העיר ג'ונו קרויה על שם מחפש הזהב ג'ו ג'ונו. בשנותיה הראשונות נקראה "האריסבורג" על שם ריצ'רד האריס, לאחר מכן שינתה את שמה ל"רוקוול", ובשנת 1881 לשמה הנוכחי. השם בשפת הטלינגיטי (בשפת האינדיאנים המקומית) של המקום הוא "דזאנטיקי האני" שמשמעו "הנהר שבו נפגשים הדגים".
גאוגרפיה
שטחה של העיר ג'ונו גדול משטח מדינת רוד איילנד או מדינת דלאוור, וקטן אך במעט משטח שתי מדינות אלה גם יחד. שטחה הכולל של העיר הוא 8,430.4 קמ"ר (העיר השנייה בגודלה בארצות הברית, אחרי סיטקה), מהם 7,036.1 קמ"ר שטחי יבשה ו-1,394.3 קמ"ר שטחי מים (16.54%). העיר בנויה לרגלי הר בשם זה ולחוף הים, למול האי דאגלס.
אקלים
האקלים בעיר מוגדר כאקלים אוקיאני. כמות המשקעים השנתית נעה בין 1,400 ל-2,300 מילימטרי גשם. כמות השלג השנתית הממוצעת היא 257 ס"מ של שלג. הטמפרטורות הגבוהות ביותר נמדדות בחודש יולי (18 מעלות צלזיוס בממוצע) והנמוכות בינואר (6- מעלות צלזיוס בממוצע).[1]
קודם להגעת המתיישבים האירופאים באלסקה, שימשה תעלת גאסטינו כאתר דיג מרכזי של האינדיאנים משבטי הטלינגיט (שבט האאוקה ושבט הטאקו) שהתגוררו במקום במשך אלפי שנים. אזור ג'ונו שימש אזור סחר של האינדיאנים המקומיים, ונהגו להיפגש בו שבטי הטלינגיט, ההאידה והטסימשיאן.
בשנת 1880מהנדס המכרות ג'ורג' פילץ מסיטקה הציע פרס לצ'יף האינדיאני המקומי אם יוביל אותו לזהב. צ'יף קווי הביא לפילץ מספר דוגמאות, משלחת ראשונה ששלח פילץ לא מצאה זהב, אולם לבקשת הצ'יף שלח פילץ משלחת נוספת: את ג'ו ג'ונו וריצ'רד האריס לברר האם יש במקום זהב.
בעקבות גילוי הזהב סימנו ג'ונו והאריס, ב-18 באוקטובר1880, שטח בו עתידה לקום העיר. בשטח זה (0.6 קמ"ר) הוקם מחנה הכורים הראשון שהתפתח לעיירה. עיירה זו הייתה העיירה הראשונה שנוסדה לאחר רכישת אלסקה על ידי ארצות הברית.
בשנת 1906, בשל הירידה במסחר בפרוות, ירדה חשיבותה של סיטקה - ששימשה עד אז כבירת טריטוריית אלסקה, והעיר ג'ונו נבחרה כבירת הטריטוריה החדשה.
בשנת 1954 הוצע להעביר את בירת הטריטוריה צפונה לאנקורג'. בשנת 1959 הפכה אלסקה למדינה והעיר הפכה לבירת המדינה. בשנות ה-70 הוצע להעביר את הבירה לוילו אולם תוכניות אלה לא יצאו לפועל. הצבעות נוספות נערכו ב-1984 וב-1996.
תחבורה
ניתן להגיע אל העיר ג'ונו דרך הים או האוויר בלבד. כלי רכב מגיעים אל העיר באמצעות מעבורות. מערכת הכבישים המהירים הימיים של אלסקה היא מערכת קווי מעבורת בבעלות המדינה מאפשרת הגעה אל העיר. כמיליון תיירים מגיעים לעיר מדי שנה בספינות טיולים. בעיר כ-60 ק"מ של דרכים, ומספר כלי הרכב בעיר עולה על מספר התושבים. רבים מהתושבים, נוסף על כלי רכב, מחזיקים בבעלותם סירות או מטוסים קלים. מפולות שלגים ומזג האוויר הקשה מקשים על בניית הדרכים ותחזוקתם.
בנייני הממשל של המדינה מצויים בבניין משרדים אחד במרכז העיר ג'ונו. בניין זה שימש במקורו בניין מנהלת הטריטוריה. המבנה הוקם בשנת 1931 ובו היו, בעת הקמתו, משרדי השלטון הפדרלי, בתי המשפט הפדרליים ושירות הדואר. עם הפיכת אלסקה למדינה התמקמו בבניין בית המחוקקים של אלסקה ומשרדי מושל אלסקה.
תרבות ואמנות
בעיר ג'ונו פועל תיאטרון פרסבירנס (תיאטרון "התמדה") - התיאטרון היחידי במדינה. בעיר נערך מדי שנה פסטיבל הפולקלור של אלסקה וכן פסטיבלי ג'אז ומוזיקה קלאסית. בעיר פועלת התזמורת הסמפונית של ג'ונו העורכת קונצרטי מוזיקה קלאסית.
בג'ונו פועלות שתי קבוצות אופרה "Opera to Go" ו-"Juneau Lyric Opera".
כבירת אלסקה, המעסיק העיקרי בג'ונו הוא הממשלה. זה כולל את ממשלת המדינה, הממשלה הפדרלית (שיש לה משרדים אזוריים כאן, במיוחד עבור סוכנויות משאבים), הממשלה העירונית (הכוללת את נמל התעופה המקומי, בית חולים, נמלים ומחוז בתי ספר), ואת אוניברסיטת אלסקה דרום מזרח. משרדי ממשלת המדינה והשפעתם הכלכלית העקיפה מהווים כרבע מהכלכלה של ג'ונו.
התיירות מהווה מרכיב משמעותי בכלכלת העיר. מדי שנה מגיעים אל העיר כמיליון תיירים[2] באמצעות ספינות מטיילים. נמל העיר הוא נמל הדיג ה-45 בנפח הדגה המגיעה אליו, בארצות הברית. שווי הדגה הנפרקת בו מדי שנה מגיע לכ-21.5 מיליון דולרים.