ב-1543 ביקר בכמה חלקים של איטליה, גרמניה וצרפת ולאחר מכן חזר לאנגליה. עם שובו מאיטליה הוא הפך את שם משפחתו לשם לטיני, מגמה שהייתה אופנתית במקצת באותה תקופה.
קריירה
קאיוס היה רופא בלונדון ב-1547, והתקבל כעמית בקולג' המלכותי לרופאים, שהוא היה נשיאו במשך שנים רבות.[3]
בשנת 1557 קאיוס, שבאותה תקופה היה הרופא האישי של המלכה מרי, הגדיל את הבסיס של הקולג' הישן שלו, שינה את שמו מ"אולם גונוויל" ל"קולג' גונוויל וקאיוס", והעניק לו כמה אחוזות ניכרות, והוסיף חצר חדשה שלמה בהוצאה של 1,834 ליש"ט (שווה ערך ל-573,773 ליש"ט ב-2021). הוא קיבל את תואר המאסטר של הקולג' ב-24 בינואר 1559 עם מותו של תומאס בייקון (Thomas Bacon), והחזיק בו עד כחודש לפני מותו שלו.
הוא נבחר תשע פעמים לנשיא הקולג' המלכותי לרופאים, שהדיווח על הפעילות בו הוא תיאר בכתב היד "Annales collegii medicorum 1520-1565".
הוא חזר לקיימברידג' מלונדון לכמה ימים ביוני 1573, כחודש לפני מותו, והתפטר מתפקיד המסטר לטובת לתומאס לג, מורה בקולג' ג'יזוס בקיימברידג' (אנ'). הוא מת בביתו הלונדוני, בבית החולים סנט ברתולומיאו (אנ'), ב-29 ביולי 1573, אך גופתו הובאה לקיימברידג', ונטמנה בקפלה מתחת לאנדרטה שתכנן.[3]
קאיוס היה איש מלומד, פעיל ונדיב. בשנת 1557 הוא הקים אנדרטה בקתדרלת סנט פול לזכרו של תומס לינאקר (אנ'). בשנת 1564, הוא השיג מענק לקולג' גונוויל וקאיוס לקחת את גופותיהם של שני פושעים מדי שנה לנתיחה; לפיכך הוא היה חלוץ חשוב בקידום מדע האנטומיה. הוא כנראה הגה, ובוודאי העניק, את מטה הרמס הכסוף שנמצא כעת ברשותו של קולג' קאיוס כחלק מהסמלים שלו. הוא נתן אותו תחילה לקולג' לרופאים, ולאחר מכן העניק לקולג' לונדון עוד אחד.[3]
עבודותיו
את שמו בתולדות הרפואה רכש בעקבות הספר "Sweating sickness" על מחלת ההזעה שכתב ב-1552 בעקבות מגפה קשה ששיעור התמותה ממנה היה גבוה, שנעלמה אחרי כמה שנים ושהגורם לה אינו ידוע. הוא היה בין המעטים בעולם המדע של תקופתו שכתב לא רק בלטינית, אלא גם בשפת הדיבור באנגלית.[5]
קאיוס היה גם חוקר טבע חלוצי, מוכן לעשות תצפיות משלו על הטבע במקום פשוט להסתמך על סמכויות מקובלות. הוא היה מוכן לעשות מסעות ברחבי הארץ כדי לראות ולהקליט בעלי חיים יוצאי דופן. ככזה הוא יכול להיחשב גם לחלוץ הזואולוגיה, שעדיין לא הוכר כמדע נפרד.
הוא התכתב עם חוקר הטבע השווייצרי קונרד גסנר, איתו התיידד כשחזר מפדובה. הוא כתב מחקר על כלבים בריטים כדי לשלוח לגסנר כתרומה (שלא נעשה בה שימוש) ל-"Historiae animalium (אנ')" של גסנר, וכן שלח לגסנר איורים של כלבים, שהודפסו במהדורות מאוחרות יותר של יצירתו של גסנר. האמונות הדתיות הקתוליות של קאיוס לא מנעו את ידידותו עם גסנר הפרוטסטנטי (ואכן, ה-"Historiae Animalium", לו תרם קאיוס, הוכנס תחת האפיפיור פאולוס הרביעי לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית).[6]
היצירה הספרותית האחרונה שלו הייתה היסטוריה של אוניברסיטת קיימברידג' (Historia Cantabrigiensis Academiae) (לונדון, 1574).
Alberti, F (באוקטובר 1961). "Anatomy in London. Anatomic teaching in London and John Caius, student of the Padua School before Harvey". Minerva Med. (באיטלקית). 52: Varia 1893–6. PMID13860128. {{cite journal}}: (עזרה)
O'Malley, C D (באפריל 1955). "The relations of John Caius with Andreas Vesalius and some incidental remarks on the Giunta Galen and on Thomas Geminus". Journal of the History of Medicine and Allied Sciences. 10 (2): 147–72. doi:10.1093/jhmas/X.2.147. PMID14367793. {{cite journal}}: (עזרה)
Wohlfarth, P (בדצמבר 1954). "[John Caius and his time.]". Deutsches Medizinisches Journal (בגרמנית). 5 (23–24): 689–93. PMID14352903. {{cite journal}}: (עזרה)
