דגל קנדה, המוכר בשם "עלה האֶדֶר" ("עלה המייפל", אנגלית: Maple Leaf), שהוא אחד הסמלים הקנדים המוכרים ביותר או "בעל העלה האחד" (צרפתית: l'Unifolié), הוא דגלאדום אשר במרכזו ריבועלבן (פס קנדי), המכיל בתוכו עלה עץ אדר מעוצב בעל 11 קדקודים. הדגל הונף לראשונה ב-15 בפברואר1965 והחליף את דגל הממלכה המאוחדת כדגלה הלאומי של קנדה. כיום נחוג יום הזה כיום הדגל הלאומי של קנדה. הדגל החדש ייצג את זהותה הלאומית החדשה של קנדה ואת החלשת זיקתה הקודמת לבריטניה. הוא נועד לאפשר הזדהות לאומית של כלל האוכלוסייה, יהיה מוצאה אשר יהיה (אנגלי, צרפתי או אחר), עם המדינה.
הדגל החדש החליף את נס קנדה האדום שהכיל בתוכו את הדגל הבריטי ואשר שימש באופן לא רשמי כדגלה של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19 ואושר בדבר המלך במועצה בשנת 1945 לשימוש "בכל מקום ובכל אירוע אשר בו חפצים להניף דגל קנדי ייחודי".[1][2] בשנת 1964 הקים לסטר פירסון, ראש ממשלת קנדה, ועדה אשר תפקידה היה למצוא פתרון לסוגיית הדגל ובכך הצית דיון ציבורי נוקב בנוגע להחלפתו של דגל קנדה. מבין שלוש ההצעות אשר הוגשו לוועדה עיצוב דגל עלה האדר של ג'ורג' סטנלי (Stanley), אשר התבסס על דגל המכללה המלכותית הצבאית של קנדה, נבחר כדגלה הלאומי של קנדה. דגלי כוחות צבא, משרדים וגופים ממשלתיים קנדיים עוצבו מחדש תוך שימוש במוטיב עלה עץ האדר כהטענת דגל קנדה בקנטון הדגל או שימוש בעלה האדר בעיצובם.
דגל הממלכה המאוחדת (אשר נקרא בקנדה "דגל האיחוד המלכותי") הוא דגל קנדי רשמי[3][4] גם כן ומשמש לשם אזכור חברותה של קנדה בחבר העמים הבריטי ואת נאמנותה לכתר. דגל הממלכה המאוחדת משמש גם כבסיס לעיצובם של כמה דגלים קנדיים ובהם דגלי הפרובינציות (אונטריו, מניטובה וקולומביה הבריטית).[4]
אורכו של הדגל הקנדי הוא פעמיים גובהו. במרכזו של הדגל פס קנדילבן (ריבוע אמצעי אנכי רחב בדגל תלת פסי - המונח נקרא על שם הדגל) אשר רוחבו כרוחב שני הפסים האדומים הצדדיים.[5]
"Gules on a Canadian pale argent a maple leaf of the first."[6]
לעלה עץ האדר אשר שימש כסמל המייצג את קנדה מאז המאה ה-18,[7] יש אחד עשר קודקודים. למספרם אין כל משמעות סמלית; הם אינם מייצגים את עשר הפרובינציות ועוד אחד לטריטוריות כפי שמסמל כוכב חבר העמים שעל דגל אוסטרליה,[8] מספרם ועיצובם של קודקודי העלה נבחר לאחר מבחנים במנהרת רוח אשר הראו כי העיצוב הנוכחי (שבוצע בידי ז'ק סן-סיר) היה הפחות מטושטש מבין שלל העיצובים שנבדקו. בשנת 1921, הכריז המלך ג'ורג' החמישי כי הצבעים אדום ולבן הם הצבעים הרשמיים של קנדה; האדום מתוך צלב ג'ורג' הקדוש, והלבן מתוך סמל ממלכת צרפת מאז ימיו של שארל השביעי, מלך צרפת.[9]
היסטוריה
ראשית ההתיישבות האירופאית בצפון אמריקה
הדגל הראשון אשר ידוע כי הונף על אדמת קנדה היה דגל צלב ג'ורג' הקדוש האנגלי שהוצב בידי ג'ון קבוט בהגיעו לחופה המזרחי של קנדה בשנת 1497. בשנת 1534 נטע ז'אק קרטייהצלב בגאספה ועליו הסמל המלכותי של צרפת - הפלר דה ליס, ספינותיו הניפו דגלים אדומים נושאי צלב לבן, דגל צרפת באותה התקופה וצרפת החדשה הניפה אף היא את דגלי צרפת תוך התפתחותם.[2]
דגל האיחוד המלכותי הונף בהתיישבויות הבריטיות בנובה סקוטיה החל משנת 1621. לאחר כניעתה של צרפת החדשה לבריטים בשנות ה-60 של המאה ה-18, שימש דגל האיחוד המלכותי (אז נקרא בפשטות "דגל האיחוד" או בטעות "היוניון ג'ק") כדגל הלאומי דה יורה של קנדה עד אימוצו של הדגל הנוכחי בשנת 1965.
בשנת 1870, השימוש הלא רשמי בנס האדום המושחת בסמל המשולב של קנדה החל לצבור תאוצה בים וביבשה וזכה לכינוי נס קנדה האדום. ככל שהתווספו פרובינציות חדשות לקונפדרציה, נוספו סמליהן לסמל המוטבע על הנס האדום. בשנת 1892 אישרה האדמירליות הבריטית את השימוש בנס קנדה האדום בים והמגן המורכב הוחלף בסמל קנדה. אולם הדגל הרשמי נותר דגל בריטניה עד שנת 1904.
עם הענקתו של נס קנדה האדום בשנת 1921 ודבר המלך במועצה משנת 1924 אישר את השימוש בנס על בנייני ממשל קנדיים ומחוץ לקנדה. בשנת 1925 ראש ממשלת קנדה, ויליאם ליון מקנזי קינג ייסד ועדה שמטרתה הייתה עיצוב דגל לשימוש בקנדה, אך הוועדה פורקה טרם הגשת המסקנות. על אף כישלון הוועדה בפתרון הסוגיה, נטיית הלב הציבורית בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה לקראת תיקון בעיית הדגל הקנדי.
על אף העדר מעמדו הרשמי, התנוסס נס קנדה האדום על בניין הפרלמנט הקנדי.
על הדגל האדום הקנדי המקורי היה מצויר השלט ההרלדי המקורי של פרובינציות קנדה. בשנת 1922 הוחלף שלט האצולה בשלט האצולה של קנדה. בשנת 1924 אישרה ממשלת קנדה להשתמש בנס האדום על בנייני הממשלה, ובשנת 1945 הפרלמנט אישר את הדגל.
בשנת 1965 הוחלף הדגל בדגל קנדה הנוכחי.
במהלך מלחמת העולם השנייה שימש נס קנדה האדום כדגל הלאומי אותו נשאו הגייסות הקנדיים אל הקרב ובכך הפך לדגל הלאומי דה פקטו, הן בתוככי קנדה והן מחוצה לה. ועדה משולבת של הסנאט ובית הנבחרים של קנדה מונתה ב-8 בנובמבר 1945, על מנת להמליץ על דגל לאומי אותו יש לאמץ. עד 9 במאי 1946 הוגשו לוועדה 2,695 הצעות והוועדה מסרה את מסקנותיה, לפיהן "הדגל הלאומי של קנדה צריך להיות נס קנדה האדום עם עלה מייפל סתווי מוזהב עם מסגרת לבנה", אולם האספה המחוקקת של קוויבק הפצירה בוועדה שלא להכליל "סמלים זרים", כולל את דגל האיחוד המלכותי. ראש הממשלה מקנזי קינג גנז את החלטות הוועדה והותיר את הנס האדום במקומו.[9][10]
עם המתנגדים לדגל החדש נמנו קבוצות מלוכניות, שתמכו בשימור הקשרים עם בריטניה, וכן הממשלות השמרניות של מניטובה ואונטריו. לאות מחאה, אימצו האחרונות את הדגל הישן כדגלן הרשמי הפרובינציאלי.
על אף שהדגל הישן עדיין מונף על ידי קבוצות מלוכניות הרוצות לשמר את המסורות הבריטיות, מקובל הדגל החדש על רוב אוכלוסיית קנדה. גם בקוויבק, אשר מרבית תושביה קנדים צרפתים צאצאי מהגרים צרפתים המתנגדים לפדרליזם הקנדי אותו מסמל הדגל, דגל עלה האדר אינו מקובל, וזו מעדיפה להניף תחתיו את דגל קוויבק, המעוטר בפרח האירוס, המסמל את קוויבק ואת המסורת הצרפתית.
דיון הדגל הגדול ואימוצו של דגל עלה האדר
עד שנות ה-60 החריף הדיון הציבורי על דגל קנדי רשמי והפך למוקד מחלוקת שהתחדד בדיון הדגל הגדול של 1964. בשנת 1963 ממשלת המיעוט הליברלית של לסטר פירסון עלתה לשלטון והחליטה לאמץ דגל קנדי חדש באמצעות דיון פרלמנטרי. התומך הפוליטי העיקרי בשינוי היה ראש הממשלה לסטר פירסון אשר שימש כמתווך במהלך "משבר סואץ" (מלחמת סיני) בשנת 1956 ועל כך זכה בפרס נובל לשלום. פירסון הוטרד מכך שבמהלך המשבר הממשלה המצרית התנגדה לשיתוף כוחות קנדיים ככוח שמירת שלום על בסיס קיומו של דגל הממלכה המאוחדת (כדגל אחד הצדדים הניצים) על דגלה של קנדה (נס קנדה האדום). מטרתו של פירסון הייתה ליצור דגל קנדי ייחודי ובלתי ניתן לבלבול. המתנגד העיקרי להחלפתו של הדגל היה מנהיג האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר ג'ון דיפנבייקר אשר הפך את הדיון על הדגל למסע צלב אישי.[11]
פירסון עמד בראש ממשלת מיעוט והסתכן באיבוד כוחו עקב הדיון בנושא, אך הוא ידע כי הנס האדום לא היה פופולרי בקוויבק שהיוותה בסיס ליברלי לתמיכה בו. מעוז ההתנגדות העיקרי להחלפתו של הנס האדום היה מטבע הדברים בקנדה הבריטית, שם היה אהוד ביותר עקב זיקתו הישירה לחבר הלאומים. ב-27 במאי העלתה ממשלת המיעוט של פירסון הצעת חוק להחלפתו של הנס האדום בעיצוב דגל "מים אל ים" (המוטו הקנדי) בעל גבולות כחולים ושלושה עלי אדר מחוברים על רקע לבן. הצעת החוק הובילה לשבועות של דיונים חריפים בפרלמנט והעיצוב נודע כ"נס פירסון". דיפנבאקר דרש את קיומו של משאל עם על נושא הדגל, אך פירסון הקים ועדה פרלמנטרית רב-מפלגתית של חמישה עשר חברים על מנת לבחור עיצוב חדש. לאחר תקופה של למידה ותמרונים פוליטיים, בחרה הוועדה את העיצוב הנוכחי אשר נוצר בידי ג'ורג' אף. ג'י. סטנלי והושפע מדגל המכללה המלכותית הצבאית של קנדה השוכנת בקינגסטון, אונטריו. הדגל זכה בתמיכה פה אחד של חברי הוועדה ב-29 באוקטובר 1964 ואושר ברוב בבית הנבחרים ב-15 בדצמבר 1964, הסנאט הוסיף את אישורו יומיים לאחר מכן.[9]
מלכת קנדה וראש חבר העמים אליזבת השנייה, הכריזה על הדגל החדש ב-28 בינואר 1965[9] והוא הונף לראשונה בטקס רשמי ב-15 בפברואר 1965 על גבעת הפרלמנט באוטווה, בנוכחות נציגה של המלכה - המושל הכללי של קנדה, ראש הממשלה, חברי הקבינט וחברי בתי הפרלמנט הקנדי. נס קנדה האדום והמגן של שלט האצולה המלכותי של קנדה הורד מן התורן בצהרי היום ודגל עלה האדר החדש הונף במקומו, לקול שירת הקהל את ההמנון הלאומי: "הו קנדה" ולאחריו ההמנון המלכותי: "אלוהים, נצור את המלכה". דובר הסנאט מאוריציו בורגט צוטט: ”הדגל הוא סמל האחדות הלאומית. הוא מייצג, מעל כל צל של ספק, את תושבי קנדה ללא הבדל גזע, לשון, אמונה או דעה.”[12] באופן אירוני, עץ האדר גדל רק בקוויבק, אונטריו וניו ברנזוויק.
כבר מאז אימוצו של הדגל הקנדי בשנת 1965, מימנה הממשלה הקנדית תוכניות שונות לקידום מעמדו ותדמיתו על מנת להגביר את חשיפתו של הדגל ואת רעיון הזהות הלאומית העומד מאחוריו.
מבין התוכניות הרבות בולטות בעיקר, "תוכנית הדגל הפרלמנטרית" של משרד המורשת הקנדית ותוכנית הדגל אשר לה אחראי המשרד לעבודות ציבוריות ושירותים ממשלתיים. תוכנית הדגל הפרלמנטרית הופעלה בדצמבר 1972 בידי הקבינט, על מנת לעורר את המודעות לדגל החדש. מטרתה של התוכנית הייתה, לאפשר לחברי בית הנבחרים של קנדה להפיץ דגלי קנדה וסיכות בצורת הדגל לקהל בוחריהם. תוכנית זו פועלת ללא הפסקה מאז שנת 1973.[13] תוכנית הדגל של המשרד לעבודות ציבוריות היא מסירת דגלים אשר הונפו מעל גגו של מגדל השלום ומעל האגפים המערבי והמזרחי של גבעת הפרלמנט לקהל הרחב. הדגלים נארזים בידי עובדי המשרד וניתן לקבלם ללא כל תשלום, אך ישנה רשימת המתנה לקבלת הדגלים הללו באורך של 45 שנים לדגלים אשר הונפו באגפים, ושל 59 שנה לדגל אשר הונף על גגו של מגדל השלום.[14]
מאז 1996 מצוין התאריך 15 בפברואר כיום הדגל הלאומי של קנדה. בשנת 1996 ייסדה שרת המורשת שילה קופס, את אתגר "אחד מתוך מיליון דגלים לאומיים", תוכנית שנועדה לספק לקנדים מיליון דגלי עלה האדר, עד יום הדגל של שנת 1997. תוכנית זאת זכתה לביקורות רבות וזאת משום שעלות הפעלתה שוערה בכ-45 מיליון דולר קנדי (עלות ייצורם של הדגלים ללא כל אמצעים להניפם או לתלותם), אך לבסוף הובהר כי העלות הסופית, על פי משרד המורשת, הייתה 15.5 מיליון דולר כאשר כשבעה מיליון מתוכם הגיעו מתרומות.
דגלים נוספים
כסמל לחברותה של קנדה בחבר העמים הבריטי, נותר דגל האיחוד המלכותי כדגל קנדי רשמי והוא מונף באירועים מסוימים.[3] התקנות קובעות כי מוסדות פדרליים יניפו את דגל האיחוד המלכותי לצד דגל עלה האדר, כאשר הדבר מתאפשר תוך שימוש בתורן שני, בימים הבאים:
ניתן להניף את דגל האיחוד ביום הזיכרון הלאומי, או במהלך טקסים אשר מכבדים את השותפות הקנדית בכוחותיהם של אומות אחרות מחבר העמים בזמן מלחמה. לדגל עלה האדר ישנה קדימות תמידית על דגל האיחוד והוא יאכלס תמיד את מיקום הכבוד.
דגל האיחוד הוא גם מרכיב בדגלי אונטריו ומניטובה בהם הוא מאכלס את הקנטון. גרסה של הדגל מופיעה בדגל קולומביה הבריטית ודגל ניופאונדלנד ולברדור הוא גרסה מעוצבת של הדגל. כמה מדגלי המשנים למושל קנדה עוצבו בעבר כדגל הממלכה המאוחדת עם הטבעה במרכזו של סמל הפרובינציה אך כיום הדגל היחידי אשר שמר על עיצוב זה הוא דגל המשנה למושל של נובה סקוטיה. הן דגל האיחוד והן נס קנדה האדום עדיין מונפים על ידי קבוצות של ותיקי מלחמות וקבוצות שונות אשר מדגישות את מורשתה הבריטית של קנדה ואת הקשר לחבר העמים הבריטי.
דגל הדואליות הקנדית הוא דגל לא רשמי שהתפתח באופן עצמאי והונף בהפגנות אשר קראו לשמירת אחדותה של קנדה וזוהו עם צד ה"לא" במשאל העם של קוויבק, 1995 (משאל העם השני בתולדותיה של קוויבק על שאלת היפרדותה של קוויבק מהפדרציה הקנדית). העיצוב נבחר על מנת לייצג את האוכלוסייה הצרפתית על דגל עלה האדר באמצעות הוספת שני פסים כחולים על שפת השטחים האדומים, הצבע הכחול נבחר שכן זהו הצבע העיקרי בדגל קוויבק.[15]
אין חוק קנדי אשר קובע את השימוש הנאות בדגל קנדה, אך משרד המורשת הקנדי מוציא לאור קווים מנחים כיצד יש להציג את הדגל לצד דגלים אחרים. הקווים המנחים עוסקים בסדר הקדימויות שבהם יוצבו הדגלים הקנדיים, היכן יש להציגם, כיצד יש להציגם ומה על האזרחים לעשות על מנת לחלוק כבוד לדגל. ההצעות, כרוכות בספר תחת הכותרת "אטיקט הדגל בקנדה" יצא לאור הן בגרסה מודפסת והן בגרסת אינטרנט.[17] את הדגל עצמו ניתן להניף בכל יום בבנייני הממשל הקנדי, שדות תעופה, בסיסים צבאיים ושגרירויות כמו גם על ידי אזרחים, במהלך כל שעות היום. בהנפת הדגל, יש להניפו על תורן משלו ואל לו להיות בעמדת נחיתות מכל דגל אחר, למעט (בסדר יורד) הנס המלכותי של קנדה, דגל המושל הכללי של קנדה, דגליהם האישיים של חברי משפחת המלוכה הקנדית או דגלי המשנים למושל קנדה. דגל קנדה יונף בחצי התורן לציון תקופה של אבל.[18]
^Stacey, C. P., ed. (1972). "19. Order in Council on the Red Ensign, 1945". Historical documents of Canada. Vol. 5. New York: St. Martin's Press. p. 28. ISBN0770508618.
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.png){kind=small}
