גוויאל חקיין או טומיסטומה (שם מדעי: Tomistoma schlegelii; מכונה גם: תַּנִּין גַּוְיָלִי),הוא זוחל דמוי-תנין מסדרת התנינאים בעל חוטם צר וארוך החי במים מתוקים, אך עבה מזה של הגוויאל ההודי. הגוויאל החקיין והגוויאל ההודי הם שני המינים היחידים ששרדו ממשפחת הגוויאליים, כאשר מספר חוקרים משייכים אותו לתניניים. פירוש שמו המדעי, טומיסטומה, הוא "פה חותך".
מורפולוגיה
הגוויאל החקיין הוא תנינאי גדול: אורך זכר בוגר יכול להגיע ל-4.5–6 מטרים (15–20 רגל). משקלו מגיע ל-250 קילוגרם (550 ליברות).
הגולגולת של הגוויאל החקיין היא ארוכה - אורכה המרבי יכול להגיע ללמעלה מ-80 סנטימטרים (31 אינץ') - עם לסת ארוכה וצרה במיוחד, ובה שיניים רבות. היחס בין אורך הגולגולת לרוחב הבסיס נע בין 3:1 ל-3.5:1.
על מיקומו בסדרת התנינאים קיימת מחלוקת עזה: בעוד שמיונים המסתמכים על מאפיינים מורפולוגיים מראים כי הגוויאל החקיין משתייך דווקא למשפחת התניניים, המיונים המולקולריים מראים כי הוא שייך דווקא למשפחת הגוויאליים[2]. נכון ל-2019 אין הסכמה בקרב המדענים והטקסונומים לאיזה משפחה הוא שייך.
מקום מחיה
הגוויאל החקיין שוכן ב-6 נהרות בסומטרה ובמלזיה ובנהרות המרוחקים של בורנאו. הוא נכחד מכל אזור הודו-סין, שם הוא לא נצפה משנת 1970. מאובנים מדרום מזרח סין ומטאיוואן מראים שבעבר שטח מחייתו היה רחב הרבה יותר מהיום.
תזונה
במחקרים שפורסמו ב-2009[3] נקבע כי תזונתו כוללת דגים ופרוקי-רגליים אך גם יונקים כמו קופים, עטלפי פירות ואף איילים ובמזרח קלימנטן תועד טורף פרה. זאת בשונה מהגוויאל ההודי, הניזון רק מדגים ופרוקי רגליים. התנין איננו רואה באדם טרף אך עדיין יתקוף להגנה.
רבייה
נקבות הגוויאל החקיין מגיעות לבגרות באורך 2–3 מטר. הן מטילות 30–60 ביצים בתוך ערימת עלים יבשים. לאחר הטלת הביצים וסיום בניית ערימת העלים, הנקבה נוטשת את הקן. שלא בדומה לרוב מיני התנינאים, הגוויאלים הקטנים אינם זוכים כלל להגנה מהוריהם, והם חשופים לטורפים כמו נמיות, נמרים, טיגריסים, גחניים וכלבי בר. הצעירים בוקעים לאחר כ-90 ימים, ואורכם הממוצע הוא כ-30 סנטימטרים (12 אינץ').
שימור
הגוויאל החקיין נתון לסכנת הכחדה ברוב שטחי מחייתו עקב ניקוז מי הביצות ובירוא שטחי יער גשם הסובב. לרוב צדים אותו בשל עורו ובשרו, והביצים נלקחות למאכל, אולם ממשלות אינדונזיה ומלזיה החלו לנקוט צעדים על מנת להגן על המין מסכנת הכחדה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גוויאל חקיין באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ John Harshman, Christopher J Huddleston, Jonathan P Bollback, Thomas J Parsons and Michael J Braun, True and false gharials: A nuclear gene phylogeny of Crocodylia, Systematic Biology. Washington: June 2003. Vol. 52, Iss. 3; p. 386.
- ^ CROCODILE SPECIALIST GROUP NEWSLETTER VOLUME 28 No. 1 • JANUARY 2009 - MARCH 2009 עמוד 9
