גלנקור (באנגלית: Glencore plc) היא חברת מסחר סחורות רב-לאומית אנגלו-שווייצרית, בעלת מטה בבאר, שווייץ. משרדה הראשי לסחר בנפט וגז ממוקם בלונדון, ומשרדה הרשום הוא בסנט הלייר, באי ג'רזי המשמש לה כמקלט מס. החברה הנוכחית נוצרה באמצעות מיזוג של גלנקור עם חברת Xstrata, ב-2 במאי2013[1]. נכון לשנת 2015 היא דורגה במקום העשירי ברשימת Fortune Global 500 של החברות הגדולות בעולם.
לפני המיזוג גלנקור אינטרנשיונל, כבר הייתה אחת המובילות בעולם בתחום סחר הסחורות וייצור הסחורות. היא הייתה החברה הגדולה ביותר בשווייץ וחברת סחר הסחורות הגדולה בעולם, עם נתח שוק עולמי בשנת 2010 של 60% בסחר באבץ, 50% בסחר בנחושת, 9% בסחר בשוק התבואה הבינלאומי ו-3% בשוק הנפט הסחיר.
גלנקור לבדה הייתה אחראית ל-0.38% מפליטת גזי החממה התעשייתיים העולמית בין השנים 1988 ל-2015, ובכך היא אחת התורמות הגדולות ביותר לשינויי האקלים, הנושאים סיכונים משמעותיים לבריאות, פרנסה, ביטחון תזונתי, אספקת מים, ביטחון אנושי, והצמיחה כלכלית של העולם[2].
היסטוריה
החברה הוקמה בשנת 1974 בשם "Marc Rich & Co AG" על ידי סוחרי הסחורות מארק ריץ' ופינקוס גרין. ריץ' היה סוחר סחורות שעבד 21 שנה בחברת פיליפ ברדרס, חברת סחר הסחורות הגדולה בעולם בעולם באותה עת. תוך שנים ספורות נהפכה החברה שהקים למתחרה שווה לפיליפ ברדרס[3].
בשנת 1994, לאחר שלא הצליח להשתלט על שוק האבץ והפסיד 172 מיליון דולר, נאלץ ריץ' למכור את חלקו הגדול בחברה לגלנקור אינטרנשיונל, חברת סחר ותעשייה. שמה של גלנקור הוא קיצור של "Global Energy Commodity Resources". במשך יותר מעשר שנים התמקדה גלנקור ברכישת נכסים. היא הוציאה 10 מיליארד דולר על רכישות בין 1995 ל-2005[3].
בשנת 2001 מונה איוון גלסנברג לתפקיד נשיא החברה, תוך חמש שנים הוא הגדיל את ביותר מפי חמישה את הרווח הנקי של גלנקור שב-2006 הגיע ל-5.3 מיליארד דולר, שסך ההכנסות הגיע ל-116 מיליארד דולר באותה השנה[4].
במאי 2011 ביתע החברה הנפקה ראשונה לציבור שהייתה הגדולה ביותר בעולם באותה השנה. גלנקור הונפקה בלונדון ובהונג קונג במקביל לפי שווי של כ־60 מיליארד דולר וגייסה כ-10 מיליארד דולר[5]. בשנת 2011 זינקו ההכנסות השנתיות של גלנקור ב-28% והגיעו ל-186 מיליארד דולר[6].
ביקורת ושערוריות
השקעות בקולומביה
בשנת 2006 דיווחה הטלוויזיה הציבורית השווייצרית כי נגד גלנקור הועלו טענות על שחיתות והפרות חמורות של זכויות אדם עקב התנהלותה של חברת הבת שלה בקולומביה - Cerrejón. נשיא איגוד העובדים המקומי, פרנסיסקו רמירז, האשים את Cerrejón בהפקעות כפויות של קרקעות ופינוי כפרים שלמים כדי לאפשר את הרחבת פעולות הכרייה שלה, בשותפות עם הרשויות בקולומביה. נציג האינדיאנים המקומיים של שבט וואיו האשים גם את היחידות הצבאיות הקולומביאניות, כולל אלה שעסקו באבטחה של פעילות הכרייה של Cerrejón, בכך שפינו בכוח את בני הוואיו מאדמתם[7]. הפחם שמפיקה גלנקור בקולומביה מיובא גם לישראל על ידי חברת החשמל[8].
בשנת 2012, תחקיר של ה-BBC חשף מסמכים שהראו כי החברה שילמה כספים למקורבי רוצחים שכירים מארגון פרה-מיליטרי בקולומביה. בשנת 2011 נאמר לבית משפט קולומביאני על ידי חברי הארגון לשעבר כי הם השתלטו על קרקעות כדי שימכרו לחברת בת של גלנקור, במטרה להקים מכרה פחם פתוח. בית המשפט קיבל את עדותם והגיע למסקנה שפחם הוא המניע לטבח שבוצע באזור. גלנקור חלקה על פסיקת בית המשפט.
השקעות בזמביה
בשנת 2013, חשף סרט תיעודי, "לגנוב את אפריקה", את סיפורו של מכרה נחושת הגדול בזמביה, אשר נמכר לגלנקור. הסרט חשף מניפולציות חוקיות שמביאות לכך שהיא כמעט ולא משלמת מיסים בזמביה ואף מקבלת שירותים מהמדינה בשווי שעולה על המיסים שהיא משלמת. את מרבית המיסים הנמוכים שהיא בכל זאת משלמת, היא משלמת בשווייץ[9].
פעילות כרייה בקונגו
בתחילת שנות ה-2000 הקים אנשי העסקים הישראלים דן גרטלר ובני שטיינמץ חברה בשם "ניקנור" שהחזיקה במכרות קובלט ונחושת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לאחר שגרטלר יצר קשרים עם הרודן לורן דזירה קבילה, נשיא קונגו, שהעניק לגרטלר זיכיון בלעדי ליצוא יהלומים מקונגו תמורת 20 מיליון דולר, ואחר כך קיבל גם זיכיונות לכריית מחצבים[10]. בנובמבר 2007, לאחר גיוסי הון של מאות-מיליוני דולרים בבורסת לניירות ערך לונדון[11], התמזגה ניקנור עם חברת "קטנגה מיינינג" הקנדית, שכמו ניקנור הפעילה מכרות קובלט ונחושת באזור קטנגה בקונגו. בהודעה שפורסמה עם המיזוג נאמר שהשווי המשותף של החברות יהיה 3.3 מיליארד דולר ובכך תיהפך החברה הממוזגת ליצרנית הנחושת הגדולה באפריקה וליצרנית הקובלט הגדולה בעולם[12]. אלא שלאחר ההודעה על המיזוג הידרדר מצבה של קטנגה מיינינג ושווי החברה ירד ב-98%, ממיליארדי דולרים לעשרות מיליונים בודדים, כתוצאה מירידה בערך הקובלט והנחושת בעולם וכרייה נמוכה מהמצופה של המתכות[13]. המחסור של קטנגה במזומנים אילץ את החברה להעביר את השליטה בה לחברת גלנקור שהפכה שותפה של גרטלר ושטיינמץ בעסקי הכרייה בקונגו[14].
במהלך השנים נחשפו מספר שערוריות בפעילות של גלנקור וגרטלר בקונגו:
ב-2012 נחשף כי בית זיקוק לנחושת של החברה השתמש בחומצה להפקת הנחושת. במשך שלוש שנים לאחר השתלטות על המכרות, הוא המשיך לאפשר לחומצת הפסולת לזרום לנהר הסמוך. המנכ"ל, איבן גלסנברג, התראיין לתוכנית התחקירים פנורמה של ה-BBC ואמר "אי אפשר היה לתקן זאת מהר יותר" וכי "הזיהום החל הרבה לפני שהחברה השתלטה על בית הזיקוק וכי הוא הסתיים כעת". כתב של הגרדיאן מצא ילדים בני עשר שנים עובדים מתחת לאדמה במכרה טילווזמבה, שהחברה אמרה בתשקיף לשנת 2008 כי הוא נסגר בגלל ירידת מחירי הנחושת. המנכ"ל גלסנברג אמר כי החברה אינה מרוויחה מעבודת ילדים, והילדים הכורים יצאו לכרייה בלתי חוקית שגלנקור ניסתה למנוע. אך התוכנית פנורמה עקבה אחר משלוח נחושת מהמכרה למפעל מתכת של גלנקור בזמביה[15].
במאי 2012, דו"ח של ארגון גלובל וויטנס, שפועל לחשיפת שחיתויות ברחבי העולם, שפורסם לקראת האספה השנתית הראשונה של בעלי המניות של גלנקור מאז הפיכתה לחברה בורסאית, חשף כי ממשלת קונגו מכרה נתחים במכרות מרכזיים במדינה במחירים זולים באופן חריג מהערכות השווי שהעניקו להם מומחים. תהליך המכירה בוצע בחשאי ובאמצעות חברות זרות, שמרביתן קשורות לגרטלר. גלובל וויטנס הביע דאגה מיוחדת ביחס למכירת הנתחים של חברת הכרייה הממשלתית של קונגו במכרות קנסוקי (Kansuki) ומוטנדה (Mutanda) במחוז קטנגה שבדרום המדינה, לחברות זרות הקשורות לגרטלר בשנים 2010 ו-2011. לטענת הארגון, העסקות בוצעו בחשאי, והיו מעורבות בהן חברות שרשימת בעלי המניות המלאה שלהן לא נחשפה. שני המכרות הללו היו צפויים להיות אחראים על ייצור של כ-40% מתפוקת הקובלט העולמית. דבר מכירת נתחי הממשלה במכרות נחשף רק עם הגשת תשקיף גלנקור לקראת הנפקתה. נתח של 25% בקנסוקי נמכר תמורת 17 מיליון דולר בלבד - הרבה פחות מהערכות השווי שמומחים העניקו לו שהגיע עד ל-209 מיליון דולר. לפי הדו"ח מחירי מכירה נמוכים בעסקות הללו ובאחרות עלו לממשלת קונגו באובדן הכנסות של מיליארדי דולרי[16]. שנתיים אחר כך, במאי 2014, חשפה גלובל ויטנס כי גלנקור, העניקה לגרטלר הלוואות של יותר מחצי מיליארד דולר,
כדי שיוכל להשתתף, בסדרת עסקות בשנים 2007–2010. לפי גלובל ויטנס, הרווחים של גרטלר מהעסקות, בצורת מזומנים ומניות, תועלו אליו באמצעות חברות במקלטי מס[17].
בדצמבר 2018, קטנגה, חברה הבת של גלנקור וחלק ממנהליה, הסכימו לשלם קנס של 22 מיליון דולר במסגרת הסכם פשרה עם הרשויות בקנדה. בעקבות הסתרת הסיכונים בעסקים שעשו עם דן גרטלר. הסכם הפשרה בין רשות ניירות הערך של אונטריו וחברת קטנגה, שרשומה למסחר בקנדה, התייחס לפעילות החברה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בין השנים 2016-2014[18].
סחר עם איראן
באפריל 2013, נחשף כי גלנקור הרוויחה מיליוני דולרים לאחר שמכרה סחורות לאיראן ובין יתר לחברה מקומית שסיפקה אלומיניום לתוכנית הגרעין האיראנית. גלנקור סחרה בסחורות ובין היתר אלומינה (תחמוצת אלומיניום) בהיקף של 659 מיליון דולר ב-2012. לפי החברה, היא הפסיקה לסחור עם הגופים באיראן לפני שהאיחוד האירופי הטיל סנקציות על פעולות אלה ומיד לאחר שהבינה את הקשר לארגון האנרגיה האטומית של איראן[19].
חשיפת מסמכי פרדייז
ב-5 בנובמבר2017, מסמכי פרדייז, אוסף בן 13.4 מיליון מסמכים המתעדים הימנעות מתשלום מס, שהודלף לציבור, גילו כי גלנקור הלוותה 45 מיליון דולר לגרטלר בתמורה לעזרתו עם פקידי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו במשא ומתן על מיזם משותף. עם חברת Gécamines שבבעלות המדינה במכרה הנחושת קטנגה, בו אחד מחברי הדירקטוריון היה בעל המניות העיקרי של גלנקור, תליס מיסקידיס. גלנקור, שהשתלטה למעשה על קטנגה, והסכימה להצביע בעד הקמת המיזם המשותף. מסמך ההלוואה קבע במפורש כי יהיה להחזיר את ההלוואה, אם לא יושג הסכם תוך שלושה חודשים. גרטלר וגלנקור הכחישו.
מסמכי פרדייז חשפו גם כי הסניף באוסטרליה של גלנקור ביצע עסקאות ב מכשירים פיננסיים מורכבים של החלפות ריביות במטבעות שונים בסך של כ-25 מיליארד דולר, ושמשרד המיסוי האוסטרלי חושד שגלנקור השתמשה בהן כדי להימנע מתשלום מיסים באוסטרליה.
חקירת משרד המשפטים האמריקאי
ביולי 2018, פתח משרד המשפטים האמריקאי פתח בחקירה נגד גלנקור בחשד להלבנת כספים ושחיתות. חקירות דומות נפתחו במקביל בברזיל, בבריטניה ובשווייץ, בה נמצא מטה גלנקור. במוקד החקירה עומדת פעילות גלנקור ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ועסקיה עם המיליארדר הישראלי גרטלר דן, שעליו הטילה ארצות הברית סנקציות בשל שחיתות ב 23 בפברואר 2021 התפרסם בישראל דיווח של הוושינגטון פוסט שלפיו טראמפ הסיר את הסנקציות לשחרר כספים של גרטלר שהיו מוקפאים וזה בתמורה שזה יעביר דיווח על הכנסותיו[20].
בדצמבר 2020, אייוון גלסנברג, מנכ"ל החברה פרש עקב חקירות השחיתות, בדיקות של התנהלותה הסביבתית ומחיר מניה שנחתך במחצית בעשור שחלף[21].
פעילות בישראל
בשנות ה-90 של המאה ה-20, רכשו בתי זיקוק לנפט בחיפה את רוב הנפט הגולמי שלהם מחברת גלנקור. בשנת 2000, בעקבות ביקורת של רואי החשבון של החברה, הפסיקו בתי זיקוק כמעט לחלוטין את הרכישות, לאחר שהתברר שגלנקור גבתה מחירים גבוהים שגרמו ברוב המקרים להפסדים לבתי הזיקוק[22].
בשנת 1998 רכשו קבוצת בורוביץ וחברת גלנקור את השליטה בחברת גרנית הכרמל (54%) תמורת 207 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 383 מיליון דולר[23]. במרץ 2006 הודיעה גלנקור כי מכרה את גרנית הכרמל לחברת השקעות מארצות הברית, אך העסקה אחר כך בוטלה[24]. באוקטובר 2006 רכשה לבסוף קבוצת עזריאלי את החברה[25].
בתחילת 2007, הצטרפה גלנקור לגרעין השליטה שרכש את בתי הזיקוק[26]. אך בנובמבר 2007, החליט היועץ המשפטי לממשלה לא לאשר את השתתפותה של גלנקור בגרעין השליטה מאחר שיש לה פעילות במדינות ערב, ולא ראוי שתהיה לה החזקה בנכס אסטרטגי במדינת ישראל[27].
בפברואר 2008, הודיעה גלנקור כי היא שוקלת לתבוע את מדינת ישראל, לאחר שהועבר מידע על החברה לרשות נגד הלבנת הון של רוסיה[28].
.jpg)
