הסכם על הפקת הסרט נחתם בספטמבר 1953. במהלך ההפקה בשנת 1954 נתגלעה מחלוקת בין פריי ודיקנסון ופריי הורחק מהשתתפות בבימוי הצילומים. באוגוסט 1954 פנה פריי לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה נגד הצגת הסרט ללא אזכור שמו כמשתתף בהפקתו. לאחר מספר ימים הושגה פשרה שאפשרה את המשך העבודה על הסרט[2].הסרט הופק על ידי ג'ק פדואה בשיתוף עם צבי קוליץ.
"גבעה 24 אינה עונה" היה הסרט הגדול ביותר שהופק בישראל עד אותה עת, מבחינת תקציבו, אמצעיו הטכניים וכוכביו. תקציב הסרט היה כ-400,000 דולר[3] ובפועל עלתה הפקתו פי שלושה מהתכנון. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל הקולנוע בקאן.
עלילת הסרט היא סיפור מסגרת לשלוש עלילות נפרדות. המסגרת היא בואם של משקיפי האו"ם לגבעה 24, לאחר שהתחולל בה קרב במהלך מלחמת העצמאות, כדי לקבוע האם תישאר בידי ישראל או בידי הערבים. בגבעה מצאו המשקיפים שלושה לוחמים ולוחמת הרוגים. כשהתגלה כי בידה הקפוצה של ההרוגה נמצא דגל ישראל, מכריזים המשקיפים כי הגבעה שייכת לישראל.
בדרך לפעולה בגבעה 24 נפרשים שלושה סיפורים של המשתתפים:
הראשון הוא סיפורו של צעיר אירי ששירת במשטרת המנדט בתפקידי מעקב אחר ארגוני המחתרת, המתאהב בנערה ישראלית חברת אחד הארגונים. בעקבות אהבתו מתנדב השוטר הבריטי להילחם לצד היהודים.
השלישי הוא סיפורו של צבר ישראלי עוקצני ולא רגשני (אריק לביא), הנפגש בקרבות הנגב עם קצין נאצי פצוע ששירת בצבא המצרי (עזריה רפפורט), והדבר מעורר בו רגשות יהודיים רדומים. בסצנה ידועה בסרט רואה הנאצי, בדמדומי פציעתו, את דמות הצבר כדמות יהודי גלותי לבוש שחורים ועונד טלאי צהוב.
הלוחמת, אסתר הדסי, הייתה אחות שטיפלה בתייר האמריקאי לאחר שנפצע בקרב על הרובע היהודי. היא טיפלה בו עד שהכוחות נכנעו.
הסרט זכה להצלחה תקופתית, אך נמתחה ביקורת על צידו האמנותי, ועל כך שאף על פי שהיה כה ישראלי, דיבר אנגלית, כהכנה להפצתו בחו"ל.
