הונים אלכונים היו קבוצה שבטית עתיקה ממרכז אסיה בשלהי העת העתיקה שהצליחה לבסס שלטון מקומי באזור קאבול של אפגניסטן של ימינו בסביבות שנת 400, וכבשה חלקים מצפון-מערב הודו בתחילת המאה ה-6. השם אלכונים מתועד רק על מטבעות; מקורות כתובים אינם מדווחים ישירות עליהם.
היסטוריה
האלכונים הם קבוצה של מה שמכונה "ההונים האיראנים (אנ')", שכנראה לא היה להם קשר ישיר עם ההונים באירופה. מקור המונח "הונים איראנים" במחקר הנומיסמטיקן האוסטרי רוברט גבל (גר'). בהתבסס על הערכת המטבעות, גבל הגדיר ארבע קבוצות שבטים: הקידאריטים (אנ'), האלכונים, ההונים של נזאק (אנ') ולבסוף ההפתליטים (אנ').
נראה שהאלכונים חצו את רכס הינדו-כוש לקראת סוף המאה ה-4. הם עקרו את הקידאריטים והצליחו להקים שלטון מקומי; בתקופת שאפור השלישי פסקה טביעת המטבעות הפרסית בקאבול. על המטבעה שם השתלטו כנראה האלכונים; ההפסד היה מכה קשה עבור האימפריה הסאסאנית, מכיוון שזו הייתה מטבעה מרכזית.
הפרטים לתקופה הבאה אינם ברורים. אולם לאחר אמצע המאה ה-5 הצליחו האלכונים כנראה לעקור את הקידאריטים מגנדהארה ולשלוט גם שם; המשלחת הקידאריטית האחרונה בצפון סין אל שושלת וי הצפונית מתועדת לשנת 477. בסביבות אמצע המאה ה-5, המלך קהינגילה הראשון (אנ') (מת ב-490 לערך) מתועד גם הוא באמצעות מטבעות. לאחר שבסוף המאה ה-5 התעוררו סכסוכים עם שליטים הודים באזורי הפריפריה (השפעת האלכונים כבר התרחבה עד תכסילא בזמן זה), העבירו האלכונים את תחום השפעתם בעיקר לאזור צפון-מערב הודו בתחילת המאה ה-6.
במחקרים עדכניים, שבטי האלכונים מושווים לעיתים קרובות לתוקפים המכונים במקורות ההודיים בשם הונה שהתקדמו לצפון הודו בסביבות שנת 500. הבעיה היא שהמקורות ההודיים אינם מדווחים בצורה ברורה במיוחד וזה לכן לא לגמרי ברור אילו קבוצות של הונים איראנים היו התוקפים הללו. נראה שהיה הבדל בין שבטי האלכונים לבין ההפתליטים, שעליהם מדווח פרוקופיוס מקיסריה בספרי ההיסטוריה שלו ושלטו בבאקטריה ובסוגדיאנה בסביבות שנת 500. לעיתים מניחים שבני ההונה הללו היו ההפתליטים שתוארו על ידי פרוקופיוס, אך אין זו הדעה הרווחת. הראיות הנומיסמטיות, לעומת זאת, מצביעות די ברור על האלכונים.
האלכונים התקדמו לתוך אימפריית הגופטה תחת שליטם טוראמנה בתחילת המאה ה-6. אימפריית הגופטה קרסה למעשה תחת התקפות האלכונים, וההרס מתואר בפירוט בדיווחים הודיים. פראקשאדהרמה, שליט משושלת אוליקארה (אנ') ניצח את האלכונים או קבוצות שבטיות קשורות בסביבות שנת 510. את טוראמנה ירש (כנראה בסביבות 515) בנו, מיהירקולה (אנ'), שמת בסביבות 540/50. מיהירקולה, שהיה ככל הנראה חסיד שיווה, נקט בפעולה חריפה נגד חסידי הבודהיזם ומתואר במונחים שליליים ביותר במקורות הודיים; הוא אפילו נחשב ל"אטילה של הודו". עם זאת, ממצאים ארכאולוגיים מראים כי האלכונים ייסדו גם מקומות קדושים שונים ולא פעלו אך ורק כהורסים. מיהירקולה ספג כמה כישלונות והובס בשנת 528 על ידי על ידי קואליציה של נסיכים הודים שכללה את המלך ההודי של מאלווה, יאשודהארמן (אנ') וקיסר הגופטה, נראסימהאגופטה (אנ'). מיהירקולה העביר את מרכז הכוח לקשמיר, שם הצליחו האלכונים להחזיק מעמד זמן מה. סיאלקוט (אנ') בחבל פנג'אב שימשה כבירתו. לאחר הקריסה שלאחר מכן של שלטון האלכונים בהודו, ייתכן שכל האלכונים שנותרו היגרו חזרה לבאקטריה; עובדה שנתמכת על ידי קבוצה של מטבעות מעורבים של אלכונים-נזאק, המעידים לפחות על מיזוג מסוים של שתי הקבוצות. מלבד זאת, עקבותיהם אבדו.
מקורות הודיים מעידים על התקדמות האלכונים למרכז הודו. כתובות של טוראמנה נמצאו באראן (אנ') (מאלווה) וכתובות של מיהירקולה בגוואליור. הדיווחים של הצליין הבודהיסטי הסיני סונג יון (אנ'), לעומת זאת, מציירים תמונה קודרת של שלטונו של מיהירקולה. עבור ההיסטוריה ההודית, שלטונם של האלכונים היה רק הפוגה קצרה אך אכזרית. הרס אימפריית הגופטה בהקשר זה יצר ואקום שלטוני בתת-היבשת ההודית. קהילות בודהיסטיות רבות נספו, קבוצות אחרות ממרכז אסיה התקדמו דרומה ו"העידן הקלאסי" של הודו הגיע לקיצו.
האלכונים תיעדו את תביעתם לשלטון באמצעות טביעת מטבעות, במיוחד מטבעות כסף. הם חיקו מטבעות סאסאניים וכנראה השתמשו גם במטבעה של מטבעות סאסניות, והוסיפו את המונח הבקטרי אלקסאנו. המשמעות המדויקת של המונח (האם זה ייעוד של שלטון או שם שבטי) אינה ברורה; רק בשלב הבא מופיע שמו של השליט קהינגילה על מטבע אלכוני. ידועים בסך הכל חמישה מטבעות דרכמה על פי הדגם הסאסאני, שהוטבעו על ידי האלכונים. לאחר התקדמותם להודו, הם טבעו גם שם מטבעות משלהם, בעקבות הדוגמה של שליטי הגופטה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
.png)
