ערך זה עוסק ברבי דוד ברבי יהושע הנגיד. אם התכוונתם לאבי סבו רבי דוד ברבי אברהם הנגיד, ראו
דוד הנגיד.
רבי דוד בר' יהושע הנגיד היה נגיד הקהילות היהודיות במצרים ובסוריה, דור שישי לרמב"ם ובנו של רבי יהושע הנגיד. חיבר פרושים על המקרא, המשנה, התפילה, מורה הנבוכים ומשנה תורה, וכן ספר מוסר וספר בפילוסופיה יהודית.
קורות חייו
נולד בעיר קהיר שבמצרים (אז חלק מהאימפריה הממלוכית) בשנת ה'צ"ה (1335) לאביו רבי יהושע הנגיד שכיהן כנגיד יהודי מצרים, משרה שעברה בירושה במשפחת צאצאי הרמב"ם. ככל הנראה למד רבי דוד בישיבתו של אביו.
בשנת קט"ו (1355) נפטר רבי יהושע ורבי דוד התמנה לכהן במקומו כנגיד הקהילה היהודית במצרים והוא רק בן עשרים.
בסביבות שנת קל"ה (1375) היגר רבי דוד לחאלב שבסוריה. לא ידועה סיבת הגירתו. גם לאחר הגירתו לסוריה, המשיך רבי דוד לכהן בהנהגת הקהילה היהודית.
עדות להערצתם של בני הקהילה למנהיגם אפשר לראות בקולפון של פירוש רבי אברהם בן הרמב"ם על התורה שהועתק בעיר חלב בכ"ה שבט ה'קל"ה על ידי הסופר צדקה בר עובדיה. בקולפון נכלל שיר המהלל את רבי דוד ומביא את התארים שבהם כונה על ידי בני דורו ”אדוננו נגידנו נסיכנו\ הודנו והדרנו\ שמש זמננו\ גביר מקהלותינו\ מחמד נפשותינו\ אור עיננו\ עטרת ראשנו\ אור העולם ופלאו\ ממזרח שמש עד מבואו\ מרנו ורבנו דוד... נגיד הנגידים\ וגדול ליהודים\ מרדכי הזמן\ צנצנת המן\ חכם עם לא אלמן\ אשר סיכל בחכמתו כל ערמן\ אב המשרה\ ראש ישיבתה של תורה\ ירום הודו מעלה\ יגבה כבודו סלה”[1].
בתקופת מגוריו בסוריה, התגורר רבי דוד זמן מסוים גם בעיר דמשק. בזמן שהותו בדמשק הזדמן לעיר רבי יוסף בר' אליעזר טוב-עלם שעלה מטולדו שבספרד לירושלים ובגלל המצב הקשה בעיר נאלץ לעזוב את ירושלים ולעבור להתגורר באופן זמני בדמשק. רבי דוד נוכח לראות שרבי יוסף בקי מאוד בכתביו של רבי אברהם אבן עזרא וביקש ממנו לכתוב פרוש על פירושו של האבן עזרא לתורה, שחלק מהציבור התקשה בהבנתו מכיוון שהוא כתוב בלשון קצרה וברמזים. בהתחלה סירב רבי יוסף וטען שהוא לא ראוי למשימה הגדולה הזאת אך לאחר שרבי דוד הפציר בו הוא הסכים לחבר את הפרוש, כשהוא מנמק את הסכמתו בכך ש”בעבור היותו נגיד ישראל לא יכולתי למרות את פיו”[2].
בגניזה הקהירית נמצאה תעודה שנכתבה בקהיר בשנת 1409 ובה נזכר רבי דוד כ"נגיד הנגידים וראש ישיבתה של תורה", אך אין לדעת אם רבי דוד שב למצרים לפני תאריך השטר הזה, או שנחשב לנגיד קהילת מצרים גם בעת שבתו בסוריה.
משפחתו
אין ידיעות רבות על משפחתו. אך ידוע שהיו לו שני ילדים, ושהם נשבו על ידי צבאות האימפריה הטימורית שכבשו את סוריה בשנת 1401[3]. יש משערים שהתחתן עם בת למשפחת דיין מחאלב, ולכן עברה ספרייתו הגדולה של רבי דוד למשפחת אשתו, הנגידים לבית דיין.
חיבוריו
מורה הפרישות ומדריך הפשיטות
ספר מוסר על פי שיטתם של חסידי מצרים. נכתב בערבית-יהודית. שמו המקורי בערבית הוא "אל-מרשד אלי אל-תפרד ואל-מרפד אלי אל-תג'רד", שתרגומו המדויק הוא: "המדריך אל ההתבודדות והמסייע להיחלצות".
כמו עוד מבני משפחתו (למשל רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה'), הסתמך רבי דוד בספרו גם על מחברים מוסלמים ולמד משיטותיהם דברים שמועילים לדבריו. הספר דומה לספר חובת הלבבות של רבינו בחיי אבן פקודה, אך בניגוד לרבינו בחיי שסידר את ספרו על פי נושאים, רבי דוד בחר לסדר את ספרו על פי ברייתא המופיעה בתלמוד הבבלי:
”אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים”[4]. בכך דומה החיבור לחיבורו של רבי דניאל אלאמאשטי הקודם לו, "כתאב תקוים אלדין" – ספר תיקון הדת, המסודר אף הוא לפי ברייתא זו.
בכתב היד העיקרי של הספר נשמרו 28 פרקים. הפרקים הראשונים עוסקים בבאור המושג חסידות, לאחריהם מבוארים דרכי ההגעה לחסידות והמידות שנמצאות לפניה בברייתא, ובסוף הספר מוסברים המדרגות שאליהם מגיע מי שכבר הגיע למדרגת החסידות שרבי דוד מבאר שענינם להגיע לדבקות בה' ולנבואה. בחיבור המקורי היו עוד שני פרקים, העוסקים בטהרה ובקדושה, ושריד מהם נשמר בקטע גניזה. החיבור נכתב בשתי מהדורות, ויהודה זייבלד משער ששמו המוקדם הוא "מאמר דרך החסידות".
בשנת ה'תשמ"ז נדפס הספר מתוך כתבי יד על ידי הוצאת מקיצי נרדמים, בההדרתו של יוסף ינון פנטון שגם תרגם את הספר לעברית, והוסיף מבוא נרחב על תולדותיו והגותו של רבי דוד. בשנת ה'תשפ"ג פורסם תרגום חדש של הספר, בתוספת קטעים חדשים מכתבי יד והערות, בההדרתו של יהודה זייבלד על ידי "הוצאת ספרים מאירות", ברוקלין ניו יורק.
חשיפת האמיתות העיוניות ותמצית הכוונות האמיתיות
ספר פילוסופיה. נכתב בערבית-יהודית. שמו המקורי בערבית הוא "תג'ריד אל-חקאיק אל-נט'אריה ותלכ'יץ אלמקאצד אלנפסאניה".
הספר מבוסס רבות על שיטתו של הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים, ובסוגיות מסוימות גם על ספר המספיק לעובדי ה' של בנו רבי אברהם, ועל ספר מאמר הבאר של נכדו רבי עובדיה בר' אברהם.
לפי יוסף ינון פנטון, ספר זה הוא ספר הפילוסופיה האחרון שנכתב בערבית-יהודית.
250 עמודים מהספר שרדו ב-2 כתבי יד, אך זהו רק חלק קטן מן הספר, ומשאר חלקי הספר שרדו רק קטעי גניזה של עמודים בודדים. פרק ממנו, שהדיון בו מקביל ל"מורה הפרישות", פורסם על ידי יהודה זייבלד.
פירוש על משנה תורה
פירוש בערבית יהודית על ספר משנה תורה לרמב"ם. הפירוש שרד רק בחלקו, בעיקר להלכות יסודי התורה, קידוש החודש וסדר התפילות. מכך עולה שהפירוש נכתב לפחות על הספרים מדע, אהבה וזמנים. מקטע ששרד מהפירוש על הלכות קידוש החודש עולה שזמן כתיבת פירושו על הלכות אלה הייתה שנת 1387 ושהוא שהה אז בחאלב. בפירושו להלכות קידוש החודש ניכרת בקיאות בענייני אסטרונומיה.
בנוסף לפירושו על סדר ההלכות של משנה תורה לרמב"ם, כתב רבי דוד הערות בגיליון כתב יד של פירוש רבי יעקב אלאמשאטי על הלכות שבת וערובין שהיה ברשותו. פעמים רבות הערות אלו מוסבות על דברי הרמב"ם עצמו ומטרתם להביא פירושים נוספים שלא הובאו בפירושו של רבי יעקב אלאמשאטי. בליקוטים אלו מלקט רבי דוד ביאורים מפירושיהם של רבינו נתן בעל הערוך, רש"י, רבינו חננאל בן שמואל, רבי אברהם בן הרמב"ם, רבינו יהונתן מלוניל, רבי תנחום הירושלמי, רבי יהודה אלמדארי ואביו רבי יהושע הנגיד.
בשנת ה'תשפ"א הדפיס מכון בית אהרון וישראל ספר בשם "גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו על הלכות שבת וערובין". שבו הודפס משנה תורה הלכות שבת וערובין עם פירושו של רבי יעקב אלאמשאטי ועם פירוש "קול נגידים" שמבוסס על הערות רבי דוד על פרוש ר"י אלאמשאטי בתוספת ליקוטים נוספים מבית מדרשו של הרמב"ם.
פירוש על מורה נבוכים
פירוש בערבית-יהודית על ספר מורה הנבוכים של זקנו הרמב"ם. פירוש זה הוא מהפירושים הבודדים על מורה נבוכים שנכתבו בשפת המקור ועל הנוסח המקורי של הספר, בניגוד לרוב הפירושים על המורה נבוכים שנכתבו בעברית ולא על הנוסח המקורי אלא על נוסח תרגומיהם של רבי שמואל אבן תיבון ורבי יהודה אלחריזי.
ביאור זה לא שרד, ושרדו ממנו רק קטעים בודדים.
מדרש יקר חכמה
דרשות בערבית יהודית על פרשות השבוע. הדרשות בחיבור זה כוללות ליקוט מפירושי "הקדמונים והאחרונים" שעובדו על ידו כדי שיהיו מובנים להמון העם. רבי דוד נהג לדרוש דרשות אלו בסמיכות לתפילת תפילת מנחה של שבת[5].
ככל הנראה חיבור זה לא שרד, אך שרד מדרש אחר בערבית ביהודית המיוחס לאב-סבו רבי דוד בר' אברהם הנגיד. החוקר יוסף ינון פנטון מעריך, שהמדרש המיוחס לרבי דוד הנגיד הראשון נתחבר על ידי חכם אנונימי כמה דורות לאחר רבי דוד הנגיד השני לצורך אותה מטרה (דרשה לאחר תפילת מנחה) ומכיוון שהיה בנוי באותו הסגנון של החיבור האבוד של רבי דוד, החלו האנשים לקרוא גם למדרש מאוחר זה על שמו של רבי דוד בר' יהושע הנגיד. ולאחר כמה דורות נוצר בלבול בין הסב לנינו והמדרש יוחס לרבי דוד הראשון.
כליל היופי (פירוש על התורה)
פירוש בעברית על חמישה חומשי תורה.
בהקדמתו לפירוש כתב שהוא ביסס את פירושו בעיקר על מורה נבוכים של זקנו הרמב"ם, ועל פירושי רבי אברהם אבן עזרא. בעניינים דקדוקיים השתמש רבי דוד פעמים רבות בספריו של הרד"ק. לעיתים, עוסק הפירוש גם בעניינים קבליים, ולצורך כך מצטט רבי דוד את ספר הזוהר ומבארו. רבי דוד הוא מהבודדים מבין חכמי זמנו ומקומו שמצטטים את הזוהר. ספרי קבלה נוספים שמצוטטים בספר הם "ספר המשקל" של רבי משה די ליאון וספר "מגלה עמוקות" של רבי שמואל אבן-מטוט.
מהפירוש על חמישה חומשי תורה שרדו רק קטעים שמראים את הקפו הגדול של הפירוש כולו, אם אכן נכתב על כל התורה. למשל, כתב יד שמכיל רק את הפירוש על התחלת פרשת בראשית, מחזיק 115 עמודים, וקטע מפרשת וארא העוסק בשישה-עשר פסוקים (שמות ז:ה–כ), מחזיק 8 דפים.
פירוש לחציה הראשון של פרשת בשלח, החלק הנקרא בתורה בשביעי של פסח, זוהה כשייך לרבי דוד, אך סגנונו שונה מסגנון החיבור "כליל היופי", ונטען גם שזיהוי החיבור עם רבי דוד אינו מבוסס דיו.[6]
פירוש על מסכת אבות
פירוש בערבית יהודית על משניות מסכת אבות. לפני כל משנה מביא רבי דוד סיפור על התנא שמוזכר בה. נראה שהפרוש נכתב לצורך דרשות בפרשות ספירת העומר, ובכך הוא השלמה לספר "מדרש יקר חכמה". מהפירוש שרדו רק כמה דפים שהתגלו בגניזה הקהירית.
פירוש התפילה
פירוש בערבית-יהודית. מסודר בעיקרו על פי נוסח התפילה של הרמב"ם, אבל מפרש גם קטעים שאינם בסידור הרמב"ם אבל מופיעים בנוסח ארם צובה. נכתב כחלק מהפירוש הנ"ל למשנה תורה, ומכיל הפניות פנימיות לחלקים אחרים של פירוש זה.
תוכן הפירוש מבוסס על כתבי הרמב"ם ובית מדרשו, וכן על מובאות מהזוהר והמקובלים (בדומה לפירושו כליל היופי על התורה). בפירוש זה השתמרו חלקים מספר המספיק לעובדי ה' שלא היו ידועים עד היום. בנוסף השתמרו בפירוש זה קטע מפירושו של רבי חננאל בן שמואל על ההפטרות וקטע מפירושו של רבי תנחום הירושלמי על ספר משלי.
חיבור זה שרד בשני כתבי יד שלמים מחלב ובעוד כמה קטעי גניזה. הפירוש תורגם לעברית מתוך כתבי היד על ידי הרב יחיאל יהודה זייבלד, חלק ממנו נדפס בכתב העת "בית אהרון וישראל", והוא ראה אור בשלמותו על ידי מכון על ידי "המכון העולמי להדפסת ספרי הרמב"ם", ברוקלין ניו יורק, בחודש טבת תשפ"ד.
קישורים חיצוניים
- יוסף ינון פנטון, מורשתם הספרותית של צאצאי הרמב"ם, פעמים 97, סתיו תשס"ד
- יהודה זייבלד, ספר גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו, באתר Academia.edu
- יהודה זייבלד, פירוש התפילה לרבי דוד ברבי יהושע הנגיד, באתר Academia.edu
- יהודה זייבלד, כליל היופי לרבי דוד בר יהושע הנגיד, פרשת בשלח, באתר Academia.edu
- יהודה זייבלד, בירורים והוספות בספר "דרך החסידות" לרבי דוד בן יהושע הנגיד, באתר Academia.edu
- יהודה זייבלד, מאמר "דרך החסידות" לרבי דוד בן יהושע הנגיד, באתר Academia.edu
- תג'ריד אלחקאיק אלנטריה ותלכיס אלמקאצד אלנפסאניה באתר הספרייה הלאומית.
- כתאב אלמרשד אלי אלתפרר ואלמרפד אלי אלתגרד באתר הספרייה הלאומית.
- ספר כליל היופי לפרשת בראשית באתר הספרייה הלאומית.
- פירוש על משנה תורה - הלכות קידוש החודש באתר הספרייה הלאומית.
דוד בן יהושע מימוני, דף שער בספרייה הלאומית
לקריאה נוספת
- מורה הפרישוּת ומדריך הפשיטוּת לר' דוד בן יהושע הנגיד, יוסף ינון פנטון (מהדיר), הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשמ"ז.
הערות שוליים
