האזכור הראשון של דמבלין הוא משנת 1397, עת הייתה בבעלות משפחות אצולה פולניות. בשנת 1840 הוענק היישוב בידי ממשלת פולין הקונגרסאית למצביא הרוסי איוואן פסקביץ' והיא נקראה איוונגרד (Ивангородской) (רו') על שמו, עד תום השליטה הרוסית במקום בשנה 1915.
מהמחצית השנייה של המאה ה-19 התפתחה העיר, כתוצאה מחיבורה למסילת הברזל. בשנת 1854 הוקמה בסמוך ליישוב המושבה "אירנה" (Irena) (פול'), אשר אוחדה עם דמבלין בשנת 1953.
עם כיבוש העיר בידי הגרמנים בספטמבר 1939 הוטל על יהודיה לשלם סכום כופר גבוה, ויהודיה נלקחו לעבודות כפייה. בתחילת 1940 צוו יהודי העיר לענוד סרט זרוע עם מגן דוד, ובעיר הוקם יודנרט, בראשות לייזר טייכמן.
בנובמבר 1940 רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם בה, בו פרצה בהמשך מגפת טיפוס הבהרות. משנת 1941 הועסקו יהודי הגטו בחמישה מחנות עבודה שהוקמו בסביבת העיר. בחורף 1942-1941 חוסלו אנשי היודנרט הראשון בעיר. בגטו זה הובאו יהודים מבוברובניקי הסמוכה.
ב-6 במאי 1942 נערכה בגטו דמבלין אקציה בידי שוטרים גרמנים, אוקראינים ופולנים, בה שולחו כ-2,500 יהודים, מתוך כ-3,500 יהודי הגטו, למחנה ההשמדהסוביבור. בהמשך החודש הובאו לגטו יהודים מריקי הסמוכה וכ-2,200 יהודים שגורשו מסלובקיה, ואלו הועסקו בעבודות כפייה.
ב-15 באוקטובר 1942 שולחו כל יושבי הגטו למחנה ההשמדהטרבלינקה, תוך רצח כ-100 יהודים בשעת האקציה. בספטמבר 1943 חוסל מחנה העבודה האחרון שנותר בעיר, וב-22 ביולי 1944 הועברו כ-2,000 היהודים שהוחזקו במחנה העבודה שהוקם בשדה התעופה שליד העיר למחנה עבודה ליד צ'נסטוחובה, תוך רצח ילדיהם בבית העלמין היהודי בעיר.
