גנדהארה ( (סנסקריט: गन्धार, פשטו: ګندارا, אורדו: گندھارا) ) הייתה ממלכה קדומה שהשתרעה בעמקי הנהרות סוואט וקאבול ובמישור פוטהאר, בשטח שהיום נמצא בצפון פקיסטן ובצפון-מזרח אפגניסטן, הערים המרכזיות בממלכה היו פורושפורה (פשאוור המודרנית) והעיר טקששילה (טקסילה המודרנית).
השם גנדהארה מופיע לראשונה בשירה ההודית האפית ובטקסטים ריגוודה ואטהרוודה הם מוזכרים כשבט. הצורה הפרסית של השם, Gandara, מוזכרת על ידי הרודוטוס בהקשר הסיפור של סקילקס איש קריאנדה, מגלה ארצות יווני, אשר התחיל את הפלגתו בנהר האינדוס בעיר בגנהארה. השם Gandhara כנראה נובע מהמילה הסנסקריטית gandha, שפירושה "בושם".
הממלכה התקיימה בשנים 500-1500 לפני הספירה כמרכז תרבות בודהיסטי, העיר ידועה כמקום לידתו של פדמאסמבהאבה מייסד הבודהיזם הטיבטי, העיר ידועה בסגנון האמנות המיוחד לה, Gandhara style, אשר הוא זרם באמנות הבודהיסטית שהתפתח והושפע על ידי מיזוג בין אמנות יוונית פרסית סורית והודית, זרם זה באמנות הגיע לשיאו בתקופת שלטונה של אימפריית קושאן.
הממלכה הפסיקה להתקיים כיישות עצמאית בשנת 520 לפני הספירה, כאשר היא נכבשה על ידי האימפריה הפרסית, אך תרבותה הגיעה לשיא בתקופת אימפריית קושאן, בשנים 75-230.
בסביבות שנת 450 שטחי הממלכה נכבשו על ידי ההונים הלבנים, אשר דגלו בהינדואיזם, ותושבי האזור המירו את דתם בהדרגתיות להינדואיזם. בשנים 400, 520 ו-644 האזור תועד על ידי עולי רגל ונזירים סינים (פאשיין, שוואנדזאנג). בשנת 400 נאמר שהבודהיזם שגשג בה, בשנת 520 מתואר הרס שבוצע על ידי ההונים, ובשנת 644 מתואר שהבודהיזם היה בדעיכה, וההינדואיזם היה בעליה, כמו כן תואר שהמקדשים הבודהיסטים היו נטושים.
