רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך זה עוסק בהתייחסות אל האל כאל אב בדתות שונות. אם התכוונתם לשימוש במונח בנצרות, ראו האל האב (נצרות).
בדתות רבות, אחד מהתארים המוענקים לאלוהים הוא אב. ברבות מהדתות הפוליתאיסטיות האל העליון מתואר כ"אביהם של האלים ובני האדם". ביהדות אלוהים מכונה "אבינו" משום שהוא היוצר, קובע החוקים והמגן (בדומה לתפקידו המסורתי של אב במשפחה). בדומה לכך, בנצרות ניתן לאלוהים תואר זה ("אבא" בפי ישו כעדות פאולוס ב"רומאים" ח, י"ד–י"ז) מסיבות אלו, אך גם משום אבהותו על ישו, מבשר הדת. באופן כללי, כשתואר "אב" מיוחס לאל בכתבים דתיים, זה נובע מכך שהוא היוצר של ברואיו, כוח עליון, פטריארך ומגן.
האל האב בדתות פוליתאיסטיות
בדתות פוליתאיסטיות רבות, אל אחד או יותר נחשב למנהיג שאחריו שאר האלים והאנושות. בניגוד לדתות מונותאיסטיות, בדתות בעלות אלים רבים לאל האב מיוחסות גם תכונות אבהיות לא-חיוביות. לדוגמה, במיתולוגיה היווניתזאוס היה אביהם של אלים ומספר בני אדם, כתוצאה מיחסים מחוץ לנישואים. גם בדת הכנעניתאל, ראש הפנתיאון, נחשב לאב האלים ובני האדם, ואף מכונה בתואר "אב אדם" – אבי האדם, ואף "אב שנם" – אבי השנים.
על פי המיתולוגיה הנורדית, מלבד מעמדו הגבוה של אודין, הוא גם כונה "אבי כל". מושג זה תיאר אותו גם כ"אבי כל החכמה", בשל חכמתו הרבה (לאחר ששתה מהבאר של מימיר), וכן כ"אבי כל האנושות", זאת לאחר שהוא הפיח רוח חיים בשני בני האדם הראשונים, ומכך הוא היה אביהם של בני האדם. כמו כן הוא גם אביהם של אלים רבים, בהם ת'ור, אל הרעם, שהיה ככל הנראה הנערץ ביותר בקרב המאמינים.
האל האב במונותאיזם
בשתיים מהדתות המונותאיסטיות העיקריות, יהדות ונצרות, האל מכונה "אבינו" בשל מעורבותו הפעילה בחייהם של בני האדם, בדומה לדרך בה מתעניין אב במעשי ילדיו. לפיכך, מאמינים מונותאיסטים כי ביכולתם לפנות לאל באמצעות תפילה, אם כדי להלל אותו או כדי להשפיע על התנהלותו. המתפללים מצפים כי האב ייענה לבקשות ילדיו, בין השאר על ידי הענשת אלו שאינם מתנהגים כשורה, בדומה לדרך בה מעניש אב את ילדיו השובבים, כדי להחזיר את הסדר ואת הצדק למאמינים בו.
האל האב ביהדות
ביהדות, לעיתים אלוהים מכונה "אבינו" או "אבינו מלכנו", למשל בתפילות: תפילת אבינו מלכנו, שבה כל בקשה נפתחת במילים "אבינו מלכנו", ותפילה לשלום המדינה, הפותחת ב"אבינו שבשמיים". אלוהים נחשב ל"אב" משום שהוא "אבי העולם" אשר יצר אותו והוא קובע החוקים.
בראייה היהודית, אלוהים מקיים עם עמו מערכת יחסים הדומה לזו שבין אב ובניו, על ידי הענקת התנ"ך, המצוות ועוד. לאל היהודי מיוחס גם התפקיד האבהי של הגנה – הוא מכונה אביהם של העניים, האלמנות והיתומים, כמגינם ומבטיח כי צדק ייעשה עמם. הוא גם מכונה אביהם של המלכים, כמורה המסייע להם לשפוט על שבטי ישראל.
ישנן מצוות ביהדות שטעמן הוא בקרבה הזו, כמו איסור על אבלות יתירה על המת: "”בנים אתם לה' אלהיכם, לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת” (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק א'). במקרא, מכת בכורות של מצרים מוצדקת בהתעללות מצרים בישראל, ולכן זו פעולת מידה כנגד מידה: ”ואמרת אל פרעה כה אמר ה': בני בכרי ישראל: ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, הנה אנכי הרג את בנך בכרך” (ספר שמות, פרק ד', פסוק כ"ב).
בנצרות, האל מכונה "אב" במובן שונה מאוד מדתות מונותאיסטיות קודמות לה, מלבד היותו היוצר של העולם והמספק לברואיו. בנצרות האל מכונה אב גם בשל קשרו לבנו היחיד – ישו (השילוש הקדוש); מערכת יחסים אינטימית ובלעדית זו חורגת מזו הקיימת ביהדות.
מלבד היות ה"אב" בנצרות אביו של ישו (דרך רוח הקודש) במובן הגופני, דבר שמופיע בארבע הבשורות, כמו גם בחזון יוחנן, הוא גם "אביהם" של המאמינים במובן הרוחני, ועל בסיס זה סובבת דמותו של האל. דברים אלו באים לידי ביטוי למשל בהבדל שבין תפילת "אבינו שבשמיים", בא המאמין קורא לאל כאביו הרוחני, לבין תפילת "אני מאמין", בא ישו מציג את האב כאביו מולידו ("... ובישוע המשיח, בן יחיד לאלוהים ..."). בנוסף לכך, על פי האמונה הנוצרית, האל האב הנוצרי הוא גם בעצמו ישו, כלומר ישו הוא התגלמותו של האל כבשר ודם.
האל האב באסלאם
באסלאם, האל אינו לובש דמות אב. תפיסת היחסים בין האל ומאמינו כיחסים בין אב לבן נאסרת בקוראן.
היהודים והנוצרים אמרו, אנו בני אלוהים ואהוביו. אמור, אם כן, מדוע העניש אתכם על חטאיכם? אינכם אלא בשר ודם מאשר ברא. הוא סולח לאשר יחפוץ ומעניש את אשר יחפוץ, ולאלוהים מלכות השמיים והארץ ואשר ביניהם, וסוף כולם לשוב אליו.
