בנימין תמוז

בנימין תמוז
לידה 11 ביולי 1919
חרקוב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביולי 1989 (בגיל 70)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הדרום עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1951 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים און תמוז, יונתן תמוז
פרסים והוקרה פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1972) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בנימין תמוז, 1965
אנדרטת הטייסים שפרינצק וסוקניק (ידין), פסלו של תמוז, בגן העצמאות (תל אביב)

בנימין תמוז (11 ביולי 1919 – 19 ביולי 1989) היה סופר ומתרגם, עיתונאי, עורך ומבקר, צייר ופסל ישראלי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

בנימין תמוז נולד בחרקוב (כיום באוקראינה), בנם של יוסף ושפרה קמרשטיין. בגיל חמש עלה עם הוריו לארץ ישראל והם התיישבו בתל אביב. למד בבית הספר "תחכמוני" ובגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. אביו מת כשהיה בן שמונה, ותחושותיו הקשות בעקבות מותו התבטאו בהמשך ביצירותיו של תמוז.

כבר מגיל צעיר הרבה לעסוק בכתיבה, בפיסול ובציור. בהמשך למד בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת סורבון בפריז.

קריירה

בצעירותו היה חבר במחתרת הקומוניסטית, ובנעוריו הצטרף לתנועה הכנענית והושפע רבות ממורהו וידידו האמן יצחק דנציגר. התנועה הכנענית פסלה סממנים יהודיים בארץ וטענה כי קיימת אומה עברית שהיא יורשת העברים הקדמונים ששלטו בעבר במרחב שבין אסיה הקטנה למצרים. לגבי ערביי א"י טען תמוז כי הם שרידים של עמים עבריים שהתרבות הערבית נכפתה עליהם, ומתפקידה של התנועה להחזירם לאומה העברית. תורה זו השפיעה על צעירים, משוררים וסופרים שתמוז הצליח להפגיש, והתאימה על רקע מלחמת העולם השנייה בה התנגשו גישות כמו הקומוניזם, הפשיזם והסוציאליזם. עם זאת, ברבות הימים התרחק תמוז מתורה זו.

תמוז היה אחד היוצרים הבולטים בארץ בשנות הארבעים, תקופה בה צמחה "תרבות עברית חדשה", שדעכה עם קום המדינה.

בשנת 1948 הצטרף תמוז למערכת העיתון "הארץ". תחילה כתב בעיתון את המדור הפופולרי "עוזי ושות'", ולאחר מכן ערך את עיתון הילדים "הארץ שלנו". החל מ-1965 ערך בעיתון הארץ את מוסף התרבות והספרות, והיה מבקר האמנות בו.

בנימין תמוז עסק בכתיבה, בפיסול ובציור. היה ידוע בכתיבה המהירה של ספריו. חשיבות רבה נודעה לספרים שערך בתחום האמנות. במבוא לספר "אמנות ישראל" בהוצאת מסדה ב-1966, כתב: "חדר העבודה של האמן – ולא ביקורת האמנות, הוא המקום שבו נחתך גורל האמנות, תוכנה הרוחני, רמתה הטכנית והיקף הישגיה. אלא שחדר-עבודה זה איננו חלל סגור ואטום. כתליו שקופים ופרוצים למרחקי זמן ומקום.” בשנת 1980 הוציא לאור ספר נוסף, מעין המשך, גם הוא בהוצאת מסדה "סיפורה של אמנות ישראל", בשיתוף עם דורית לויטה וגדעון עפרת. במבוא לספר הוא כתב: "לפני 19 שנה ערכתי ספר על אמנות ישראל, שהיה ניסיון ראשון לסקור את מכלול האמנויות החזותיות בארץ זו.... הפעם ביקשתי לעצב ספר שלא יובעו בו שום דעות ולא תושמע בו כל ביקורות. ביקשתי שיסופר בו סיפור - ותו לא; סיפורה של אמנות ישראל, מיום שנוסד בית הספר "בצלאל" בירושלים ב-1906 ועד ימינו[1]".

בשנים 1971-1975 כיהן כיועץ לענייני תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. בשנים 1979-1984 הוזמן כסופר-אורח לאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה.

בדצמבר 2007, החלה הוצאת "ידיעות אחרונות" להוציא את כתביו מחדש בסדרת "קראתי", בעריכת חיים פסח. הכרך הראשון שכבר יצא לאור בסדרה, כולל שלוש נובלות: "הפרדס", "משלי בקבוקים" ו"פונדקו של ירמיהו", אחת מיצירות הדיסטופיה המרשימות בעברית.

חיים אישיים

מאשתו מרים נולדו לו שני בנים, און הבכור ויונתן הצעיר. בנו יונתן הוא במאי-קולנוע שאף עיבד את אחד מספרי אביו "מינוטאור" לסרט. הזוג התגרש ב-1958. בשלוש השנים האחרונות לחייו התגורר עם בת זוגו, הציירת אסנת הר, גרושתו של העורך והמשורר ישראל הר.

בשנת 1989 נפטר בנימין תמוז בתל אביב, בן 70 במותו. הוא נקבר בבית העלמין הדרום בחולון.

מספריו

לוחית זיכרון על ביתו של בנימין תמוז ברח' לוי יצחק 13 בתל אביב
  • אופק, 1946
  • דעתו של עוזי - מבחר עוזי ושות', 1950.
  • חולות הזהב, תשעה פרקי סיפור, תל אביב 1950.
  • גן נעול, סיפורים, ירושלים 1957.
  • לילה על הגדה המערבית, מחברות לספרות, תל אביב 1961.
  • אמנות ישראל, 1961.
  • סיפור אנטון הארמני, וסיפורים אחרים, 1964.
  • אליקום:טרילוגיה – "חיי אליקום", "בסוף מערב" ו"ספר ההזיות", 1965–1969.
  • הפרדס, 1972.
  • אנג'יוכסיל תרופה נדירה, 1973 (איורים: גלי הוס)
  • משלי בקבוקים, 1975.
  • רקויאם לנעמן, כרוניקה של נאומים משפחתיים, 1978.
  • מינוטאור, רומן, 1980.
  • סיפורה של אומנות ישראל, 1980.
  • ריחו המר של הגרניום, תל אביב 1980.
  • פונדקו של ירמיהו, 1984.
  • הזיקית והזמיר, כתר, ירושלים 1989.
  • יעקב, כתר, ירושלים 1994.
  • איך נוצרו הכוכבים, לילדים, ציירה רות צרפתי, 1983.
  • חיי הכלב ריזי, לילדים, ציירה רות צרפתי, 1971. זוכה פרס זאב לספרות ילדים ונוער.
  • דוגית מפליגה אל הים, לנוער, דן חסכן, עם עובד, 1970.
  • מה יותר כדאי לקחת או לתת?, לילדים, הציורים מעשה ידי דני קרמן, תל אביב 1980.
  • המלך והגיטרה הבלתי חשמלית, לילדים, הציורים מעשה ידי דני קרמן, תל אביב, 1980.
  • המלך ישן ארבע פעמים ביום, מאגדות-העם של ארץ איפכאמסתבריא הצפונית השוכנת מעבר להרי-גמדינם, מערבה לנהר הלאבלימים, לילדים, ציורים ועטיפה - דני קרמן, עם עובד, תל אביב, 1978.
  • הנשמה השנייה, אייר דני קרמן, תל אביב 1981.
  • כת של כלבים, מחזה בשתי מערכות, עובד להצגה בשיתוף עם אלכס הדרי, ירושלים תשכ"ט.

מתרגומיו

מחזות:

תרגומים נוספים:

  • גיבורי הספרים הנפלאים, מאת נואל ברון וליאונל סקנטייה, ציורים - ליז מריין וז’ן סטיין. תל אביב 1965.
  • זאמביה בת-חורין: אוטוביוגרפיה, מאת קנת קאונדה, תל אביב 1964.
  • לאונרדו דא וינצ’י, ביוגרפיה מאת אליזבט ריפלי, ירושלים 1963.
  • רמברנדט, ביוגרפיה מאת אליזבט ריפלי, ירושלים 1963.

לקריאה נוספת

  • גרשון שקד, רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים, מחקרים בספרות ישראל תשס'ג 2003.
  • יצחק ברזילי, מכנעניות לקוסמופוליטיות, על יצירתו של בנימין תמוז, הדאר, 61, ט'ז תשמ'ב 1982.
  • יוסף אורן, העיקר הוא הסיפור, על יצירתו הסיפורית של בנימין תמוז, מעריב נובמבר 1978.
  • חיים זכאי, "חיי אליקום" של בנימין תמוז, מבית ומחוץ, תשנ'ו 1996. (הספר בקטלוג ULI)
  • נורית גוברין, במבוך, על הספר המינוטאור, מאזנים, נ'ב, 3, 2002.
  • יוסף אורן, המינוטאור כמשל למצב הישראלי, בנימין תמוז, מינוטאור, רומאן, 1980, ידיעות אחרונות, ספטמבר 1980.
  • אורציון ברתנא, "מינוטאור" - איפה הראש? איפה הגוף?, בנימין תמוז, מינוטאור - רומאן, תש"ם, דבר, אוקטובר 1980.
  • הלל ויס, הגווע בזירה, מעריב, אוקטובר 1980.
  • בני ציפר, ארבע מסיכות מחפשות אהבה, הארץ, אוגוסט 1980.
  • יצחק בן-יוסף, בנימין תמוז, "רקויאם לנעמן", טורים לחינוך ולהוראה ט/י, תשלט 1979.
  • ישראל ברמה, סאגה-של-כיס והיסטוריוסופיה בגרוש : רקוויאם לטעם הטוב, עכשיו 40, 1979.
  • נפתלי הרץ טוקר, על מעגל החזרות בוואריאציות, מאזנים, מ'ח, 3, 1979.
  • יפעה חפץ, על סיפורו של בנימין תמוז "תחרות שחיה", עלי-שיח 8, תש'ם 1980.
  • רות ירדני, שערים לגן נעול, בנימין תמוז - תמורות ביצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012. (הספר בקטלוג ULI)
  • "אי אפשר למנוע כתיבת דברי איוולת אבל אפשר למנוע את הבאתם לדפוס, וזהו אחד התפקידים הראשיים של העורך" – בנימין תמוז ומנחם ברינקר בשיחה על עריכת מוסף ספרותי (תמלול הקלטה מ-1969), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יא', 2019.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בנימין תמוז
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בנימין תמוז

ביאורים

  1. ^ במכתב של רטוש אל תמוז, במאי 1973, ביקש רטוש לחדש את המילה "לסבסד", כך עולה ממכתב שחשף מכון גנזים בבלוג שלו. לצפיה ועיון במכתב, ראו כאן.

הערות שוליים

  1. ^ בנימין תמוז (ערך והקדים מבוא), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980