התוכנית הציגה גישה ביקורתית, סאטירית והומוריסטית על חדשות ואקטואליה, ומרבה לבקר את תוכניות החדשות ה"אמיתיות". התוכנית היא אחת מתוכניות הדגל של הערוץ, וההשפעה התרבותית שלה נחשבת גדולה בהרבה מהרייטינג שלה (שאמנם גבוה לתוכנית כבלים, אך בינוני במידרוג הכללי). מבקריה טוענים שהיא שמאלית וליברלית מדי, ולא מאוזנת בהתקפותיה על הקשת הפוליטית.
בישראל, שודרה התוכנית בראשית שנות האלפיים בערוץ ביפ במתכונתה היומית המקורית. בשנים 2011–2015 שודרה התוכנית בימי ראשון בערוץ הוט קומדי סנטרל במהדורת סוף השבוע העולמית בלבד ("המהדורה הגלובלית"). מהדורה זו הייתה זמינה לצפייה בעבר בישראל גם בערוץ CNN.
התוכנית עלתה לאוויר לראשונה ביולי 1996 ותחילה הנחה אותה קרייג קילבורן. לאחר פרישתו בדצמבר 1998, הגיש אותה ג'ון סטיוארט החל מינואר1999. ב-6 באוגוסט2015 שודר הפרק האחרון בהנחיית סטיוארט לאחר 16 שנים. ב-28 בספטמבר באותה שנה עברה התוכנית להנחייתו של הקומיקאי הדרום אפריקאי, טרוור נואה. בין 1999 ל-2015 שמה הרשמי של התוכנית היה "הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט", והחל מ-2015 שמה הרשמי של התוכנית הוא "הדיילי שואו עם טרוור נואה".
בספטמבר 2022, נואה הודיע כי יפרוש מתפקיד המנחה של התוכנית. הפרק האחרון שלו כמנחה היה ב-8 בדצמבר2022.
בינואר 2024, הודיע CBS על חזרתו סטיוארט לתפקיד המנחה של התוכנית במתכונת בה סיוטארט יהיה המנחה העיקרי של התוכנית במרבית השבוע לסירוגין עם מנחים אורחים בחלק מימי השבוע. סטיוארט חזר לתפקיד המנחה בתוכנית ששודרה בפברואר 2024[1].
לוגו התוכנית בתקופת הנחייתו של ג'ון סטיוארטסטיוארט (מימין) מראיין את המועמד לנשיאות בשנת 2004, ג'ון קריהפינה "השבוע באלוהים". בתמונה: סטיבן קולבר
משך פרק בתוכנית הוא כ-25 דקות. התוכנית מתחילה בדרך כלל במונולוג של סטיוארט הסוקר את ענייני השעה, ממשיכה לפינה או כתבה בהנחיית סטיוארט או אחד מכתבי התוכנית ונחתמת בראיון בודד עם ידוען וב"רגע של זן".
המונולוג:
במונולוג התוכנית יושב סטיוארט מאחורי שולחן חדשות ומקריין את חדשות העולם בצורה סאטירית ומבדרת. לעיתים כולל המונולוג "פריצה" של אחד מכתבי השטח של התוכנית ודיאלוג בינו לבין סטיוארט. הכתב תמיד מתואר כמומחה בתחום אותו הוא מסקר, לעיתים עד אבסורד כדוגמת "כתב ראשי לענייני ג'קולוגיה" בסיקור המשפט של מייקל ג'קסון.
פינות וכתבות:
אחרי המונולוג מתחילות הפינות של התוכנית. בדיילי שואו ישנם עשרות סוגי פינות, אך בכל תוכנית יש בין פינה אחת לשלוש פינות. בין הפינות הידועות של התוכנית: "מס-או-פוטמיה", בה סוקר סטיוארט את התקדמות מלחמת עיראק, "השבוע באלוהים", בה סוקר אחד מכתבי המשנה את ההתפתחויות בעולם הדת ו"בק אין בלק", בה מציג הקומיקאי האמריקני לואיס בלק את פרשנותו הצינית והכועסת לענייני השעה.
הראיון:
בסוף התוכנית ישנו ריאיון עם ידוען כמקובל בתוכניות לילה בארצות הברית. בעוד קילבורן היה מזמין רק אנשים מתחום הבידור (מוזיקאים, שחקני קולנוע וכו'), סטיוארט נוטה בשנים האחרונות להזמין גם סופרים, פוליטיקאים ועיתונאים.
"רגע של זן":
בדקה האחרונה של התוכנית סטיוארט מציג את ה"רגע של זן" של היום - בדרך כלל קטע וידאו מצחיק ללא פרשנות נוספת.
כתבי המשנה
כתבי המשנה בתוכנית. מימין: בי, קורדרי, הלמס וקולבר
חלק בלתי נפרד מהתוכנית הם כתבי המשנה. לעיתים הם מרואיינים ב"התפרצויות מיוחדות" מה"שטח" או כמומחים בתחום מסוים, ולעיתים הם מגישים כתבות שטח משעשעות. בדיאלוג עם סטיוארט, הוא מגלם את "קול ההגיון", ואילו הם מנווטים את השיחה למחוזות הומוריסטיים, לעיתים על גבול הנונסנס. כתבות השטח תמיד מלוות בנימה אירונית ברורה. לדוגמה: כתבה על אישה הסובלת מאפליה בגלל היותה מעשנת וחתימת הכתבה בתקוות הכתב ש"יום יבוא וישפטו אותנו על סמך תוכן האישיות שלנו ולא על סמך צבע הריאות שלנו".
לדיילי שואו היו עשרות כתבי שטח בעשור פעילותה. להלן מספר בולטים:
סטיבן קולבר: כנראה כתב המשנה הפופולרי ביותר בקרב צופי התוכנית, והמחליף של סטיוארט בהיעדרו. בעל מראה של איש חדשות רציני, פרצוף קר ונטול רגש והגשה קרה בהתאם, העומדים בסתירה לדברי האיגיון והשטויות אשר הוציא מפיו במאות הכתבות והדיאלוגים שלו עם סטיוארט וכתבי משנה אחרים. בסוף 2005 פרש מהתוכנית והחל להגיש תוכנית סאטירה משלו, "The Colbert Report", ששודרה מיד אחרי ה"דיילי שואו", עד לפרישתו של קולבר על מנת להנחות את לייט שואו עם סטיבן קולבר.
סטיב קארל: עוד כתב פופולרי במיוחד מהתוכנית, זכור במיוחד מפינות הבישול שלו וה"דיווחים" מעיראק. עזב בסוף 2004 וזכה להצלחה רבה עם סרט הקולנוע בו כיכב, "בתול בן ארבעים", והגרסה האמריקנית לסדרת הטלוויזיה "המשרד".
אד הלמס: הלמס הממושקף מנסה לגלם את הכתב האינטליגנטי בתוכנית עם פינות על טכנולוגיה וחידושים. למרות חזות החנון שהוא עוטה על עצמו הוא גם הכתב בעל הנטייה החזקה ביותר לבצע מעשים כמו הליכה ברחובות ניו יורק כשרק חולצה לגופו. בשנת 2007 פרש הלמס מהתוכנית ועבר, בדומה לסטיב קארל, לגלם דמות בקומדיה "המשרד".
רוב קורדרי: קורדרי משחק בתוכנית את הכתב הלוזר וחסר המזל. אחרי עזיבתו של קולבר הפך קורדרי לכתב המשנה המוביל בתוכנית ובאמתחתו גם עשרות כתבות שטח. זכורה במיוחד כתבה בה יצא לבדוק את משק האנרגיה האמריקני בהאמר-לימוזינה תוך תדלוקה לעיתים קרובות מאוד. עזב את התוכנית ב-2008, אך חזר אליה מדי פעם כאורח.
סמנתה בי: בי היא עוף זר בחבורת הכתבים, הן בגלל היותה אישה והן בגלל היותה קנדית. הדבר מהווה נושא לבדיחות רבות שהיא משלבת בכתבות בנסיונותיה להבין את ה"ילידים" בארצות הברית. בתחילת 2015 עזבה את התוכנית לטובת תוכנית משלה ב־TBS, "פול פרונטל עם סמנתה בי".
ג'ון אוליבר: מכונה "כתב בריטי ראשי". הפך לאחד הכתבים הפופולרים בתוכנית, והחליף את סטיוארט בהנחיה בין יוני-אוגוסט 2013 בעת שזה ביים את סרט הקולנוע "רוז ווטר". אוליבר זכה לתשבחות על הנחייתו הזמנית, מה שהוביל לעזיבתו זמן קצר לאחר מכן לטובת תוכנית שבועית משלו ברשת הכבלים HBO, "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר".
לארי ווילמור: "כתב לענייני שחורים". לאחר עזיבתם של קולבר, קארל, הלמס וקורדרי הוא הפך לאחד מהכתבים המרכזיים בתוכנית. במשך 10 שנים הוא ואוליבר הובילו את הצוות, עד עזיבת שניהם. את התוכנית עזב ווילמור בסוף 2014, כדי להנחות תוכנית סאטירה משלו "The Nightly Show", שגם היא שודרה אחרי הדיילי שואו, עד שנת 2016, בה בוטלה התוכנית.
לואיס בלק: לואיס מגיש את הפינה "בק אין בלק" מאז תחילת התוכנית והוא הכתב היחיד אשר נשאר בתוכנית מתחילתה.
היסטוריה
ההתחלה עם קרייג קילבורן
שידורי התוכנית החלו ב-22 ביולי1996. קרייג קילבורן היה המנחה הראשון שלה. התוכנית הציגה קטעי חדשות פרודיים, ראיונות משעשעים, כתבות מוקומנטריות וראיונות עם אורחים. התוכנית קיבלה את השראתה מקטעי החדשות בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" והתוכנית "לא בהכרח חדשות" של HBO, אך במהרה פיתחה את הסגנון הייחודי שלה. בעונתה הראשונה הוקלטה התוכנית ללא קהל והוא צורף לתוכנית רק בעונתה השנייה. ב-1999 עזב קילבורן את התוכנית ועבר לתוכנית "הלייט לייט שואו" של CBS (התוכנית המשודרת אחרי "לייט שואו עם דייוויד לטרמן"). ג'ון סטיוארט החליף אותו.
תקופתו של ג'ון סטיוארט (2015-1999)
סטיוארט הצטרף לתוכנית כמנחה הראשי, כותב ומפיק. סטיוארט הביא עמו גם סגנון אחר משל קילבורן, סגנון פוליטי יותר וסאטירי יותר. הזינוק בפופולריות של התוכנית החל בשנת 2000 עם סיקור הבחירות לנשיאות ארצות הברית ("Indecision 2000"), בעקבותיו עלה הרייטינג באופן דרמטי, התוכנית קיבלה ביקורות מצוינות ממבקרי הטלוויזיה ואף זכתה בשנים עשר פרסי אמי ובשני פרסי פיבודי מאז. מאפיין נודע של התוכנית יחד עם סטיוארט היה שימושה ברשת השמרנית פוקס ניוז ובמנחיה כמושא ללעג ולגיחוך.
במהלך הנחייתו של סטיוארט, עם סיום המירוץ לנשיאות ב-2004, הוציאו חברי צוות ה"דיילי שואו" את "אמריקה - הספר, המדריך לאזרח בנבכי הדמוקרטיה בפעולה"; ספר הומוריסטי על הדמוקרטיה בארצות הברית והעולם. הספר זכה להצלחה רבה ואף עורר סערה זוטא בגלל הצגת תשעת שופטי בית המשפט העליון עירומים. הדבר גרר מחאות מצד אזרחים רבים והספר הוסר ממדפי הרשת הקמעונית וולמארט ומהספריות הציבוריות במיסיסיפי.
ביוני 2013 לקח סטיוארט הפסקה בת 12 שבועות מהתוכנית על מנת לביים את סרטו הראשון, "רוז ווטר". הכתב הבריטי של הדיילי שואו, ג'ון אוליבר, החליף אותו בהגשת התוכנית במשך חודשיים, וזמן קצר לאחר מכן עזב לטובת תוכנית משלו ב-HBO.
בפברואר 2015 הכריז לראשונה סטיוארט כי בכוונתו לפרוש מהנחיית התוכנית, ושידורה האחרון בהנחייתו היה ב-6 באוגוסט 2015. 4 חודשים לאחר עזיבתו, שב סטיוארט לתוכנית בדצמבר באותה השנה להופעת אורח מיוחדת, בה הציג כתבה למען שירותי בריאות עבור ראשוני אנשי שירותי חירום שסייעו לפצועים בפיגועי 11 בספטמבר.
בספטמבר 2022, נואה הודיע שהוא יפרוש מתפקיד המנחה של הדיילי שואו. הפרק האחרון שלו כמנחה היה ב-8 בדצמבר 2022.
באוקטובר 2023, פורסם כי שרה סילברמן ולזלי ג'ונס חוזרות להנחות את "הדיילי שואו" בעוד הרשת ממשיכה בחיפושיה אחר מנחה קבוע. התוכנית אמורה להתחדש ב-16 באוקטובר, לאחר שהייתה בהפסקה עקב שביתת התסריטאים בהוליווד. מייקל קוסטה, ינחה בשבוע הראשון של ההפקה, ואחריו ינחו מנחים אורחים נוספים בשבועות הבאים, כולל דסוס נייס, שרלמן ת'ה גוד, סילברמן, ג'ונס, כל צוות הכותבים, ומישל וולף. לקומדי סנטרל יש תוכנית למנות מנחה קבוע חדש לתוכנית ב-2024. חסן מינהאג' נחשב בעבר למוביל פוטנציאלי לתפקיד, אך סטטוס מועמדותו הפך ללא ברור עקב מחלוקת סביב בדיחות מעוררות מחלוקת בחלק מהסטנד-אפ האוטוביוגרפי שלו. חזרתן של ג'ונס וסילברמן כמנחות אורחות מעידה על המשך ההתעניינות של הרשת בהן כמועמדות פוטנציאליות לתפקיד המנחה הקבוע, וכי מנהלי רשת פרמאונט גלובל יבצעו מחקר קהל ויעריכו כיצד אישים שונים מתמודדים עם עבודת ההנחיה.[3]
הדיילי שואו כמקור חדשות
בסקרים שנערכו, התגלה שהדיילי שואו משמשת כמקור חדשות עיקרי לכ-25% מקבוצת הגיל 18–36 שנים בארצות הברית. במחקר שנערך על ידי אוניברסיטת פנסילבניה התגלה שצופי הדיילי שואו יודעים יותר עובדות על המירוץ הנשיאותי ב-2004 מאשר צופי חדשות "אמיתיות". טד קופל מהתוכנית "נייטליין" אף הביע את דאגתו מכך, והוא וסטיוארט אף התווכחו על הנושא בשתי התוכניות.
מבקריה של התוכנית, רובם ככולם מהימין האמריקני טוענים שהתוכנית היא תוכנית שמאלנית, ליברלית ובעלת מטרה ברורה של תקיפת ממשל בוש. סטיוארט עצמו אישר את הטענות האלה מספר פעמים בראיונות טלוויזיוניים ועיתונאיים שונים, באומרו שזוהי תוכנית חדשות מזויפת והיא אינה מחויבת לכללי האתיקה של תוכניות חדשות. סטיוארט מרבה לתקוף את רשת החדשות "פוקס ניוז", וטוען שהיא רשת ימנית-קיצונית באצטלה של אובייקטיביות.
ספין אוף של התוכנית
הקולבר ריפור (The Colbert Report), שהתחילה באמצע 2005, היא תוכנית בהנחיית סטיבן קולבר. קולבר משחק בתוכנית מנחה דעתן, גס רוח ומלא חשיבות עצמית אשר באופן קבוע מעליב את אורחיו, צועק אליהם ולא נותן להם לדבר יותר ממספר שניות ברצף. התוכנית היא פארודיה על המנחה ביל אוריילי של רשת החדשות פוקס. התוכנית משודרת מיד אחרי הדיילי שואו בערוץ קומדי סנטרל וזוכה להצלחה רבה.
דה נייטלי שואו עם לארי ווילמור (The Nightly Show), שהתחילה בתחילת 2015, היא תוכנית סאטירה בהנחיית לארי ווילמור. התוכנית היא המחליפה של הקולבר ריפור, וגם היא שודרה מיד אחרי הדיילי שואו. הפורמט של התוכנית הוא פאנל ובו נמצאים פרשנים, פוליטיקאים, עיתונאים או אורחים מפורסמים, והם דנים עם לארי על אירועי היום. התוכנית שודרה במשך שנה וחצי, עד אמצע 2016, כאשר בוטלה התוכנית.
