אזור הדונבאס על מפת מזרח אוקראינה (השטח הצבוע בחום)
הדוֹנְבָּ֫אס (ברוסית: Донбасс, באוקראינית: Донба́с) הוא אזור היסטורי תרבותי וכלכלי במזרח אוקראינה. לאזור הגדרות מרובות וגבולות שונים במהלך ההיסטוריה.
השם "דונבאס" נוצר מהלחם בסיסים מורכב מהתחלות המלים "דונץ" שהוא שם נהר הידוע גם כסוורסקי דונץ והמילה הרוסית והאוקראינית "באסיין", כלמר אגן.
צירוף המלים עצמו הוא קיצור של המלים הרוסיות "Донецкий угольный бассейн" או באוקראינית" "Донецький вугільний басейн", כלומר - "אגן הפחם של הדונץ", אזור מכרות פחם התואם בערך את המושג הגאוגרפי "רמת הדונץ" הקרויה כך לפי הנהר דונץ.
מבחינה היסטורית היווה הדונבאס גבול בין הסיץ' של הקוזקים מזפורוזי'ה וחבל הקוזקים של הנהר דון. הוה היה אזור חשוב לכריית הפחם החל משלהי המאה ה-19 ומאז ואילך הפך לאזור תעשייה
במסגרת אוקראינה דונבאס כלל שני מחוזות - דונצק ולוהנסק. אמנם אגן הפחם ההיסטורי לא כלל את כל שטחי המחוזות האלה וכלל גם חלקים ממחוז דניפרופטרובסק ומדרום רוסיה.
עם כניסתן של אוקראינה (1995)) ורוסיה (1996 -סולקה ממנה ב-2022) למוןעצת אירופה הוגדר אירו-אזור בשם "דונבאס" שכלל את המחוזות דונצק ולוהנסק מאוקראינה ואת מחוז רוסטוב ברוסיה.
במרץ 2014, לאחר פרוץ אירועי יברומאידאן, באזור הדונבאס פרץ משבר. משבר זה גרם למלחמת האזרחים באוקראינה בין מורדים פרו-רוסים, הנתמכים על ידי רוסיה, לבין כוחות צבא אוקראינה, הנלחמים נגד השתלטות הפרו-רוסים על אזור הדונבאס. עד מלחמת האזרחים הדונבאס היה האזור הצפוף באוקראינה לאחר קייב, עיר הבירה של אוקראינה. בנוסף לכך, לפני המלחמה, העיר דונצק נחשבה לעיר הבירה הלא-רשמית של הדונבאס. בעקבות מלחמת האזרחים באוקראינה, רוב אזור זה נמצא כיום בשליטת שתי "מדינות" פרו-רוסיות ללא הכרה בינלאומית, הרפובליקה העממית של לוהנסק והרפובליקה העממית של דונצק, שהוקמו על ידי בדלנים פרו-רוסים. בשנת 2014 פתחה אוקראינה במבצע להשבת ריבונות המדינה באזור זה. בקרבות שהתנהלו בין המורדים שזכו לגיבוי רוסי לבין כוחות הצבא האוקראיני נהרגו קרוב לעשרת אלפים איש, כולל כאלפיים אזרחים, לפי הנתונים של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים. אזור זה, שמנה בעבר כחמישה מיליון אזרחים, איבד כמיליון וחצי איש – שליש מתושביו – שעזבו למערב אוקראינה או לרוסיה. כיום, כשלושה מיליון איש חיים באזור דונבאס, מתוכם 2.5 מיליון בתחומי הרפובליקות. בפברואר 2015 נחתם הסכם הפסקת אש.[1] לאחריו, היו סבבי לחימה והפסקות אש.[2]
אזור הדונבאס היה מאוכלס במידה רבה עד למחצית השנייה של המאה ה-17. העיר הראשונה שקמה באזור הוקמה בשנת 1676. העיר, הנקראת כיום סולדר, נבנתה על מנת ליהנות מעתודות מלח שהתגלו באזור אז. אזור הדונבאס היה שנים רבות בשליטת חאנות קרים וקוזאקים אוקראינים עד אמצע המאה ה-18, כאשר האימפריה הרוסית כבשה את האזור. בשנת 1721 נמצאו עתודות פחם רבות באזור, אך נעשה בהן שימוש רק בשנים המאוחרות של המאה ה-19. עתודות אלה הביאו לגידול באוכלוסיית האזור, בעיקר על ידי רוסים שעברו לגור בדונבאס. העיר החשובה ביותר באזור, דונצק, הוקמה בשנת 1869 על ידי איש העסקים והמהנדס הבריטי ג'ון יוז, שהקים בעיר מפעל פלדה ומספר מכרות פחם.
בתקופה הסובייטית
הדונבאס הועבר לשליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה. האוקראינים שחיו בדונבאס סבלו רבות מההולודומור שהונהג על ידי שליט ברית המועצות באותה תקופה, יוסיף סטלין, על מנת לשבור את רוחם של האוקראינים[דרוש מקור]. במלחמת העולם השנייה סבל האזור ממחסור ומעוני. המלחמה גרמה להארכת יום העבודה ולמעצרם של פועלים שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים. גרמניה הנאצית ראתה במשאבים בדונבאס חיוניים ביותר למבצע ברברוסה, לכן הדונבאס סבל מהכיבוש הנאצי בשנים 1941–1942. אלפי עובדי תעשייה יוצאו בכפייה לגרמניה. בשנת 1943 מתקפה של הצבא האדום החזירה את הדונבאס לשליטה סובייטית. תוצאות המלחמה בדונבאס היו הרס עצום ועזיבת האזור. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו בשחזור הדונבאס, כמויות גדולות של עובדים רוסים הובאו לעבוד ולאכלס את האזור, ושינו את המאזן הדמוגרפי. בשנת 1926 חיו בדונבאס 630 אלף רוסים, ואילו בשנת 1959 הגיע המספר ל-2.5 מיליון רוסים שחיו באזור. בנוסף, רפורמות חינוכיות בשנת 1958 הביאו לחיסול החינוך האוקראיני. מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1989 העלה כי 45% מתושבי הדונבאס היו רוסים.
אוקראינה העצמאית
בשנת 1991 אוקראינה קיבלה עצמאות, אבל נקלעה למצב כלכלי קשה לאחר עצמאותה, עד שנת 1993 הייצור התעשייתי התמוטט, והשכר הממוצע נפל ב-80% מאז העצמאות, הדונבאס נכנס למשבר, והיו טענות רבות על הזנחת הממשלה וניהול כושל, מכרות הפחם פתחו בשביתה, ההיסטוריון לואיס זיגלבוים טען שהסכסוך היה "מאבק בין דונבאס ושאר המדינה", אחד ממנהיגי השביתה אמר, שתושבי דונבאס הצביעו בעד עצמאות כי הם רצו כוח "שיינתן ליישובים, למפעלים, ולערים". בשנת 1994 נערך משאל עם מייעץ בנושאים הבאים: האם רוסית צריכה להיות שפה רשמית באוקראינה, האם רוסית צריכה להיות שפה רשמית במחוזות דונצק ולוהנסק, האם אוקראינה צריכה להיות פדרציה, והאם אוקראינה צריכה לקשור קשרים הדוקים יותר עם חבר המדינות. קרוב ל-90% מהמצביעים הצביעו בעד הצעות אלו, אך אף אחת מההצעות לא אומצה. עם זאת, השובתים בדונבאס קיבלו ויתורים כלכליים גדולים מהממשלה האוקראינית, שמאפשרים הקלה כלכלית ואת שיפור מצב האזור. שביתות נוספות נערכו בשנות התשעים, אם כי הן היו קטנות. חלק מהתמיכות הכלכליות לדונבאס בוטלו, ומכרות רבים נסגרו על ידי הממשלה, בגלל רפורמות ליברליזציה שנערכו על ידי ממשלת אוקראינה בתמיכת ובדחיפת הבנק העולמי. בשנה זו נבחר לאוניד קוצ'מה להיות נשיא אוקראינה. קוצ'מה נתן סיוע כלכלי לדונבאס, כדי לזכות לסיוע פוליטי מהאזור, אך כסף זה הגיע לאליטה בדונבאס, שהוגדרו כשבט לאחר שבשנת 2000 הפרטת תעשיות המדינה הביאה לגל שחיתות, ואותה האליטה הצליחה להשתלט על הכסף והפוליטיקה של הדונבאס, וחלקם הגיעו למשרות בכירות, כגון ויקטור ינוקוביץ', שכיהן כנשיא אוקראינה עד שהודח על ידי הפרלמנט לאחר אירועי יברומאידאן.
דמוגרפיה ופוליטיקה
רוב קטן של האוכלוסייה הוא אוקראיני, וישנו מיעוט גדול של רוסים שמתגוררים בדונבאס.
לפני היברומאידאן ומלחמת האזרחים באוקראינה, רוב האזור תמך במפלגת האזורים, כך בבחירות בשנת 2008 לפרלמנט האוקראיני 50% מהמצביעים בדונבאס הצביעו למפלגה זו. רוב התושבים הרוסים בדונבאס גרים בערים הגדולות, ובמיוחד במחוזות דונצק ולוהנסק. אחוז תושבי דונבאס שדוברים את השפה הרוסית כשפת אם גדול יותר מאחוז הרוסים המתגוררים בדונבאס. רוב דוברי הרוסית כשפת אם שאינם רוסים הם אוקראינים, אך יש קבוצות אתניות אחרות שיש בהן דוברי רוסית כשפת אם. בדונבאס יש קהילה מוסלמית גדולה, שבמקומות מסוימים מגיעה ל-20% מאוכלוסיית הדונבאס.
בשנת 2014 הוקמו בחלק מדונבאס שתי רפובליקות בדלניות שבירתן בדונצק ובלוהנסק. מאז, רוסיה עודדה את תושבי הרפובליקות לקבל אזרחות רוסית, להשתתף בבחירות ברוסיה, וליהנות מהפנסיה והזכויות הסוציאליות שמקבלים שאר אזרחי רוסיה.[3]
כלכלה
בדונבאס יש תעשייה גדולה של כריית פחם ומתכות, שמנוהלת ברובה על ידי האיגוד התעשייתי של דונבאס. עד לפני מלחמת האזרחים במדינה, הדונבאס היה אזור שייצר 30% מהיצוא של אוקראינה. כריית הפחם והמתכת מתבצעות בעומקים גדולים מאוד. יש מכרות של 600 מטרים מתחת לאדמה ומכרות של כ-1,800 מטרים מתחת לאדמה. כמו כן יש במכרות פיצוצים רבים, ותשתיות מיושנות. בנוסף, בשנות ה-2000 הוקמו באזור מכרות לא חוקיים. כל אלה הופכים את המכרות בדונבאס למכרות מהמסוכנים בעולם.
בעיות סביבתיות
כריית הפחם וההתפתחות האינטנסיבית, גרמו לנזקים סביבתיים חמורים, בין הבעיות באזור:
