלאק ששכב כל אותו זמן בשיחים וניהל חילופי אש, הבחין בג'ונסון המנסה לקום וסבר שהוא נפגע מירי; הוא זינק במהירות ממקום רבצו וסימן לרייט לבצע רוורס ולחפות עם הרכב על ג'ונסון. בעוד בלאק מקיף בריצה את חזית הרכב ומתכוון לחוש לעזרת ג'ונסון, הוא נפגע בגבו מירי ונהרג במקום; במקביל, רייט האיץ עם הרכב אחורנית במטרה לחפות על ג'ונסון, ודלת הנוסע הפתוחה כמעט חבטה בראשו של ג'ונסון שניסה לקום. בעוד רייט בולם את הרכב, ג'ונסון שהתאושש וקם הבחין בבלאק המוטל על האדמה, רץ לעברו והתחיל למשש אותו ולחפש את פצע הירי; רייט שיצא מהרכב והיה עסוק לרגע באיתור האויב, הבחין אף הוא במתרחש והתפנה מיד לעזור לג'ונסון: הוא תפס את בלאק באפוד וגרר אותו לצד הרכב ששימש כעת כמחסה, בעוד ג'ונסון לוקח את נשקו של בלאק ומחפש ציוד רפואי. לאחר מספר שניות, ג'ונסון ניסה שוב לאתר את פצע הירי ורייט התפנה לתפוס מחסה מאחורי מכסה המנוע של הרכב ולנהל חילופי אש עם פעילי דאעש. בסופו של דבר, ג'ונסון איתר את הפצע באמצעות הדם וקבע את מותו של בלאק, ואז הוא ורייט תפסו מחסה בצד הרכב ליד הגופה, החליפו מחסניות, וניהלו חילופי אש משני צידי הרכב.
לאחר פרק זמן קצר, כשהרגישו שפעילי דאעש סוגרים עליהם, ג'ונסון ורייט החליטו לסגת לכיוון דרום-מערב שלשם היו מכוונות פני שאר השיירה. השניים פתחו בריצה מהירה מערבה תוך כדי ירי חיפוי קצר, וחלפו במהלך ריצתם על פני PN4 המושבת כשפעילי דאעש דולקים אחריהם. לאחר כ-85 מטרים, ג'ונסון נפגע ברגלו מאש כוח התגבור הדאע"שי שסגר עליהם מימין והתמוטט על האדמה פצוע; רייט חדל מלרוץ וחזר לכיוונו של ג'ונסון, תפס מחסה מאחורי שיח ונשכב על האדמה בעודו יורה לכל עבר. ג'ונסון זחל עם נשקו לעבר רייט, עד שהגיע למרחק מטרים ספורים ממנו ואז נפצע כנראה גם בראשו. לאחר שהקליעים החלו לשרוק סביבו, ג'ונסון ניסה לתפוס בנשקו ולהשיב אש אולם אז נורה פעמיים ממרחק קצר. שניות ספורות לאחר מכן, מספר פעילי דאעש חלפו על פניו של ג'ונסון הגוסס כשהם מנהלים חילופי אש עם רייט והורגים אותו, ופעיל דאעש נוסף ביצע וידוא הריגה בג'ונסון ובהמשך גם ברייט. עד השעה 12:00, צוות US2 כבר לא היה בין החיים.
תמונות במהלך בידוד וחיסול צוות US2 :
ג'ונסון מחפה על רייט שעובר למושב הנוסע.
רייט וג'ונסון מנהלים חילופי אש ליד גופתו של בלאק מול כוח האיגוף.
התארגנות מחודשת במדבר
ההתארגנות המחודשת במדבר ובידוד צוות US3:
הכוח האמריקני-ניז'רי, מגיע לאזור ההתארגנות במדבר (בעיגול), בעוד צוות US2 מחוסל באזור ההרג בסבך (באדום).
הכוח האמריקני-ניז'רי מנהל חילופי אש עם לוחמי דאע״ש הסוגרים עליו ממזרח ומדרום.
צוות US1 (למעלה) נסוג באיטיות צפונה לסבך תחת אש כבדה, בעוד צוות US3 (למטה) עסוק בחילופי אש ומכותר מבלי משים על ידי לוחמי דאע״ש משלושה כיוונים.
בעוד צוות US2 נלחם על חייו באזור ההרג בכיסי הסבך ליד היציאה מטונגו-טונגו, הצוותים האמריקנים של US1 ו-US3 שלא היו מודעים למתרחש מאחוריהם, גמעו קילומטר אחד בנסיעה דרום-מערבה, וחברו לצוותים הניז'רים PN1 ו-PN2 באזור המדבר הפתוח. בעודם מתארגנים וממתינים לצוות US2, כוחות תגבור נוספים של דאעש הגיעו ממזרח ופתחו באש על הכוח האמריקני-ניז'רי; הצוותים האמריקנים והניז'רים שוב יצאו מהרכבים והחלו לתפוס עמדות קרב, כאשר מייקל פרוזני הורה ל-2 חיילים מהצוות האמריקני של US3, לרוץ בחזרה צפונה לאזור המארב ולבדוק מה קורה עם הצוות של US2.
הכוח האמריקני-ניז'רי החל לנהל חילופי אש עם כוחות דאעש הבאים ממזרח, והחייל השלישי מצוות US3, לה דייוויד ג'ונסון, עלה על רכבו והחל לירות במקלע לעבר פעילי דאעש. מייקל פרוזני הורה לחייל הרביעי מצוות US3 ולחייל נוסף מצוות US1 לרוץ צפונה לאזור המארב ולחבור לשני החיילים הנוספים מצוות US3 במטרה לסייע לצוות US2. בינתיים, החיילים הראשונים מצוות US3 הגיעו כרבע שעה לאחר מותם של דסטין ג'ונסון וג'רמיה רייט למקום, ואז נתקלו בפעילי דאעש שהיו עסוקים בלבזוז את הציוד האמריקני מהגופות. לאחר חילופי אש קצרים, החיילים האמריקנים שהחלו לחטוף אש כבדה מצד כוחות עדיפים, נסוגו בריצה חזרה דרומה ונתקלו בדרך בשני החיילים האמריקנים האחרים (מ-US3 ו-US1) שנשלחו לעזור להם. הארבעה תפסו מחסה בתוך כיס סבך וניסו לחשוב על תוכנית לסייע לצוות US2 שטרם ידעו בבירור מה עלה בגורלו, ולבסוף נעו מעט מזרחה לעומק הסבך והסתתרו ליד שפת ביצה.
באותו זמן במדבר, בשעה 12:25, עוד ועוד כוחות של דאעש הגיעו ממזרח והחלו לאגף את הכוח האמריקני-ניז'רי מדרום, וכתוצאה מכך הכוח החל להתארגן לנסיגה. מרבית החיילים הניז'רים עלו על הרכבים PN1 ו-PN2 ונעלמו מערבה, בעוד ש-2 חיילים אמריקנים ו-3 חיילים ניז'רים עלו ל-US1, נסעו בסיבוב מעגלי על מנת למשוך אש וחזרו למקום בשביל לאסוף חייל אמריקני נוסף ושני חיילים ניז'רים, כך שהצוות הנותר של US3 כלל כעת רק את החייל האמריקני לה דייוויד ג'ונסון ו-2 חיילים ניז'רים. לאחר שהצוות המורחב של US1 ראה את ג'ונסון מתכונן לעלות לרכב, הוא החל להתרחק באיטיות צפונה לכיוון הסבך, כשהוא מצפה לראות את הצוות של US3 בא בעקבותיו. בעודו נע באיטיות צפונה ומאבד קשר עין עם US3, הצוות של US1 החל לחטוף ירי ממזרח מרכבי שטח נוספים של דאעש, ולאחר שנותר על עומדו במשך דקות ארוכות וניהל חילופי אש במטרה לקנות זמן ל-US3, נהג הצוות של US1 האמין שצוות US3 כבר יצא לדרך, ו-US1 החל לדהור צפונה תחת מטר אש מפעילי דאעש שהתקדמו לעברו במהירות.
בידוד צוות US3 והריגתו
בפועל, דייוויד ג'ונסון לא הצליח להיכנס לרכב בשל הירי הממוקד, והוא החליט לרוץ יחד עם החיילים הניז'רים צפונה בעקבות US1. לאחר שהחלו לרוץ, הם נתקלו בפעילי דאעש שאגפו אותם מצפון (במקום שבו התנהלו דקות ספורות קודם לכן חילופי אש עם US1), ולאחר שהכוח הדאע"שי סגר עליהם מצפון, מדרום וממזרח, לא נותרה להם ברירה אלא לרוץ מערבה. לאחר כ-400 מטר של ריצה, המרחק בין שני החיילים הניז'רים לג'ונסון הלך וגדל, ופעילי דאעש שנעו באמצעות כלי רכב השיגו את החייל הניז'רי הראשון והרגו אותו; החייל הניז'רי השני נורה אף הוא ונהרג לאחר 110 מטרים נוספים.
ג'ונסון שנותר כעת לבדו, הספיק לגמוא בריצה עוד 450 מטרים מערבה, כשפעילי דאעש דולקים אחריו ויורים לעברו מכלי הרכב. הוא תפס מחסה מאחורי עץ קוצני בודד שהיה במרחק 960 מטר ממקום ההתארגנות במדבר, וניהל חילופי אש עם הכוח הדאע"שי המתקרב; רכב עם מקלע כבד שהגיע מדרום, ביצע לעברו ירי ממוקד ממרחק 100 מטר, ואפשר לכוחות נוספים של דאעש לצמצם מרחק אליו ממזרח. ג'ונסון נהרג בתום חילופי אש לכל היותר בסביבות השעה 12:45.
נסיגה לסבך וכיתור יתר הכוח
בזמן שבו חלק מכוחות דאעש דלקו אחר ג'ונסון והחיילים הניז'רים, רכבי השטח שניהלו חילופי אש עם US1, המשיכו לדלוק אחריו ולירות לעברו ופצעו אחדים מהצוות; חרף זאת, US1 החל להאט עד כדי עצירה לקראת הגעתו לסבך, לאחר שנוכח לראות ש-US3 לא הגיע בעקבותיו. בעקבות הירי הממוקד, US1 המשיך להתקדם לתוך הסבך, ועל מנת להרוויח זמן, מפקד הצוות, מייקל פרוזני, ירד מהרכב ונשכב ליד השיחים תוך כדי מתן אש רתק, כאשר US1 ביצע שוב סיבוב מעגלי וחזר לאסוף אותו תחת אש כבדה. בשלב זה, הצוות של US1 שיער שהצוות של US3 נהרג ככל הנראה, והוא נכנס במהירות עם הרכב לעומק הסבך, בתקווה למצוא את 4 החיילים האמריקנים ואולי גם את הצוות של US2. הצוות של US1 הצליח לנסוע עד לשפה המזרחית של ביצה בסבך ונתקע, ואז חברו אליו ארבעת החיילים האמריקנים שהסתתרו בשפה הדרומית של הביצה.
בשעה 12:33, הכוח האמריקני-ניז'רי ששהה על שפת הביצה, ניצל לרגע את ההפוגה בשביל לשלוח באמצעות הרדיו קריאה דחופה לסיוע אווירי; השיחה התרחשה 53 דקות לאחר תחילת המארב, והייתה הבקשה הראשונה של הכוח לעזרה, ככל הנראה לאחר שהבין שכוחות האויב עדיפים עליו בהרבה. בינתיים, כוחות דאעש שדלקו אחרי צוות US1 החלו לסגור על הכוח מדרום, במקביל לכוחות דאעש מאזור המארב המקורי (שהרגו את צוות US2) אשר סגרו עליהם ממזרח. הכוח המצומצם שכלל כעת 7 חיילים אמריקנים ו-4 חיילים ניז'רים, נטש את הרכב התקוע והחל לסגת במהירות לאורך הגדה הצפונית של הביצה, כשהוא סופג ירי משולב של מקלעים, מרגמות, טילי RPG ונק"ל. הכוח ניתק זמנית מגע עם כוחות דאעש, ונע במהירות צפונה מערבה עד שהגיע לקצה אזור הסבך והתפרס שם בתקווה להחזיק מעמד עד להגעת הסיוע האווירי. בשעה 12:50, כוחות דאעש השלימו טבעת כיתור רחבה סביב הסבך מכל הכיוונים באמצעות כלי רכב, אופנועים ולוחמים רגליים, והחיילים האמריקנים שהבינו שקיצם קרב, שלחו בניידים שלהם הודעות פרידה ליקיריהם והתכוננו להילחם עד המוות.
חילוץ וסיום המארב
לוחמי דאע״ש נסוגים ברגע האחרון לאחר מפגן הכוח של מטוסי הקרב הצרפתים; צילום ממל"ט אמריקני.
עם קבלת הקריאה לעזרה מהכוח, מפקד בסיס המבצעים הקדמי האמריקני בניאמיי שלח מיד שני כטב"מים לא-חמושים לאזור ויצר קשר עם הכוחות הניז'רים באולאם, ומפקד פיקוד המבצעים המיוחדים בצ'אד שיגר מסר בהול לעזרה מחיל האוויר הצרפתי במאלי באמצעות קצין קישור. הצרפתים והניז'רים הגיבו במהירות: כוח קרקעי ניז'רי גדול שמנה כ-100 חיילים, יצא כ-8 דקות לאחר מכן בדרכו לטונגו-טונגו, וזוג מטוסי קרב של חיל האוויר הצרפתי מסוג מיראז' המריאו מבסיסם במאלי בדרכם לגבול. מסוק קרב ניז'רי המריא מאולאם כ-40 דקות לאחר הבקשה האמריקנית, אולם לבסוף קיבל הוראה לחזור בשביל להותיר את המרחב האווירי מעל טונגו-טונגו פנוי עבור מטוסי הקרב.
בשעה 13:11, בעוד כוחות דאעש מתקדמים באיטיות מכל הכיוונים, שני הכטב"מים האמריקנים הגיעו לזירה, ומפעיליהם יצרו קשר עם הכוח המוקף, במטרה לקבל את המיקום המדויק ולתאם את ההפצצות עם חיל האוויר הצרפתי; כ-7 דקות לאחר מכן, שני מטוסי המיראז' הצרפתים שהמריאו ממאלי, הגיעו למקום (כ-47 דקות מרגע הקריאה של הכוח האמריקני-ניז'רי לסיוע אווירי). מאחר שלטייסי הקרב הצרפתיים לא הייתה תקשורת ישירה עם הכוח שעל הקרקע, הם לא הצליחו לזהות את מיקומו המדויק בסבך; בשל כך, חרף היותם חמושים, מטוסי הקרב הצרפתיים שחששו מפגיעה בכוח האמריקני-ניז'רי נמנעו מלתקוף את כוחות דאעש. במקום זאת, מטוסי הקרב החלו לבצע מפגן כוח בדמות 4 יעפים מעל הזירה בגובה נמוך במיוחד, וכתוצאה מכך, כוחות דאעש שהגיעו עד למרחק מטרים ספורים מכוח האמריקני-ניז'רי פתחו בנסיגה מהירה. בכך הסתיים המארב וחיי הכוח ניצלו ברגע האחרון.
בשעה 14:58, המטוסים הצרפתים שפטרלו מעל הסבך החלו לחוג במעגלים גדולים סביב האזור כולו בשביל להרחיק גורמים עוינים. בשעה 16:00, שני מסוקי קרב צרפתיים מדגם טייגר הגיעו לאבטח את האזור, והכוח האמריקני סימן להם את מיקומו באמצעות נפנוף בדגל ארצות הברית. בהמשך, הגיעו לאזור חלוצי הכוח הקרקעי הניז'רי הגדול שנשלח מאולאם, לאחר כ-4 וחצי שעות נסיעה. אשר ירו לכל האזורים החשודים בשביל להבטיח שהאזור נקי. לבסוף, הגיעו שני מסוקי סופר פומה צרפתיים שנחתו באזור על מנת לפנות את הכוח, ואובטחו על ידי הקומנדו הצרפתי והצבא הניז'רי. עד השעה 18:25, כוחות גדולים של צבא ניז'ר שמנו כ-100 חיילים, הציפו את כל אזור המארב יחד עם כוח צרפתי של 53 חיילים בחיפוש אחר גופות החיילים האמריקנים והניז'רים. גופות החיילים האמריקנים מצוות US2 שפורקו לחלוטין מכל ציודם ונשקם על ידי פעילי דאעש, נמצאו בתוך או בסמוך לרכב דאע"שי נטוש, וחברת תעופה אמריקנית פרטית פינתה אותם; גופתו של לה דייוויד ג'ונסון לעומת זאת לא אותרה, שכן הוא נהרג הרחק מאזור החיפוש וגופתו הייתה מוסתרת בעץ שתחתיו תפס מחסה; על כן, כוחות החיפוש חשבו בתחילה שהוא נחטף על ידי פעילי דאעש. ב-6 באוקטובר, לאחר כיומיים של חיפושים בשיתוף כוחות אמריקנים ורחפנים, ילדים רועי בקר מטונגו-טונגו איתרו את גופתו של ג'ונסון תחת העץ אשר היה במרחק של קילומטר וחצי מאזור המארב המקורי והיא פונתה באמצעות מסוק. ב-12 בנובמבר, הצבא הניז'רי אסף שרידים נוספים מגופתו של דייוויד ג'ונסון סביב העץ.
תוצאות
החיילים האמריקנים שנהרגו במארב.
המארב בטונגו-טונגו הותיר אחריו 4 הרוגים ו-2 פצועים לכוח האמריקני, לצד 5 הרוגים ו-8 פצועים לכוח הניז'רי. ההרוגים האמריקנים היו סמל ראשון ברייאן כריסטופר בלאק, סמ"ר דסטין רייט וסמ"ר ג'רמייה ג'ונסון מצוות US2, וסמל לה דייוויד ג'ונסון מצוות US3. שני הפצועים האמריקנים מצוות US1 היו מפקד הכוח סרן מייקל פרוזני וסגנו רב-סמל ברנט ברטלס, אשר פונו לאחר המארב למרכז הרפואי לנדשטול בגרמניה. ההרוגים הניז'רים היו רב-סמל בכיר באג'ו סומאנה, הטוראים: עבדול רשיד יארימה ויעקובה איסופו (שלושתם מצבא ניז’ר), המש"ק ג'ובי מחמדו איסאקה (מהז'נדרמריה הלאומית הניז'רית), והמתורגמן צבאי.
שני הטוראים הניז'רים נהרגו לצד החייל האמריקני דייוויד ג'ונסון במהלך בריחתם מ-US3 במדבר, המתורגמן שהסתתר בסבך אותר לאחר החיסול של צוות US2 וחוסל, והרס"ל והמש"ק הניזרים נפצעו אנושות ונהרגו בעקבות הפגיעות הישירות של המקלעים בטנדר של US1. שמות הפצועים הניז׳רים לא צוינו מחשש לביטחונם.
על פי דוח החקירה האמריקני הסופי, האבדות המדויקות של כוחות דאעש במהלך המארב אינן ידועות. על פי הערכות של החיילים האמריקנים והניז׳רים שהשתתפו במארב, הם הצליחו להרוג בין 10 ל-25 לוחמים. פעילי דאעש לקחו שלל מקלעים, מטול רימונים M-320, מספר רובי M4 קרבין משופצרים עם משתיקי קול של החיילים האמריקנים, רובי סער מסוג קלצ'ניקוב של החיילים הניז'רים, מחשבים, 2 כלי רכב אמריקנים על תכולתם האלקטרונית, וציוד צבאי רב שנמצא בטנדרים הניז'רים והאמריקנים הנטושים או על הגופות; כמו כן נלקחו הקסדות, האפודים, מגיני גוף והמגפיים של החיילים האמריקנים והניז'רים, לצד מצלמת הקסדה של ג'רמייה ג'ונסון שתיעדה את המארב עד רגעיו האחרונים של צוות US2.
לאחר המארב
יממה לאחר המארב, נשיא ניז'רמהמדואו איסופו קרא לרגע של שתיקה לזכר החיילים שנפלו בכבוד בשדה הקרב ולזכר כל קורבנות הטרור, ובהמשך הכריז על 3 ימי אבל לאומיים. ב-7 באוקטובר, החיילים הניז'רים ההרוגים נקברו בטקס רשמי בנוכחות שר הביטחון הניז'רי, השגריר האמריקני ומחוקקים ניז'רים.
המארב בטונגו-טונגו היה אירוע הלחימה הקטלני ביותר עבור הצבא האמריקני מאז כניסתו לתפקיד של נשיא ארצות הבריתדונלד טראמפ. ביום המארב, טראמפ שהיה על סיפונו של אייר פורס 1 בחזרתו מניחום משפחות הקורבנות של הטבח בלאס וגאס, תודרך בטלפון על המתרחש על ידי ראש מטה הבית הלבן ג'ון קלי. טראמפ שוחח עם משפחות החיילים שנפלו, אך נמנע מלתת הצהרה פומבית לתקשורת במשך 12 הימים הבאים; חוסר תגובתו עורר ביקורת מצד כלי תקשורת מסוימים. השיחה הטלפונית בין טראמפ לאלמנתו של לה דייוויד ג'ונסון הגיעה לכותרות, לאחר שחברתה פרדריקה ווילסון שנכחה בשיחה טענה שהוא לא זכר את שמו של החייל ודיבר כלפי האלמנה בחוסר רגישות ("הבחור שלך ידע לאן הוא הולך"), טענה שהוכחשה על ידי דוברת הבית הלבןשרה האקבי סנדרס וטראמפ עצמו שצייץ על כך בטוויטר. בראיון מאוחר יותר אם האלמנה, היא אישרה את דבריה של ווילסון והתרעמה על הצבא שלא אישר לה לראות את פניו של ג'ונסון לפני הקבורה. מנגד, משפחות החיילים ג'ונסון, רייט ובלאק הגנו על טראמפ וטענו שהוא דיבר איתם בצורה ראויה ומכובדת.
המארב בטונגו-טונגו עורר סערה פוליטית בארצות הברית, מאחר שלרוב חברי הקונגרס והסנאט לא היה כלל מושג על נוכחות אמריקנית צבאית בניז'ר ובוודאי שלא לציבור הרחב. בימים הראשונים כשפרטי המארב עוד לא פורסמו, ממשל טראמפ הואשם לא אחת בהסתרת מידע ובהפקרת החיילים בשטח, והיו אף שכינו את המארב "בנגאזי של טראמפ" כפרפרזה לכך שטראמפ נהג לתקוף את הנשיא הקודם ברק אובמה על הפקרת הדיפלומטים האמריקנים במתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי. הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, הודיע שהוועדת הכוחות המזוינים שבראשה הוא עומד רוצה לקבל את כל המידע על המארב לפני שתחליט על הצורך בחקירה רשמית. בסופו של דבר, רוברט קארם, עוזר שר ההגנה לענייני ביטחון לאומי והאלוף אלברט אלטון תדרכו שבוע לאחר מכן את וועדת הכוחות המזוינים בסנאט בישיבה סגורה שפרטיה לא פורסמו בתקשורת. לאחר הישיבה, הסנטור טד קרוז שנכח בה אמר שעל פי ההערכה ראשונית, לא נראה שניתן היה לנקוט בצעדים משמעותיים כדי למנוע את המארב. הסנטור ריצ'רד בלומנטל לעומת זאת, אמר שהוא אינו יכול להסתכל למשפחות בעיניים ולהגיד שנעשה כל מה שאפשר מבחינה מודיעינית כדי למנוע את המארב.
התייחסות של דאעש
נטילת אחריות
ב-12 בינואר 2018, דאעש בסהרה נטל אחריות על המארב לאחר עיכוב ממושך. בהצהרה שהפיץ הסניף המיוחסת לעדנאן אבו ואליד אל-סהראווי, נאמר: "אנו מכריזים על אחריותנו להתקפה על הקומנדו האמריקני באוקטובר האחרון באזור טונגו טונגו בניז'ר". כ-10 ימים לאחר מכן, פורסמו בטוויטר קומץ תמונות מהמארב, ובהמשך יצא הסרט המלא שאימת סופית את טענות דאעש בסהרה. למרות ההד הנרחב של המארב, וההישג התעמולתי הבלתי רגיל, המדינה האסלאמית לא נטלה עליו אחריות רשמית, שכן סניף דאעש בסהרה לא הוכר עדיין באותה עת כסניף רשמי; בכל זאת, כבר שבוע לאחר המארב ב-12 באוקטובר, צוין במדור "חדשות מרחבי העולם" בעיתון הרשמי של המדינה האסלאמית (א-נבא), ש-4 חיילים אמריקנים נהרגו במארב בגבול מאלי-ניז'ר, וכי גורמים רשמיים בארצות הברית ובניז'ר טוענים שמדובר בפעילי דאעש.
בינואר 2019, סניף דאעש בסהרה הוכרז רשמית כחלק ממחוז מערב אפריקה שפעל עד אותו זמן בעיקר באגם צ'אד. ימים ספורים לאחר מכן, פורסמה בעיתון הארגון כתבה מיוחדת על פעולות בולטות שביצע סניף הסהרה במאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו, תחת הכותרת: "עובדות על הג'יהאד האפי בסהרה הגדול - זירת הג'יהאד הרחבה נגד הצלבנים והרודנים". מלבד הפעולות שביצע דאעש בסהרה נגד צבאות ניז'ר, מאלי ובורקינה פאסו, פרקים נפרדים הוקדשו לפעולות נגד הצבא הצרפתי במאלי, ולמארב בטונגו-טונגו בניז'ר שפורסם לראשונה באופן רשמי; בכתבה שתיארה את מהלך האירוע, צוין שהמארב בטונגו-טונגו עורר הד נרחב באמריקה וגרם למבוכה גדולה למנהיגי הצבא האמריקני בשל הכישלון המודיעיני.
תיעוד המארב
-אזהרת צפייה- סרטון ממצלמת הקסדה של החייל האמריקני ג'רמיה ג'ונסון, המציג את חיסול צוות US2 במהלך המארב. -אזהרת צפייה-
ב-24 בינואר 2018, חשבון אנונימי בטוויטר, פרסם הודעה בצרפתית על כך שישנו וידאו מהמארב, וכהוכחה, צורפו קומץ תמונות שלטענתו נלקחו ממצלמת הקסדה של אחד ההרוגים האמריקנים. הפרסום עורר עניין רב, שכן לא היה ידוע קודם לכן שחלקים מהמארב תועדו, ופיקוד אפריקה של ארצות הברית הודיע שהוא חוקר את העניין. ב-4 במרץ, דאעש בסהרה פרסם סרט באורך 9:30 דקות, בשם "המארב של חיילי הח'ליפות לחיילי הצבא האמריקני בגבול מאלי-ניז'ר" שסיפק הצצה לגורלו של צוות US2. הסרט נפתח בקבוצה גדולה של פעילי דאעש שיוצאת בשעות הבוקר לטונגו-טונגו כשהיא רכובה על מספר רכבי שטח. לאחר מכן, מוצגים מספר קטעים קצרים מסרטים רשמיים של דאעש בעיראק וסוריה המציגים את אבו בכר אל-בגדדי, החיים בח'ליפות ויישום חוקי השריע'ה, ואז מוצגים תמונות של קבוצות לוחמים איסלאמיסטים בסהרה שנשבעו אמונים לאבו בכר אל-בגדדי והצטרפו לסניף. לאחר מכן, הסרט מציג תמונות של חיילים אמריקנים וניז'רים באימונים בבסיס באואלואם שנמצאו במצלמת הקסדה של ג'ונסון.
הסיום המצמרר של צוות US2, כפי שתועד במצלמת הקסדה: לוחמי דאע״ש חולפים במהירות על פניו של ג'ונסון הגוסס, בעודם מנהלים חילופי אש עם רייט והורגים אותו.
התיעוד מהמארב עצמו, נפתח בצד התוקף, ובו נראה כוח התגבור הראשוני של דאעש מתקדם רגלית לעבר השיירה, כאשר חלק מהכוח מבצע איגוף וסוגר על US2 וחלק מהכוח נע בעקבות US3 ו-US1 לעבר המדבר. לאחר מכן, המארב מוצג דרך מצלמתו של ג'ונסון אם כי לאו דווקא בסדר כרונולוגי תוך כדי דילוג על קטעים. בחלק שפורסם, ניתן לראות חלק מצוות US3 ומספר חיילים ניז'רים, כאשר מיד לאחר מכן יש דילוג לשלב שבו צוות US2 מנסה לצאת מאזור ההרג ללא הצלחה, שמסתיים ב-3 לוחמי דאע״ש שחולפים על פניו של ג'ונסון הגוסס בדרכם לחסל את רייט, ובוידוי הריגה מצמרר שמבוצע בג'ונסון במהלכו הדם ניגר מראשו לאורך תחתית המצלמה, ופעיל דאעש בועט בגופתו. לאחר מכן, מצורף תיעוד של גופות רייט וג'ונסון כשהם מחוררות מכדורים. בסיומו של הסרט, נראית קבוצת פעילי דאעש שהרגה את צוות US2 מתארגת לתזוזה לעבר האזור המדברי בו שאר הכוח האמריקני-ניז'רי נלחם על חייו מול כוחות דאעש נוספים. התיעוד של ג'ונסון מכיל את הסאונד המקורי, אולם בפרסום של דאעש כמעט ולא ניתן לשמוע אותו, בשל מנגינת הרקע שמורכבת מנשידים איסלאמיסטים שהופקו על ידי המדינה האסלאמית.
הסרטון שגרם להד עצום ברשתות החברתיות ובתקשורת העולמית, היווה הישג תעמולתי נדיר מסוגו עבור דאעש בסהרה; עדות לכך היא, שאף על פי שסניף דאעש בסהרה לא הוכר עדיין על ידי המדינה האסלאמית כסניף רשמי, בצעד יוצא דופן, הסרטון פורסם בכל החשבונות הרשמיים של דאעש בטלגרם וכן באתרי אינטרנט המזוהים עם הארגון. ברוב המקרים, צוין לצד הסרט שלא מדובר בתוכן רשמי שהופק על ידי הארגון. עיתוי פרסום הסרט אף הוא היה לא מקרי; מספר ימים קודם לכן, אל-קאעידה במאלי, ביצעה התקפה גדולה על השגרירות הצרפתית בבירת בורקינה פאסו שזכתה להד אזורי נרחב. בפרסום הסרט, דאעש בסהרה קיווה להסיט את תשומת הלב של המגויסים הפוטנציאליים לעבר ארגונו, שכן פגיעה בכוחות אמריקנים נחשבת למוערכת ומעוררת עניין יותר מאשר פגיעה בכוחות צרפתיים. קטעים נוספים מהמארב באיכות טובה יותר פורסמו בשנת 2020 בסרט רשמי על פעולות סניף הסהרה במאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו.
החקירה
ב-17 באוקטובר 2017, האלוף ג'יי מרק היקס, מפקד פיקוד המבצעים המיוחדים באפריקה, מונה לערוך חקירה לא פורמלית על הנסיבות שהובילו למארב בטונגו-טונגו. ב-20 באוקטובר, הגנרל תומאס וולדהאוזר מפקד פיקוד אפריקה של ארצות הברית מינה את רמטכ"ל פיקוד אפריקה מייג'ור גנרלרוג׳ר קלוטייה להוביל את החקירה הרשמית. צוות החקירה של קלוטייה כלל עורכי דין, רופאים, קציני מודיעין וכוחות מיוחדים, מומחים לתרבות ושפות בניז'ר, מומחי תקשורת והיסטוריון, ועבד בשיתוף פעולה עם הFBI והCIA. במהלך החקירה, הצוות בחן מאות עדויות, ממצאים, צילומים, קלטות קשר וקטעי וידאו הקשורים למארב, ראיין 143 עדים שכללו ניצולים אמריקנים וניז׳רים, טייסים צרפתיים וניז'רים, כוחות קרקעיים מכוח החילוץ, אנשי צבא ואזרחים שבאו במגע עם גופות ההרוגים במארב, אנשי מקצוע רפואיים שטיפלו בפצועי המארב, ומפקדים ואנשי צוותים מדרג השטח עד דרג הפיקוד של פיקוד אפריקה.
וידאו רשמי של הפנטגון, המציג את השתלשלות האירועים טרום המארב, במהלך המארב ולאחריו; (כולל בין השאר תמונות מסיום המארב וחילוץ הכוח).
צוות החקירה בילה 9 שעות בכפר טונגו-טונגו וסביבתו כשהוא מאובטח בכוח קרקעי ואווירי משותף של ארצות הברית, צרפת וניז'ר שמנה 300 חיילים. בשיתוף עם חוקרים ניז'רים, הצוות האמריקני שוחח עם תושבי טונגו-טונגו, סייר בשטח הכפר וסביבתו, סרק ותיעד ממצאים ברדיוס של 5 קמ"ר, ואסף ממצאים וראיות פיזיות מאתר המארב ובכל מקום שבו נהרג חייל אמריקני. לצוות החקירה האמריקני-ניז'רי נלוו ניצולים מהמארב שהדריכו אותו לנקודות מפתח באזור. מלבד השהייה בטונגו-טונגו, לצורך איסוף מידע והשלמת החקירה הצוות של קלוטייה ביקר בפורט בראג (ארצות הברית), שטוטגרט, רמשטיין ובאומהולדר (גרמניה), ניאמיי, אואלאם וטאהואה (ניז'ר), ואגאדוגו (בוקרינה פאסו) ונג'מנה (צ'אד).
החקירה של הצוות האמריקני כיסתה מגוון נושאים, כולל: הכשרה פרטנית וכללית של הכוחות המיוחדים, הכשרה לפני משימה, תיאום ואישור פעולות בין דרג השטח לדרג הפיקוד, כמו גם ניתוח מפורט של העובדות והנסיבות שהובילו למארב והמארב עצמו. הדוח הסופי התפרש על 176 עמודים וכלל 8 נספחים. צוות החקירה הגיעה למסקנה שהמארב בטונגו-טונגו לא היה תוצאה של כשל מודיעיני; אף על פי שנמצאו פערים משמעותיים ביכולות איסוף מודיעין של הכוחות האמריקנים בניז'ר ובאפריקה בכלל, כשל מודיעיני הוגדר על ידי משרד ההגנה האמריקני כמקרה שבו היו אינדיקטורים מספיקים לחזות את האירוע מראש - דבר שלא התרחש במארב. זאת ועוד, לכוח האמריקני מאואלאם ההייתה גישה מלאה למשאבים ומידע מודיעיני בזמן תכנון המשימה הראשונית לטילואה שאכן התרחשה ללא מכשולים, והשתלשלות האירועים עד למארב עצמו נבעה משרשרת ליקויים וכשלים משניים בעיקר שיצרו את התנאים המתאימים ל"הפתעה הטקטית" של כוחות דאעש. על פי הדו"ח, תשומת לב לפרטים קטנים מצד כל דרגי הפיקוד והשטח הייתה עשויה למנוע את המארב או לסיים אותו בפרק זמן קצר יותר ובמינימום נפגעים.
גורמים, כשלים וליקויים
על פי צוות החקירה, בראש ובראשונה הגורם העיקרי להצלחת המארב הוא "ההפתעה הטקטית" שלא נחזתה מראש. דאעש בסהרה הצליח לבנות בפרק זמן של שעות ספורות באזור הגבול כוח נייד גדול שמנה 75–100 לוחמים מצוידים ומאומנים היטב שתפקדו ביעילות כיחידת חי"ר ממוכן. היכולת לארגן כוח נייד בסדר גודל של פלוגה צבאית בתוך שטחה של ניז'ר, נחשבה להפתעה גמורה עבור ארגוני המודיעין האמריקנים, הצרפתים והניז'רים שעבורם דאעש בסהרה היה עד לאותו זמן ארגון שולי קטן שמסוגל לבצע פעולות טרור קטנות לכל היותר. מלבד ההפתעה הטקטית, צוות החקירה זיהה מספר גורמים סביבתיים ושורת ליקויים וכשלים משניים ברמה המבצעית, הטקטית והארגונית, שתרמו יחדיו בצורה זו או אחרת להצלחת המארב.
כשלים ברמה הארגונית: הצוות האמריקני באואלאם, לא אפיין נכון את מהות המשימה, ותיאר אותה כמשימת סיור במקום משימה של ללכוד או להרוג; על פי החקירה, האפיון השגוי לא נעשה במזיד אלא בעקבות שאננות ושימוש חוזר בדוחות משימה קודמים. מפקד בסיס המבצעים הקדמי בניאמיי, לא הבדיל בין משימות ייעוץ וסיוע לצבא ניז'ר שנמצאות באחריותו לבין משימות לחימה ממשית דוגמת פשיטות ומארבים מתוכננים שמצריכות אישור ופיקוח של הדרג הבכיר יותר בפיקוד המבצעים המיוחדים בנגמנה. בנוסף, בניגוד לייעוד הרשמי של הכוחות האמריקנים בניז'ר (ייעוץ, ליווי וסיוע לצבא המקומי), המשימות בשטח הובלו בפועל על ידי הכוחות האמריקנים כשהכוחות הניז'רים נטלו תפקיד משני. המשימה השנייה (פשיטה לילית על "האובייקט הצפוני"), תוכננה והובלה לחלוטין על ידי הכוח האמריקני בבסיס ארליט מבלי לשתף כמעט את צוות אואלאם ששהה בשטח והיה אמור לתפקד ככוח תגובה מהירה. דרג הפיקוד הזוטר והבכיר, לא הקדיש תשומת לב לתחלופה בכוח אדם בדרג השטח שהובילה לכשלים ברמה הטקטית. במהלך המארב, נעשה שימוש נרחב בכלי הצ'אט mIRC של Windows לניהול הקרב ולתקשורת בין דרג השטח במארב לדרג הפיקוד בניאמיי. שימוש לא נכון בכלי, הפחית את המודעות למצב האמיתי וגרם לבלבול נרחב ולהפצת מידע שגוי כמו דיווח על חייל אמריקני חמישי שנעדר או על שני פצועים אמריקנים שנאספו על ידי מסוקים צרפתים. התקשורת בין כל דרגי הפיקוד הייתה לקויה, ולדרג הפיקוד הבכיר של פיקוד אפריקה נודע על האירוע באיחור של שלוש שעות.
כשלים ברמה המבצעית והטקטית: כמחצית מהצוות האמריקני באואלאם, לא ערך מעולם לפני הפריסה בניז'ר אימונים של נסיעה בשיירות, היתקלות עם אויב ולחימה משותפת עם צבא מקומי, בניגוד מוחלט לדרישה מיחידות לוחמות להיות מאומנות לחלוטין לפני יציאה למשימה. שלושה מפקדים בדרג השטח באואלאם עזבו את הצוות האמריקני ביוני לבסיסים אחרים, ומחליפיהם לא הספיקו לבצע אימונים ותרגולים עם כלל הצוות האמריקני. לרבים מחברי הצוות לא הייתה חפיפה מספקת עם קודמיהם, ובהתאם לכך ההיכרות שלהם עם אזור הפעילות, עם הכוח הניז'רי השותף ועם האויב החדש הייתה מועטת. לא הוגדרו סטנדרטים ללבישת ציוד אישי במהלך פעולות לחימה בניז'ר; להוציא את המקלענים, רוב צוות אואלאם לא חבש קסדות ואפודי מגן במהלך התנועה באזור הגבול. ההחלטה לא ללבוש שריון גוף נבעה בחלקה מהאקלים החם ביותר של ניז'ר, אך גם בגלל האמונה השגויה שהתקפות של האויב אינן סבירות. כתוצאה מכך, הדקות הראשונות של המארב בוזבזו על לבישת ציוד והתחמשות במקום לנסות לשלוט במצב. כלי הרכב של צוות אואלאם כללו טנדרים קלים לא משוריינים שהיו פגיעים מאוד לירי ורובם לא נשאו כלל מקלעים או מערכת נשק כלשהי - דבר שהקטין את יכולת האש של הכוח. צוות אואלאם היה מותש אחרי 36 שעות פעילות עם מעט מאוד שינה ולא היה במיטבו. בשל אי בדיקה ותחזוקה מספקת, כלי נשק רבים (בפרט של הצוות הניז'רי), חוו מעצורים רבים במהלך המארב והיו חסרי תועלת רוב הזמן. צוות אואלאם דיבר במגוון שפות, כולל אנגלית, צרפתית, האוסה וז'רמה, דבר שהקשה מאוד על התקשורת בין האמריקנים לניז'רים מהלך המארב. על אף שלרבים מחברי הצוות האמריקני היה ידע בסיסי ברמה ההישרדותית בצרפתית, האוסה וז'רמה, הם הסתמכו בעיקר על מתורגמנים כדי לתקשר עם הכוח הניז'רי. בתחילת המארב, המתורגמן שהיה בלי חימוש וציוד מגן ברח מיד והסתתר, מה שהוביל לתגובה כאוטית לא יעילה מול כוחות דאעש. מחסום השפה הוביל לכך שכל פקודה ממפקד הצוות האמריקני לעמיתיו הניז'רים הובנה בצורה לא נכונה, עד שהצוות האמריקני מצא את עצמו לבסוף מבודד באזור הביצות לאחר שהצוות הניז׳רי נסוג והותיר אותו מאחור. מספר החלטות שגויות בתחילת המארב (האטה, עצירה וניסיון איגוף), הובילו לשהייה ממושכת באזור ההרג עד שהכוח האמריקני כמעט כותר לחלוטין משני צדדים. במהלך הנסיגה, הרכבים של US1 ו-US3 יצאו ראשונים מאזור ההרג למרות שנשאו מקלעים, בעוד שהרכב של US2 חסר המקלע נותר כמאסף. צוות US2 נע רגלית באיטיות במקום ברכב, ולא הספיק לצאת בזמן מאזור המארב. רימוני העשן האדומים הטעו את צוות US2 וגרמו לו לנסוע לעבר כוח האיגוף של דאעש במקום להתחמק דרומה-מערבה. לפני היציאה למשימה, הכוחות האמריקנים לא ביצעו תיאום עם כוחות תמיכה צרפתיים וניז'רים למקרה חירום; בנוסף, לדרג השטח ולדרג הפיקוד הזוטר לא היה ניסיון בתיאום עם הכוחות הצרפתיים במאלי; כתוצאה מכך, הסיוע של הכוחות הצרפתים והניז'רים הגיע באיחור, היה לא יעיל, והוגבל בעיקר להפגנות כוח במקום לתקיפת האויב הנסוג.
גורמים סביבתיים ואחרים: הנסיעה בשטח הפקר שבו הדרכים והמסלולים מוגבלים מאוד, אילצה את צוות אואלאם לנסוע על צירים קבועים שהיו ידועים לכוחות דאעש ולאפשר להם לעקוב אחר השיירה. אי הצטיידות מספקת במים לפני היציאה, אילצה את הכוח לעצור בבאר של הכפר טונגו-טונגו להפסקה, והקנתה לדאע"ש מספיק זמן בשביל להתארגן באזור. בתחילת המארב, הכוח מצא את עצמו בעמדת נחיתות, לאחר שלוחמי דאעש התמקמו בתוך כיס הסבך הצפוף ליד הביצות והיו מוסתרים היטב, בעוד שהכוח היה באמצע הציר החשוף יותר. פעילי דאעש הכירו טוב יותר את האזור, היו חמושים למכביר ונטלו את היוזמה פעם אחר פעם.
ממצאים אחרים
למרות שפעילי דאעש בסהרה נהנו מחופש פעולה מלא בכפר טונגו-טונגו, לא נמצאו ראיות מכריעות לכך שתושבי הכפר סייעו להם ברצון ללא כפייה. מוכתר הכפר הודה שהוא וחלק מתושבי הכפר נמצאים בקשר קבוע עם פעילי דאעש, אולם טען להגנתו שהדבר נובע מחוסר נוכחות ממשלתית שמאלצת הידברות עם ארגוני טרור, כאשר כל ניסיון להתנגד לנוכחותם מעמיד אותו ואת תושבי הכפר בסכנת חיים. במהלך המארב, מוכתר הכפר התקשר למושל האזורי ודיווח שכוחות אמריקנים וניזרים מותקפים ליד הכפר; כמו כן, הוא סייע לכוחות הניז'רים בחיפוש ופינוי הרוגים ופצועים. מאידך, יישנה סבירות גבוהה שלדאע"ש היו בכפר לוחמים בודדים או סייענים שעדכנו את הכוח הדאע"שי על תנועת השיירה.
השלכות
כוח אמריקני-ניז'רי באימוני נסיעה בשיירות, 2018.
המארב בטונגו-טונגו הוביל את פיקוד אפריקה של ארצות הברית להורות על יישום נהלים חדשים על כוחות אמריקנים היוצאים למשימות סיור בסאהל ובסהרה. כך למשל, ברמה הטקטית, רכבי השטח הוחלפו בכלי רכב משוריינים, כוחות הסיור הצטיידו במזלט"ים במטרה לבצע סריקה מקדימה של השטח, וכל פעולה לוותה בפיקוח אווירי-מודיעיני הדוק. מעבר לכך, בסיס תעופה אמריקני בסנגל, צויד ברקמ"ים משוריינים ובמטוסים נוספים, במטרה לקצר את זמן התגובה במקרים שיש צורך בפינוי רפואי מוטס.
ההצלחה של הנהלים החדשים באה לידי ביטוי בלפחות שלוש היתקלויות נוספות בין כוחות אמריקנים לכוחות דאעש במערב אפריקה:
ב-6 בדצמבר 2017, כוחות של דאעש מאזור אגם צ'אד, תקפו שיירה אמריקנית-ניז'רית ליד העיר דיפא בדרום-מזרח ניז'ר בסמוך לגבול עם ניגריה. במהלך הקרב, נהרגו 11 פעילי דאעש והושמד מצבור נשק, בעוד שלכוח האמריקני-ניז'רי לא היו אבדות כלל.
במקרה אחר בקמרון הסמוכה, שיירה אמריקנית-קמרונית נעה סמוך לגבול ניגריה-קמרון, ובאמצעות מזל"ט שסרק את האזור היא הבחינה מבעוד מועד בכוחות גדולים ועדיפים של דאעש או בוקו חראם שנעים לעברה מכיוון ניגריה. בזכות הגילוי המוקדם, השיירה הצליחה לסגת במהירות מהאזור ללא נפגעים.
ב-26 ביוני 2019, כוחות דאעש הפעילו לראשונה בניז'ר מטען צד על שיירה אמריקנית-ניז'רית שנסעה בסמוך לאואלאם וכתוצאה מכך נפגע כלי רכב אמריקני מסוג אושקוש M-ATV. מכיוון שהטנדרים הוחלפו במשוריינים קלים, נגרם רק נזק לרכב המשוריין ולא היו אבדות בנפש לכוח האמריקני.
בעקבות המארב, ממשלת ניז'ר אפשרה לראשונה לארצות הברית להטיס כטב"מים חמושים בשטחה; בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 באוקטובר, שגרירת ארצות הברית באו"ם ניקי היילי, הודיעה על הקצאת 60 מיליון דולר להקמת כוח חדש לסיכול פעולות טרור במערב אפריקה. על פי ההודעה, ברית G5 סאהל, תקבל בעלות מלאה על הכוח תוך 3–6 שנים, כאשר ארצות הברית תמשיך להיות מעורבת בבנייתו ובאימונו. מזכיר המדינה רקס טילרסון, הוסיף שהקמת הכוח תחזק את השותפים האזוריים של ארצות הברית בסהרה במאבק נגד ארגוני טרור.
