גדעון בן-ישראל (6 במרץ 1923 – 18 בדצמבר 2014) היה עורך דין, חבר הכנסת ופעיל במוסדות ההסתדרות.
שנים מוקדמות
בן-ישראל נולד בשנת 1923 בחיפה בשם גדעון פריזר למהנדס זאב פריזר ולחנה. אח לנחמה ערפלי, אהובה דונגי, עלי פריזר, ישראל ערד, מיכה פריזר ושלומית עציון.
בשנת 1937 הצטרף לארגון "ההגנה". במסגרת פעילותו ב"נוער העובד" בירושלים פעל כאחראי לגיוס הנוער לגדנ"ע, ומרבית בני דורו הירושלמים גויסו על ידו. בשנים 1938–1940 היה קצין הגיוס של "ההגנה" בירושלים.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עוד בטרם מלאו לו 18 שנים, התגייס לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית בשנים 1945-1942. במסגרתה היה פעיל מטעם "ההגנה" ועשה רבות למען ניצולי השואה. בתום המלחמה נשאר באירופה ושירת בהתנדבות במשך שנתיים נוספות ברומניה ובהונגריה, כשליח "הבריחה" ו"ההגנה" להצלת היהודים ולהעלאתם ארצה. שליחותו האמורה נתאפשרה היות שהוא היה חלק ממבצע "הכפילים", במסגרתו קבוצת פרטיזנים ופליטים יהודים החליפה קומץ מחיילי הבריגדה שחבריה השתחררו מהצבא הבריטי במקומם.
במלחמת העצמאות שירת כמ"פ בגדוד 68 (חטיבת עציוני), בירושלים ובסביבתה, ולחם עד שנפצע.
פעילות ציבורית - תקופה ראשונה
לאחר סיום מלחמת העצמאות למד כלכלה ויחסים בין-לאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בתום לימודיו באנגליה חזר לישראל בשנת 1953, ועל אף שהוצעו לו משרות בכירות במשרד החוץ ועוד, העדיף לעבור לנגב, ולהקים את התשתית ההסתדרותית שם. תוך כדי כהונתו כמזכיר מועצת הפועלים, בשנים 1953–1959, עשה רבות על מנת לקלוט עלייה ולשלב את העולים החדשים בתעשייה ובשירותים שהוקמו באזור. עשייתו בהקשר זה הייתה הרבה מעבר למה שהתחייב מתפקידו כמזכיר מועצת הפועלים. כך, למשל, עמד בראש ועדה ציבורית לנושא ליגות הנוער בעיר שתמכה במפעלו של אהרון בן יעקב שהקים והפעיל עשרות קבוצות כדורגל של נערים,[1] קידם את התרבות בעיר שעה שהקים את ניצניו הראשונים של תיאטרון באר שבע, ליווה את העובדים בתקופות הקשות של פעילות הפדאיון, ועוד. בפעילותו תרם רבות להפיכתן של קבוצות עולים חדשים, בני עדות שונות, לחברה הבונה עיר וכובשת את המדבר. במשך 17 שנים התגורר עם משפחתו, רעייתו ושתי בנותיו, בבאר שבע. באותן שנים קיים קשר הדוק עם דוד בן-גוריון שהתגורר בשדה בוקר, ועל פי בקשתו המיוחדת טיפל בפתרון בעיית קהילת "בני ישראל".
בשנים 1959–1965 כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י בכנסת הרביעית ובכנסת החמישית. היה חבר בוועדת החוקה חוק ומשפט, ועדת הכלכלה וועדת העבודה והרווחה. בכנסת הרביעית מונה ליו"ר ועדה משותפת לטיפול בהצעה לסדר-היום בעניין מצב הספורט בישראל. לאחר הקמתה של רפ"י, בשלהי כהונתה של הכנסת החמישית, עבר לשורותיה.
במגזר הפרטי
בשנת 1960 קיבל תואר בוגר במשפטים מבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ובשנת 1962 קיבל רישיון לעריכת דין. בשנים 1962–1969 ניהל משרד עורכי דין עצמאי בבאר שבע (כולל שני סניפים), שהתמחה בתחומי המשפט האזרחי, דיני עבודה וביטחון סוציאלי, דיני נזיקין, דיני חברות ודיני חוזים. בתחילת תקופה זו כיהן כחבר הכנסת במקביל לפעילותו כעורך דין, מצב שהיה מותר באותה עת.
פעילות ציבורית - תקופה שנייה
בשנים 1969–1973 שימש במשרד העבודה כממונה ראשי על יחסי עבודה, יועץ משפטי של משרד העבודה (לתקופת מעבר של שנה בקירוב), מתאם הבטיחות והגיהות מטעם השר ויושב ראש הנהלת המוסד לבטיחות ולגיהות.
לאחר מכן חזר לפעילות בהסתדרות הכללית וכיהן בה בתפקידים הבאים: חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות (1973–1989); יו"ר המחלקה לאיגוד מקצועי של העובדים האקדמאים (1973–1977); נציג ההסתדרות לארגון העבודה הבינלאומי (ILO) בשנים 1973–1985 וחבר הוועד המנהל של הארגון בשנים 1973–1983; יו"ר האגף לארגון ומועצות הפועלים בשנים 1981–1990; יו"ר לשכת הקשר של ההסתדרות עם הכנסת בשנים 1990–1994; יו"ר הסתדרות הגמלאים משנת 1996 ואילך; חבר הנהגת ההסתדרות משנת 2005 ואילך.
היה חבר דירקטוריון בנק לאומי למשכנתאות ויו"ר ועדת הביקורת.
שימש כמורה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, יו"ר חכלי"ת, עמותת חברי הכנסת לשעבר.
פעילותו למען הגמלאים
משנת 1996 הקדיש את כל זמנו למען קידומם ורווחתם של האזרחים הוותיקים והגמלאים, ושימש בהתנדבות יו"ר הסתדרות הגמלאים. במסגרת זו גייס מערכת שלמה של פעילים, הפזורה על פני כל ישראל. יחד עם פעילים מתנדבים אלה קידם את האינטרסים של בני הגיל השלישי גם במישור הפרטני באמצעות דאגה אישית לפרט, וגם במישור הקבוצתי על דרך של חיזוק וביסוס מעמד האזרחים הוותיקים. פעל לשכנע את חברי הכנסת שלא לתת ידם לגזרות כלכליות, שניסתה הממשלה להטיל על ציבור הגמלאים והאזרחים הוותיקים, ולתמוך ביוזמות חקיקה שהעלה בפניהם. בכך נכללים חוק האזרחים הוותיקים והניסיונות לכרסם בו שהוא הצליח לסכל; מלחמה בפגיעה בקצבת הזקנה מאז 2001. לא עלה בידו לסכל גזרות אלה לחלוטין אלא רק לצמצמן במעט או לבטל בשלב מאוחר יותר את חלקן. ניהול המאבק האמור כרוך בנסיעות מרובות לירושלים ולסניפי הסתדרות הגמלאים הפזורים על פני כל ישראל. הוא עשה זאת ללא רכב צמוד אלא בתחבורה ציבורית.
פעילותו של גדעון בן-ישראל רצופה יוזמות חדשות שבאו על מנת להזכיר למדינה את דור מייסדיה, ולקידום עניינם של האזרחים הוותיקים והגמלאים, ובכלל זה: יוזמה לכינוס בבית הנשיא של נציגי המחתרות והלוחמים להקמת המדינה (לח"י, אצ"ל, פלמ"ח, ההגנה ועוד); יוזמה לפעולת ההתנדבות שנועדה לעזור לקשישים עריריים המתקשים לטפל בעצמם במצבי חירום; ארגון הפגנות נגד אפליה של אזרחים ותיקים, כדוגמת ההפגנה שערך נגד בית קפה שמנע מקשישים להיכנס בטיעון כי הוא מעוניין בלקוחות צעירים; העלאת הצעה (שאושרה) לתיקון חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים כך שיאסור גם אפליה מטעם גיל; רעיונות בנושא הפנאי המתארך של האזרחים הוותיקים והפיכתו לאיכותי, אותם העלה בספר "מי מפחד מהגיל השלישי" שכתב ביחד עם רעייתו; עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק, לקידום ענייני האזרחים הוותיקים והגמלאים בנושא הקיצוץ בקצבת הזקנה או בנושא השירות הרפואי הפרטי; נושא ההכרח בהתארגנות המקצועית של האזרחים הוותיקים על מנת שיהיה להם מספיק כוח לקידום ענייניהם, שהעלה במאמר שפורסם בדו-ירחון של ארגון העבודה הבינלאומי, וזאת על מנת לנסות וליזום אמנה בינלאומית שתסדיר זאת.
בשנת 1999 הריץ לכנסת רשימת גמלאים בשם כח לגמלאים. הוא עשה זאת מתוך מחשבה שנחוץ כוח פוליטי על מנת להבטיח את קיומם בכבוד של האזרחים הוותיקים. על אף שקיבלה עשרות אלפי קולות לא עברה הרשימה את אחוז החסימה.
בבחירות לעיריית תל אביב-יפו בשנת 2008 ו-2013 הוא שובץ במקומות האחרונים והסמליים (28 ו-25 בהתאמה) ברשימת כח לגמלאים. בבחירות 2006 הוצב במקום ה-26 ברשימת העבודה-מימד לכנסת,[2] ובבחירות 2009 ובאלה שב-2013 הוצב במקומות ה-111 וה-95 הסמליים ברשימת מפלגת העבודה הישראלית.
נפטר ב-18 בדצמבר 2014 והובא לקבורה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.[3]
משפחתו
נישא בשנת 1955 לרות לבית נאמן,[4] לימים פרופסור למשפטים וכלת פרס ישראל. לזוג שתי בנות, מרית וסביון.
קישורים חיצוניים
מכּתביו:
הערות שוליים
- ^ שלמה גבעון, אצל בן-יעקב "זה" לא היה קורה (שני הטורים הראשונים במאמר), מעריב, 30 במרץ 1964, הטור האחרון במאמר, מעריב, 30 במרץ 1964
- ^ גיל סלומון, הגמלאי שיישאר מחוץ לכנסת, באתר nrg
- ^ גדעון בן-ישראל באתר GRAVEZ
- ^ הודעת הנישואים, דבר, 2 בנובמבר 1955
