ב-6 בדצמבר 1989, קצת אחרי השעה 16:00, הגיע מארק לפין (בצרפתית: Marc Lépine) בן ה-25 לבית הספר להנדסה אקול פוליטכניק כשהוא חמוש ברובה ציד חצי אוטומטי ובסכין ציד. לפין רכש את הרובה ב-21 בנובמבר 1989 בחנותספורט במונטריאול, שם סיפר שבכוונתו להשתמש ברובה עבור "משחק ציד" שהוא מארגן. לפין, שביקר בבית הספר אקול פוליטכניק לפחות שבע פעמים בשבועות שקדמו לטבח, הכיר היטב את המבנה.
במשך זמן מה ישב לפין במשרד הקבלה שבקומה השנייה, שם נראה מחטט בשקית פלסטיק. בזמן זה לפין לא דיבר עם אף אחד, גם כאשר ניגשה אליו אחת מנשות הצוות ושאלה אם תוכל לעזור. לאחר שעזב את המשרד, לפין נראה במספר חלקים של בית הספר לפני שנכנס לכיתה בה למדו הנדסת מכונות כ-60 סטודנטיות וסטודנטים בסמוך לשעה 17:10. לפין ניגש לסטודנטית שהציגה עבודה, פקד על הנוכחים להפסיק את פעילויותיהם, ודרש מהנשים להתאסף בקצה אחד של הכיתה ומהגברים להתאסף בצד השני. בהתחלה הסטודנטים חשבו שלפין מתבדח ואף אחד לא זז, עד שירה לכיוון התקרה.
לאחר שהפריד את תשע הנשים מכ-50 גברים, פקד לפין על הגברים לצאת מהכיתה, ושאל בצרפתית את הנשים שנותרו אם הן יודעות למה הן שם. משאחת הנשים ענתה שלא, ענה לפין שהוא "נלחם בפמיניזם". אחת הסטודנטיות, נטלי פרובסט, אמרה, "תראה, אנחנו בסך הכל נשים שלומדות הנדסה. לאו דווקא פמיניסטיות שמתכוננות לצעוד ברחובות ולצעוק שאנחנו נגד גברים, רק סטודנטיות שמתכננות לנהל חיים נורמליים.", ולפין השיב "אתן נשים, אתן לומדות הנדסה. אתן כולכן חבורה של פמיניסטיות. אני שונא פמיניסטיות", ופתח באש לכיוון הסטודנטיות, משמאל לימין, הרג שש מהן ופצע שלוש נוספות, פרובסט ביניהן. לפני שיצא מהחדר כתב לפין את המלה "חרא" פעמיים על עבודה של אחת הסטודנטיות.
לפין יצא למסדרון הקומה השנייה ופצע שלוש סטודנטיות נוספות לפני שנכנס לכיתה נוספת בה ניסה לירות בעוד זוג סטודנטיות, אך הרובה שלו לא ירה. הוא הגיע למדרגות החירום ושם טען את הרובה שלו מחדש. לפין ניסה לשוב לחדר שעזב זה עתה, אבל הסטודנטים נעלו את הדלת. הוא ירה שלוש פעמים בדלת בניסיון לפרוץ אותה, אך משלא הצליח המשיך לאורך המסדרון וירה לעבר סטודנטיות נוספת ופצע אחת מהן, ומשם המשיך למשרד מחלקת הכספים שם ירה והרג אישה נוספת דרך חלון של דלת שהיא נעלה.
הכיתה בה הסתיים הטבח
בהמשך ירד לפין לקפיטריה שבקומה הראשונה, שם היו כמאה אנשים. האנשים נמלטו מהמקום לאחר שירה והרג אישה שעמדה ליד המטבח ופצע סטודנטית נוספת. הוא נכנס למחסן קרוב בו הסתתרו זוג נשים נוספות והרג גם אותן. לפין פקד על גבר ואשה שהתחבאו מתחת לשולחן לצאת, ומשעשו כדבריו לא ירה בהם.
לאחר מכן עלה לפין בדרגנוע למסדרון הקומה השלישית, שם פצע אישה נוספת וזוג סטודנטים גברים. לפין נכנס לכיתה נוספת ואמר לשלושת הסטודנטים שהיו באמצע פרזנטציה "להתחפף", ירה לעבר הסטודנטית מריז לקלייר ופצע אותה. לפין ירה לעבר הסטודנטים שישבו בשורה הראשונה, והרג שתי נשים שניסו להימלט מהכיתה, בזמן שסטודנטים נוספים התחבאו מתחת לשולחנותיהם. לפין המשיך לחפש סטודנטיות נשים, פצע עוד שתיים והרג עוד אחת, החליף את מחסנית נשקו והלך לקדמת הכיתה, שם החל לירות לכל הכיוונים. לקלייר הפצועה קראה לעזרה ולפין שלף את סכינו, דקר אותה שלוש פעמים והרג אותה. לאחר מכן הוריד לפין את הכובע שחבש, עטף את רובהו במעילו, קרא "אה, חרא!" והתאבד ביריה לכיוון הראש, כעשרים דקות אחרי שהתחיל את הטבח. כשישים מחסניות מלאות נותרו בקופסאות שנשא עמו. במהלך הטבח רצח לפין 14 נשים (12 סטודנטיות להנדסה, סטודנטית אחת לסיעוד ועובדת אוניברסיטה) ופצע 14 אנשים נוספים, מתוכן 10 נשים ו-4 גברים.
השפעות
הפצועים והעדים לטבח מבין הסטודנטים וצוות האוניברסיטה סבלו ממגוון השלכות פיזיות, חברתיות, כלכליות ופסיכולוגיות, כולל הפרעת דחק פוסט-טראומטית. מספר סטודנטים התאבדו לאחר מכן, ומתוכם לפחות שניים ציינו במכתבי ההתאבדות שלהם את הטבח כסיבה להתאבדות.[2] הסרט פוליטכניק (Polytechnique) מתאר את הטבח.
היידי רטג'ן, סטודנטית שהייתה באחת הכיתות אליהן לפין לא נכנס במהלך הטבח, ייסדה יחד עם פעילה נוספת בשם וונדי קוקיאר את הקואליציה להגבלת ההיתרים על כלי נשק, במסגרתה פעלו גם סוזן לפלנט-אדוארד וג'ים אדוארד, הוריה של אחת מקורבנות הטבח. פעולותיהם, יחד עם גורמים נוספים, הביאו לגיבוש הצעת חוק שעברה בשנת 1995 והרחיבה את ההגבלות על היתרים לנשיאת נשק בקנדה. בין השנים 2009–2012, קבוצה של ניצולי הטבח ובני משפחותיהם התנגדו בפומבי לפעולות של ממשלתו הקונסרבטיבית של סטיבן הרפר שניסו לצמצם את ההגבלות על נשיאת נשק.
קורבנות הטבח
ז'נבייב ברגרון (נולדה ב-1968), סטודנטית להנדסה אזרחית.
