פונסקה, יליד מונטווידאו, החל את הקריירה בקבוצת הנוער של מועדון הפאר מעיר הולדתו, נסיונל. פונסקה עלה לסגל הקבוצה הבוגרת בשנת 1989. באותה שנה רשם פונסקה שתי הופעות ליגה בלבד, אך זכה עם הקבוצה בשני תארים. פונסקה זכה עם קבוצתו בגביע אינטראמריקנה, ובמסגרת גביע רקופה סודאמריקנה היה לכובש השער היחיד בשני המשחקים מול ראסינג קלוב הארגנטינאית. היה זה במשחק הראשון, הביתי של נסיונל, בו נכנס פונסקה כמחליף בדקה ה-67, וכבש את שער הניצחון לאחר ארבע דקות בלבד. שוויון 0-0 במשחק החוץ הבטיח לנסיונל את התואר. עונה אחר כך כבר זכה לדקות משחק רבות יותר, אך לקראת עונת 1990/1991 החל פונסקה את הקריירה שלו בסרייה א', כשחתם בקבוצת קליארי של המאמן קלאודיו ראניירי.
בקליארי הוסט פונסקה מעמדת החלוץ לעמדת הקיצוני השמאלי. הוא רשם את הופעת הבכורה שלו בסרייה א' ב-16 בספטמבר1990, שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה-21, בהפסד 1–2 לנאפולי. את שער הבכורה שלו בליגה כבש פונסקה רק במחזור ה-17, ב-20 בינואר1991 בתבוסה 1–4 לבארי. בסך הכל רשם פונסקה 27 הופעות ליגה בעונת הבכורה שלו, וכבש שמונה שערים. עונה אחר כך הוסיף למאזנו תשעה שערי ליגה, מתוכם שלושה צמדים, ב-23 הופעות. פונסקה התאקלם בצורה טובה בליגה האיטלקית, ובסך הכל בשתי עונות במדי קליארי כבש 17 שערי ליגה ב-50 הופעות.
פונסקה חזר לשתף פעולה עם מאמנו הראשון של באיטליה, קלאודיו ראניירי, לקראת עונת 1992/1993. ראניירי, הפעם כמאמנה של נאפולי, החתים את פונסקה בקבוצה, והאחרון נהנה מתקופת השיא האישית בקריירה שלו במדיה. פונסקה נהג, בטענה כי הדבר נותן לו מזל, לעלות למשחקי הקבוצה עם גרבי נבחרת אורוגוואי, שכן נאפולי ואורוגוואי שתיהן משחקות במדים בצבע תכלת. פתיחת העונה של פונסקה הייתה מצוינת. הוא כבש שבעה שערים בשמונה המחזורים הראשונים, בין היתר מול אינטר מילאנו, יובנטוס ורומא. במקביל לאותם משחקים, החלה נאפולי את דרכה בגביע אופ"א מול ולנסיה מספרד. במשחק הראשון באצטדיון מסטאייה, רשם פונסקה הופעת שיא כשכבש חמישה שערים בדרך לניצחון קבוצתו 1–5. שבועיים לאחר מכן, במשחק הגומלין הביתי, כבש פונסקה את השער היחיד במשחק, ובכך הפך לכובש הבלעדי של קבוצתו ב-1–6 בסיכום שני המשחקים. נאפולי הודחה סיבוב לאחר מכן על ידי פריז סן-ז'רמן, וסיימה את העונה במקום ה-11 בליגה. עבור פונסקה, הייתה זו עונת השיא בקריירה, כשכבש 16 שערים ליגה ב-31 הופעות. עונה אחר כך, תחת המאמן מרצ'לו ליפי, חזרה נאפולי לחלק העליון של הטבלה, כשסיימה במקום השישי. פונסקה הוסיף להיות דומיננטי בחלק ההתקפי, כשסיים את העונה עם 15 שערי ליגה. בסך הכל בשתי עונות במדי נאפולי, כבש פונסקה 31 שערי ליגה ב-58 הופעות.
לקראת עונת 1994/1995 עבר פונסקה לרומא. התקופה של פונסקה ברומא הייתה פחות מוצלחת. הוא שיחק בעיקר כחלוץ שני, מאחורי החלוץ המוביל של הקבוצה, אבל באלבו, ולאורך תקופתו ברומא סבל מפציעות חוזרות ונשנות. בשתי העונות הראשונות במדי הקבוצה כבש שמונה שערי ליגה בכל עונה, בסך הכל 16 שערים, ובשתי העונות סיימה הקבוצה במקום החמישי. עונת 1996/1997 הייתה הקשה ביותר של פונסקה ברומא. הוא שיחק רק 16 פעמים בליגה, מתוכן שש פעמים בלבד בהרכב, וכבש ארבעה שערים בלבד. גם הקבוצה סבלה מיכולת ירודה יחסית, וסיימה במקום ה-12 בלבד. בסיום העונה סיים פונסקה את דרכו בקבוצה.
לקראת עונת 1997/1998, חזר פונסקה לשתף פעולה עם מרצ'לו ליפי, מאמנו לשעבר בנאפולי, כשהאחרון החתים את החלוץ בקבוצת הפאר יובנטוס. פונסקה הגיע לקבוצה על תקן חלוץ מחליף, וזכה עם יובנטוס לראשונה בקריירה שלו באליפות כבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה. באותה עונה הגיע עם יובנטוס עד לגמר ליגת האלופות, אך לא שותף בהפסד קבוצתו 0–1 לריאל מדריד במשחק הגמר.
לקראת עונת 1999/2000 נפצע פונסקה פציעה חמורה שהשביתה אותו כמעט לשתי עונות שלמות, ומאז לא חזר לשחק במדי הקבוצה, למעט הופעה אחת בקופה איטליה ושתי הופעות ליגה בסיום עונת 2000/2001. במהלך עונת 2001/2002, משלא הצליח להתאושש ולתפוס את מקומו בסגל הקבוצה, עבר פונסקה למועדון הארגנטינאי, ריבר פלייט[1]. אמנם, פונסקה נותר בסגל ריבר כחודשיים בלבד לפני שהחליט לחזור לקבוצת האם שלו, נסיונל. הוא תרם רק שני שערים בחמש הופעות ליגה בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, בדרך לזכייה באליפות אורוגוואי.
בשלהי הקריירה חזר פונסקה לסרייה א', שם שיחק במהלך עונת 2002/2003 בקומו[2]. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-17, וירדה לליגת המשנה. פונסקה רשם 52 דקות בלבד בליגה, במהלך חודש דצמבר 2002, כשנכנס פעמיים כמחליף. החוסר המוחלט בדקות משחק, יחד עם הבהרה מהקבוצה כי הוא אינו חלק מהתוכניות המקצעיות לעונה הבאה, הוביל את פונסקה לפרוש בסיום העונה ממשחק פעיל בגיל 34.
פונסקה זכה להכלל בסגל הסופי של אורוגוואי לקראת הטורניר. הוא לא שותף בשני משחקיה הראשונים של אורוגוואי, שסיימה בשוויון 0-0 מול ספרד והפסידה 1–3 לבלגיה. במשחק האחרון הייתה חייבת אורוגוואי ניצחון מול קוריאה הדרומית. פונסקה נכנס כמחליף במהלך המחצית השנייה, ודקה אחת בתוך תוספת הזמן נגח את שער הניצחון, 1-0 לאורוגוואי שהעפילה לשמינית הגמר. השער הדרמטי בסיום שלב הבתים הקנה לפונסקה מקום בהרכב מול איטליה המארחת, אך אורוגוואי הודחה מהטורניר עם הפסד 0–2.
פונסקה חזר לסגל הנבחרת רק ב-1993, ושנתיים אחר כך זכה עם אורוגוואי בקופה אמריקה. פונסקה כבש את שערה הראשון של אורוגוואי בטורניר, בניצחון 1–4 על ונצואלה, בדרך למקום הראשון בשלב הבתים. שערו השני והאחרון של פונסקה בטורניר היה בשלב רבע הגמר, בניצחון 1–2 על בוליביה. פונסקה אף שיחק לאורך כל משחק הגמר מול ברזיל, שהגיע להכרעה בדו-קרב פנדלים לאחר שוויון 1-1 בסיום ההארכה. פונסקה לא נכלל בין הבועטים, ואורוגוואי זכתה בטורניר לאחר ניצחון 3–5 בדו-קרב.
פונסקה הוסיף להיכלל בסגל הנבחרת עד לשנת 1997. ב-7 במאי2002, לאחר שלא נכלל בסגל למשך חמש שנים, זומן פונסקה בן ה-32 במפתיע לסגל של ויקטור פואה, לקראת משחקי ההכנה של אורוגוואי למונדיאל 2002[3]. פונסקה שיחק אז במדי נסיונל אך מיעט לקבל דקות, ולא היה בכושר משחק. הוא לא שותף בשני משחקי ההכנה של נבחרתו במהלך השבועיים הקרובים, עד שנופה מהסגל ולא זכה לשחק בפעם השנייה בגביע העולם[4].
בסך הכל רשם פונסקה 30 הופעות במדי נבחרת אורוגוואי, בהן כבש 10 שערים.
