גרהרד רולפס

גרהרד רולפס
Friedrich Gerhard Rohlfs

לידה	14 באפריל 1831 ברמן, הקונפדרציה הגרמנית
פטירה	2 ביוני 1896 (בגיל 65) הקיסרות הגרמנית
בת זוג	(1870) Leontine (Lony) Behrens
תקופת הפעילות	? – 2 ביוני 1896
אזורים שחקר	מדבר סהרה
פרסים והוקרה	אות מסדר הכתר הפרוסי (1867) מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית (1868) דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת פרידריך שילר ביֶנה (1871)
חתימה

גרהרד רולפס בבגדי מקומיים במדבר אלג'יריה; איור בספרו מ-1865

שמות ראשי המשלחת של רולפס בגרפיטי על אחד מעמודי המקדש העתיק (דיר אל-חג'ר) בנווה המדבר דאח'לה לפני צאתם לדרך בינואר 1874

אנדרטת זיכרון לרולפס בעיר הולדתו מעוצבת כעמוד נושא שלטי דרכים; התבליטים בלוחות מציגים דימויים של מסעותיו

פרידריך גרהרד רולפֿס (Friedrich Gerhard Rohlfs^[1]‏; 14 באפריל 1831 – 2 ביוני 1896) היה גאוגרף גרמני, חוקר ארצות, סופר והרפתקן. נודע במסעותיו החלוציים בסהרה.

קורות חייו ומסעותיו

רולפס נולד ב-1831 בברמן, שהייתה עיר חופשית במסגרת הקונפדרציה הגרמנית. ב-1848, עוד בימי לימודיו בגימנסיה באוסנבריק, התנדב לצבא, השתתף במלחמת שלזוויג הראשונה ואחרי קרב איסטד (אנ') ביוני 1850 הועלה בדרגה. בדחיפת משפחתו למד רפואה באוניברסיטאות היידלברג, וירצבורג וגטינגן, אך לא הגיע לכלל הסמכה. ב-1856 התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, שירת באלג'יריה בתפקיד חובש וצוין לשבח על אומץ לב שגילה במערכה על כיבוש אזור קביליה.^[2] במהלך שירותו בצפון אפריקה למד ערבית, וב-1861, אחרי השחרור מהשרות הצבאי, עקר לפאס במרוקו שם ניתן לו לעסוק ברפואה. בתקופה זו יצא למסעות בנאות המדבר של מרוקו, בהם מסע לאורך נהר דרעא (אנ'), ובאחד מהם הותקף בידי מורי הדרך שלו ונפצע קשות. ב-1864 חצה את הרי האטלס והגיע דרך נאות תאפילאלת לנאות המדבר של תואת (אנ') באלג'יריה. רולפס נחשב לאירופי הראשון שהרחיק לשם. לטריפולי בחוף לוב חזר דרך נווה רדאמס.

אחרי ביקור קצר בגרמניה חזר לאפריקה, ובשנים 1865–1867 ערך את מסעו הגדול שבו יצא מטריפולי, חצה את מדבר סהרה, עבר בחבל פזאן ובשטחי אימפריית קאנם בורנו והגיע למערב אפריקה דרך ימת צ'אד ולאורך נהר ניז'ר עד לאגוס לחוף מפרץ גינאה. דוחותיו של רולפס, שהכילו תצפיות שרשם ביומניו ומפות ששירטט, נערכו בידי הקרטוגרף הגרמני אוגוסט פטרמן (גר'). פרסומם הקנה לרולפס מקום של כבוד בקהיליית הגאוגרפים הגרמנים, ופטרמן אף דאג לתמיכה כספית במיזמיו.^[3] ההכרה בהישגיו זיכתה את רולפס ב-1868 במדליית הפטרון מטעם החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית יחד עם פטרמן, שקיבל באותו מעמד את מדליית המייסדים וייצג את רולפס בטקס.^[4]

בשלהי 1867, בהוראת מלך פרוסיה (לימים וילהלם הראשון, קיסר גרמניה), צורף רולפס כמשקיף למשלחת העונשין הבריטית לאתיופיה. ב-1869 יצא מטריפולי למסע שבו חצה את מדבר לוב מזרחה לאלכסנדריה במצרים, ובדרכו פקד את נווה המדבר סיווה. אחרי כן חזר לגרמניה, נשא אישה והשתקע לתקופת-מה בעיר ויימאר.

ב-1873–1874 הוצב רולפס בראש משלחת שאורגנה בחסות הח'דיו של מצרים אסמאעיל פאשא במטרה לחקור את מדבר לוב מערבית לנאות המדבר שבקצה עמק הנילוס.^[5] בתחילת 1874 יצאו אנשיה מנווה המדבר דאח'לה בכוונה להגיע לאל-כופרה, אך התקדמותם מערבה נבלמה ברכסי החוליות של ימת החול הגדולה שהגמלים התקשו לטפס בהם.^[6] המשלחת נאלצה לחזור צפונה בלי שהשלימה את משימתה. בנקודת המפנה של מסעם הקימו רולפס ואנשיו גל-עד, בין היתר לציון אירוע יוצא דופן של גשמים באזור וכינו אותו בשם "שדה הגשם" (Regensfeld).^[7] ב-1875 נסע לארצות הברית להרצות על מסעותיו.

ב-1878 הטילה החברה הגרמנית לחקר אפריקה המשוונית על רולפס ועל הזואולוג אנטון שטקר (גר') לנסוע לאזור סולטנות וַדאי (وداي) (אנ') בדרום-מזרח צ'אד ולצאת משם לחקר אגן הקונגו. באוגוסט 1879 הצליחו להגיע לנווה המדבר אל-כופרה,^[8] אבל נאלצו להימלט משם על נפשם מאימת הסנוסים וציודם הופקר והושמד. ב-1880 התלווה רולפס לאנטון שטקר במשלחת חקר לאתיופיה, ואחרי מסירת איגרת מקיסר גרמניה ליוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה חזר לארצו.

ב-1885, כשהחריפה היריבות בין הבריטים לגרמנים במזרח אפריקה, מינה ביסמרק את רולפס לקונסול גרמניה בזנזיבר. רולפס, שלא היה דיפלומט מנוסה, לא הצליח להתמודד כהלכה עם הנציג הבריטי במקום, ג'ון קירק (אנ'), ונקרא לחזור. מאז לא שב לאפריקה.

אותות הוקרה

רולפס היה יקיר הציבור בתקופתו. תרמו לכך ספרי המסעות הכובשים שלו. למרות העדר הכשרה מדעית, רולפס נחשב לאחד ממגלי אפריקה הגרמנים החשובים בדורו לצד היינריך בארת, גוסטב נכטיגל וגאורג שווינפורט (אנ'), והושווה למגלי הסהרה הצרפתים במאה ה-19, רנה קאייה ואנרי דוברייה (צר'). באותות ההוקרה שקיבל נמנים מדליית זהב של החברה הגאוגרפית הפריסאית (1865), אות מסדר הכתר (הפרוסי), דרגה שלישית (1867), מדליית זהב (הפטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית (1868), חברוּת כבוד בחברה הגאוגרפית הברלינאית (גר'), חברוּת באקדמיה הבווארית למדעים (1870), דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת יֶנָה (1871) וחברוּת באקדמיה לאופולדינה למדעים (1891). רחובות בערים מרכזיות בגרמניה נקראים על שמו, וכך גם בית ספר ברובע הולדתו בברמן. מין של רקפת, אנדמי ללוב, שגרהרד רולפס מצא ב-1879, נקרא בשם "רקפת רולפס" (Cyclamen rohlfsianum).^[9]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרהרד רולפס בוויקישיתוף

• גרהרד רולפס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי גרהרד רולפס בארכיון האינטרנט
• כתבי גרהרד רולפס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• כתבי גרהרד רולפס בספרייה הפתוחה (אנ')

• Gerhard H. Müller, "Rohlfs, Gerhard", Neue Deutsche Biographie 21, Berlin: Duncker & Humblot, 2003, pp. 767–768 (בגרמנית)

הערות שוליים

1. על כתביו חתם בשם Gerhard Rohlfs, ולא בשמו המלא
2. לאִִזכור המתגלגל לפיו הוענק לגרהרד רולפס אות אביר בלגיון הכבוד הצרפתי אין כל תיעוד ברשומות של הארגון; ככל הנראה חל בעבר במקום כלשהו בלבול בינו לבין חוקר הסהרה הצרפתי בן זמנו אנרי דוברייה (אנ'), שכובד ב-1861 בדרגת Chevalier de la Légion d'honneur
3. פטרמן נחשב למומחה הגדול ביותר בגרמניה לתגליות באפריקה ונודע בפעילותו לעידוד, קידום ופרסום מסעות מחקר באזורים בלתי-ידועים של העולם; כתב העת של המכון הגאוגרפי והקרטוגרפי בעיר גותה הפך תחת הנהגתו של פטרמן למרכזי בתחום הגאוגרפיה הגילויית; ראו: חיים גורן, 'לכו חקרו את הארץ': המחקר הגרמני של ארץ ישראל במאה התשע-עשרה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1999, עמ' 92–93
4. תמליל הדברים שנישאו בטקס (באנגלית)
5. נלוו אליו הפלאונטולוג קרל זיטל (אנ'), הבוטנאים פאול אשרזון וגאורג שווינפורט (אנ') והמודד וילהלם יורדאן (אנ') שצויד במצלמות ומכשירי מדידה חדישים לזמנם
6. רולפס היה הראשון שקרא לעֶרג הזה בשם "ים החולות הגדול" (Große Sandmeer), ואפילו "אוקיינוס החול" (Sandocean);
   Gerhard Rohlfs, Drei Monate in der Libyschen Wüste, 1975, pp. 161–177
7. קרוב ליובל שנים אחרי כן נתקלה משלחתו של הנסיך כמאל א-דין חוסיין בגל האבנים של רולפס; האתר מהווה מאז יעד למטיילים; ראו מאמר על "שדה הגשם" בוויקימסע (בגרמנית)
8. היו האירופים הראשונים שהגיעו למקום; הבא אחריהם היה הנוסע המצרי אחמד חסנין ב-1920
9. הייתה זו מחוות הוקרה של הבוטנאי פאול אשרזון אחרי מותו של רולפס ב-1897 לשותפו למסע בסהרה