דיוויזיית הפרשים הקוזאקים השנייה (בגרמנית: 2. Kosaken-Kavallerie-Division) הייתה דיוויזיית פרשים בוורמאכט אשר הורכבה ממתנדבים קוזאקים. ב-1945 הועברה היחידה לוואפן אס אס כחלק מקורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15, ושמה שונה בהתאם לדיוויזיית הפרשים הקוזאקים אס אס השנייה (2. SS-Kosaken-Kavallerie-Division).
היסטוריה
באפריל 1942, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, העלה הלמוט פון פנוויץ, אוברסט בוורמאכט, את הרעיון של הקמת כוח מתנדבים קוזאקים שיילחם לצד הוורמאכט. ילדותו של פנוויץ עברה עליו בערים שלגבול האימפריה הרוסית, והוא ראה במו עיניו את התועלת הצבאית שהקוזאקים מסוגלים להביא כפרשים. הקוזאקים זוהו לרוב כמלוכנים וכמתנגדי הקומוניזם, ולפיכך נרדפו והופלו לרעה בברית המועצות. בעיני רבים מהם נתפס הכיבוש הגרמני כשחרור, והם היו מוכנים לשרת בוורמאכט בתקווה לקבל אוטונומיה מסוימת. הצעתו של פנוויץ התקבלה בהסתייגות מצד אישים כמו היינריך הימלר שראו בקוזאקים עמים נחותים בדיוק כמו הרוסים, אך קצינים אחרים קיבלו אותה בהתלהבות.
בספטמבר 1942 קיבל פנוויץ אישור להקים כוח ניסיוני בן כ-1,000 פרשים קוזאקים, שעד מהרה התברר כהצלחה אדירה והצליח להשמיד יחידות פרשים שלמות של הצבא האדום. על מעשה זה ב-23 בדצמבר של אותה שנה הוא קיבל תוספת של עלי אלון לצלב האבירים שלו. ב-4 באוגוסט 1943 הוקמה "דיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה" עם פנוויץ כמפקדה. חרף פשעי המלחמה בהם הואשמה, הדיוויזיה זכתה להצלחה רבה, ובספטמבר 1944 הוחלט להקים דיוויזיה קוזאקית נוספת. בנובמבר של אותה שנה הוקמה דיוויזיית הפרשים הקוזאקים השנייה על בסיס מגויסים קוזאקים חדשים ויחידות שנלקחו מדיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה, וכמפקדה מונה אוברסט הנס-יואכים פון שולץ. הדיוויזיה השתתפה בפעילות אנטי-פרטיזנית בקרואטיה. שתי הדיוויזיות אוחדו ליצירת קורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15 אשר חרף התנגדותו של פנוויץ נכלל במסגרת האס אס. פנוויץ עצמו לא היה מעולם חבר באס אס, אולם מונה למפקד הקורפוס. שתי הדיוויזיות הקוזאקיות לחמו כנגד הצבא האדום שהתקדם בבלקן, ובהמשך לחמו בקרבות בהונגריה לפני שנסוגו לאוסטריה. פנוויץ נכנע לצבא הבריטי בראש הקורפוס ב-9 במאי, לאחר שהובטח לו כי הוא ואנשיו לא יוסגרו לידי ברית המועצות. כמה שבועות לאחר מכן הפרו הבריטים את ההבטחה, והסגירו את כל הקוזאקים העריקים לידי הסובייטים. פנוויץ התלווה אל אנשיו בעונש עבודות הפרך שקיבלו, וב-1947 הוצא להורג במוסקבה.
קישורים חיצוניים
