דלגן צעיר מבצע דלגנות, הפארק הלאומי אטושה, נמיביה.
דלגנות (באנגלית: Stotting או pronking), היא התנהגות ייחודית למינים מסוימים של פרסתנים (במיוחד צבאיים ואייליים), שבה בעל החיים מבצע סידרה של דילוגים תוך כדי הרמת ארבע הרגליים מהקרקע בו זמנית. בדרך כלל בקפיצה כזאת הרגליים מוחזקות בצורה נוקשה וישרה, הגב עשוי להיות מקושת והראש מכוון כלפי מטה, אך יש שהגב והראש דווקא זקופים והרגליים מקופלות. ישנם הסברים רבים שהוצעו להתנהגות זאת; על הרוב מוסכם שתנועה זאת באה לרמז לטורפים פוטנציאליים שמוטב להם לוותר על מרדף אחר בעל חיים זה. התופעה מצויה בשכיחות נמוכה יותר גם אצל מיני בעלי חיים אחרים שאינם פרסתנים.
גובה הקפיצה משתנה בין הפרסתנים החל ממספר ס"מ ועד מטר וחצי, והדלגן והאימפלה מחזיקים במקום ראשון היות שהם מסוגלים לקפוץ באופן זה לגובה של 3.5 מטר. הדלגן הוא המין המזוהה ביותר עם התופעה ומקור שמו הוא בהתנהגות זו; כאשר הוא מדלג בצורה זו, הגב מקומר כלפי חוץ, ושערות לבנות ארוכות מגיחות מתוך קפל עור בגב ונראות למרחוק.
על מנת להבין את הגורם להתנהגות הדלגנות רצוי לתאר תחילה את חסרונותיה: הדילוג חושף את החיה לטורפים פוטנציאליים שייתכן וכלל לא הבחינו בה לפני כן, ובנוסף גוזל זמן יקר ואנרגיה שהייתה יכול לשמש את בעל החיים לצורך ההימלטות מהטורף. בשל חסרונות אלו, הכרח שביצוע הדלגנות מביא בצורה כלשהי תועלת. מספר הסברים אפשריים להתנהגות:
הדלגנות משמשת לקפיצה מעל מכשולים ובכך מסייעת בהימלטות. עם זאת, אין זה נכון לגבי צביי תומסון שכן הללו אינם מבצעים דלגנות כאשר הטורף נמצא פחות מ-40 מטר מהמיקום שלהם.
התנהגות מונעת-מארב; פרסתנים אלו שחיים בעשב גבוה עשויים לנתר לאוויר כדי לזהות טורפים פוטנציאליים.
טלה מבצע דלגנות.
אות אזעקה לשאר חברי העדר שישנו טורף באזור - מה שמגדיל את שיעור ההישרדות של העדר.
התנהגות חברתית מלוכדת ומתואמת כדי לברוח מהטורפים; מכיוון שכל עת מספר צביים ינתרו, הטורף יתקשה להתמקד על פרט מסוים, בדומה להצעה שפסי הזברה מבלבלים את הטורף ומונעים ממנו להתמקד על פרט מסוים.
איתות על כושרו של בעל החיים; הדלגנות יכולה לשמש כאמצעי להרתיע את הטורף ממרדף בשל חוסר התאמה של בעל החי כפריט טרף: היא מצביעה על כושר גופני מעולה של החיה, ומוטב לטורף לא לבזבז זמן עקר במרדף אחריו היות שאין זה סביר שהוא יצליח. בהנחה והסבר זה נכון, הוא שולל את ההסברים של "אזעקה" או "התנהגות חברתית מלוכדת".
מופע של עקרון ההכבדה שותו טבע הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, לפיה דלגנות מאותתת לטורפים כי בעל החיים כל כך בטוח בעצמו עד שאין לו בעיה להאט את עצמו במכוון עם התנהגות חסרת תועלת כעין זו - מעין קריאת תיגר על הטורף.
איתות לטורף שהוא "שרוף" וכי הוא איבד את גורם ההפתעה; אותות כעין זה קיימים בקבוצות שונות של בעלי חיים. במקרים כאלה הטורף עשוי לנטוש את המארב מלכתחילה לאחר שהוברר לו כי לא יצליח להפתיע את הטרף. ראיות להשערה זו הן מכך שידוע שברדלסים פעמים רבות נוטשים את המרדף אחרי צביים שביצעו דלגנות, וכאשר בכל זאת הם ממשיכים במרדף הם הרבה פחות צפויים לתפוס את הצבי. ראיה אחרת היא מכך שהצביים נוהגים לבצע דלגנות דווקא בנוכחות ברדלסים שמסתמכים חלקית על מארב ולא בנוכחות של זאבים טלואים אשר צדים באמצעות ריצה ללא הפסקה שאינה נשענת על מארב.
תצוגת כושר כלפי בן-זוג פוטנציאלי בתהליך של ברירה מינית.
משחק, במיוחד אצל בעלי חיים צעירים, אשר עשוי להכין אותם לחיים בוגרים. לטובת השערה זאת באה העובדה שהדלגנות משפרת את הכושר הגופני, אם כי הוא נפוץ יותר כתגובה של הבוגרים לנוכחות טורפים.
הביולוג האבולוציוני האנגלי ג'ון מיינרד סמית סיכם כי "ההסבר טבעי לכך הוא שהדלגנות היא מדד של מצבו של הפרט ושל יכולת המילוט שלו", וכי "קשה לראות איך הוא יכול להוות מגבלה".
