דני או'דונוהיו ומארק שיאהן נפגשו בשנות העשרה המאוחרות שלהם במועדון ברחוב ג'יימס שבדבלין, שם גילו ששניהם חולקים אובססיה למוזיקה, ואהבה מיוחדת למוזיקה שחורהאמריקאית. "באותו הזמן MTV שודר בדבלין רק אחרי חצות, זה היה ערוץ מטושטש, ולדור שלי התרבות השחורה הייתה רק גל שעבר דרכנו." מסביר שיאהן. "זה לא היה על כנופיות ורובים, זה היה על אופנה וכיף, שרים ורוקדים."[1]
או'דונוהיו ושיאהן החלו לכתוב שירים, לנגן ולהפיק אותם יחדיו. כישרונם של השניים זוהה מוקדם יחסית, ולהפתעתם הוזמנו לארצות הברית כדי לשתף פעולה עם כמה מגיבורי המפיקים המוזיקליים שלהם, הכוללים כמה מגדולי הרית'ם אנד בלוז המודרני כגון דאלאס אסטין, מונטל ג'ורדן וטדי ריילי.[1]
הם גרו בארצות הברית במשך מספר רב של שנים, אך חזרו לדבלין, שם גייסו את גלן פאוור ללהקתם החדשה. פאוור ניגן בתקליט sessions מגיל 15, והשתמש בכסף שהרוויח עבור עבודתו על פרויקט סולו באולפן שבביתו. הפרויקט נכנס למצב המתנה כיוון שההרכב החדש יצר שלושה שירים בשבוע אחד. לדברי פאוור, "אף פעם לא הייתה לי ההזדמנות עם שום הרכב אחר לבטא את עצמי בכזו חופשיות". באביב 2007 חתם ההרכב עם חברת התקליטים RCA Records, והוציא מיני-אלבום ב-Last.fm. סגנון המוזיקלי של ההרכב מושפע ממגוון אמנים שונים הכוללים את U2, הפוליס, הנפטונס, טימבלנד וואן מוריסון.[2]
או'דונוהיו ושיאהן היו חלק מהרכב שנוצר ב-1996 הנקרא My town. ההרכב השיג הצלחה מוגבלת באירלנד ובממלכה המאוחדת, כיוון שלהקת הבנים circuit העפילה עליהם. ההרכב מנה ארבעה חברים: דני או'דונוהיו, מארק שיאהן, טרי דיילי ופול וואקר.
פריצת הדרך של ההרכב
ב-24 באפריל2008 הוציא ההרכב את סינגל הבכורה שלו "We Cry".[3] "We Cry" זכה בתואר "שיר השבוע" בתחנות הרדיו RTÉ 2FM, Today FM ורדיו BBC 1, ומגישי תוכניות רדיו רבים תמכו בהרכב במידה רבה.[4] הסינגל נכנס למצעד הפזמונים הבריטי למקום השלושים, ושבוע אחר כך עלה למקום ה-15.[5] במצעד הפזמונים האירי הגיע הסינגל למקום התשיעי.[5]
ב-25 ביולי 2008 הופץ הסינגל השני של ההרכב, "The Man Who Can't Be Moved".[3] סינגל זה היווה את הפריצה הבינלאומית של ההרכב, ונכון להיום, נחשב לסינגל המוצלח ביותר שלהם. הסינגל הגיע למקום השני במצעד הפזמונים הבריטי, כשבמקום הראשון "I Kissed a Girl" של קייטי פרי, ונשאר במצעד למשך 21 שבועות. הסינגל אף הגיע למקום השני במצעדי הפזמונים של אירלנד ודנמרק. בנוסף, היה שימוש נרחב בסינגל בסדרת הדרמה של CBS "הלוחשת לרוחות".
דה סקריפט הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "The Script" ב-11 באוגוסט 2008. לאחר ההצלחה של "The Man Who Can't Be Moved", האלבום דורג במקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי, כשמכר 54,520 עותקים[6] ושם נשאר למשך שבועיים. האלבום נשאר בעשרת הגדולים למשך 8 שבועות, ודורג במקום ה-12 בנתוני המכירות של הממלכה המאוחדת ב-2008.[6] במצעד האלבומים האירים החזיק האלבום בראש הרשימה למשך חמישה שבועות,[7] ונשאר בעשרת הגדולים למשך 22 שבועות. הסניף האירי של Sony BMG music, מייצג את ההרכב באלבום הבכורה שלהם, שזכה למעמד אלבום פלטינה כפולה בממלכה המאוחדת, ומכר ממעל ל-600,000 עותקים.[8]
הסינגל השלישי של ההרכב, "Breakeven", הופץ באירלנד ב-21 בנובמבר 2008, ובממלכה המאוחדת ב-24 בנובמבר 2008. לסינגל הייתה הצלחה איטית במצעד הפזמונים האירי. הוא נכנס למקום ה-49 ובילה במצעד עשרה שבועות עד שנכנס לעשרת הגדולים. במצעד הפזמונים הבריטי נשאר הסינגל למשך 13 שבועות, כשהשיא שלו זה המקום ה-23. הסינגל הרביעי של ההרכב, "Talk You Down", הופץ ב-13 במרץ2009.[9]
ההרכב ניגן בקונצרט "Cheerio's Childline" בערב הפתיחה בדבלין. הם ניגנו עם כוכבי מוזיקה גדולים כגון אנריקה איגלסיאס, אנסטייז'ה, בויזון ואחרים.
השיר "The End Where I Begin", מתוך האלבום שלהם, הופיע בFIFA 09.
ב-15 ביוני2009 הופץ הסינגל החמישי של הלהקה, "Before The Worst".[11]
אלבום שני 2009
דה סקריפט הודיעו שהם כבר עובדים על אלבומם השני, שיצא בסביבות שנת 2010 המאוחרת ותחילת 2011. סולן הלהקה, דני או'דונוהיו, סיפר שהשירים באלבומם הבא יהיו מאופיינים ביותר רוק מאשר אלבומם הראשון, אך הם עדיין יישארו אותו ההרכב. האלבום השני, 'מדע ואמונה' שיצא ב-10 בספטמבר 2010, מאופיין יותר ברוק מאשר בפופ.
.svg){kind=logo}
