הטבח בחברון אירע בעיר חברון בשנת 1517 לקראת סוף המלחמה העות'מאנית-ממלוכית (1516–1517), כאשר העות'מאנים הטורקים הביסו את הממלוכים וכבשו את סוריה העות'מאנית. הטבח פגע באנשי היישוב היהודי בחברון, והיווה למעשה פוגרום, מהסוג שכוון נגד יהודים בארצות רבות אחרות.[1]
מהלך האירועים
תיאור של האירוע, שפורסם על ידי יפת בן מנשה, יהודי שגר ביוון בשנת 1518, מציין שאת המתקפה יזמו כוחות טורקים בראשות מוראד ביי, סגנו של הסולטן מירושלים.[2][3] יהודים הותקפו והוכו ורבים נהרגו כאשר בתיהם ועסקיהם נבזזו ונשדדו.[4] נטען כי מצבם הכלכלי היציב של יהודי חברון באותה תקופה הוא שמשך את החיילים הטורקים לעסוק בביזה ההמונית.[2] אחרים מייחסים את הפוגרום להתקוממות של הממלוכים נגד השליטים העות'מאנים החדשים, שהיהודים היו מזוהים איתם.[5] אלו ששרדו את האסון נמלטו לביירות ויהודים חזרו לחברון רק 16 שנים מאוחר יותר ב-1533.[4] זאב ארליך מעריך שהטבח הביא לקצו את הקיום של קראים בחברון.[6]
ראו גם
הערות שוליים