על המגרש עליו הוקם בניין אקוויטבל עמד בניין אקוויטבל לייף הישן, שנשרף כליל בינואר 1912. במקומו הוחלט לבנות בניין מטה משרדים חדש. הקמת הבניין בוצעה בידי חברת תומפסון סטרס של לואיס הורביץ.[6] הבניין היה אמור להיות גבוה ב-4 קומות מזה הנוכחי אך הונמך ל-40 קומות בעצת מהנדס הבניין, צ'ארלס נוקס (Charles Knox), בטענה שגובה זה אופטימלי עבור המעליות שתוכננו בו. הבניין תוכנן על ידי האדריכל ארנסט רוברט גרהאם (Ernest Robert Graham)[4] יחד עם האדריכל-יועץ פיירס אנדרסון (Peirce Anderson). בנייתו החלה בשנת 1913 ועם סיום בנייתו בשנת 1915 היה לבניין המשרדים הגדול בעולם בשטחו.[5]
הבניין עורר מחלוקת עקב הצל שהטיל על הרחובות והמבנים סביבו. מחלוקת זו תרמה לפיתוח ואימוץ ההגבלות על הבנייה המודרנית האנכית בתוכנית הבניין של העיר ניו יורק. למרות היותו נמוך מהבניינים הנמצאים סביבו כיום, הוא עדיין שומר על זהותו הייחודית. מתנגדיו של הבניין טענו שנפחו חסר תקדים מטיל צל בשטח של 28,000 מ"ר על הרחובות שמסביבו. צלו הוטל באופן קבוע עד הקומה ה-27 של בניין סינגר, עד הקומה ה-24 של בניין סיטי אינווסטינג ושלושה בניינים נוספים סביבו, שהיו בעלי פחות מ-21 קומות, נחסמו לחלוטין מאור השמש.[7] רבים מתושבי העיר ניו יורק טענו כי המשך בניית מבנים מסוג זה יהפכו את מנהטן למבוך של רחובות חשוכים ולא מזמינים. בתגובה לכך, יזמה העירייה את מהפכת תוכנית בניין עיר של שנת 1916, שהגבילה את גובהם של גורדי השחקים ודרשה את הקטנת שטח הקומות מגובה מסוים. תוכנית זו אפשרה חדירה של אור השמש עד מפלס רחובות העיר. כתוצאה מההגבלות החדשות, הבניין נשאר כבניין המשרדים הגדול ביותר בעולם בשטחו, עד לבנייתו של מארט הסחורה של שיקגו בשנת 1930. המאמץ להטיל הגבלות על שימוש בקרקע בעיר ניו יורק הוביל לחקיקת ה-The Standard State Zoning Enabling Act, חוק מפתח בהיסטוריית התכנון העירוני. חוק זה הוחל על כל מדינת ניו יורק ואף הוחל בכל מדינות ארצות הברית ללא כל שינוי מהמקור.
במרץ 1942 פגע פגז בקוטר 7 אינץ' בקומה ה-37 בבניין וגרם לנזק ברכוש אך לא בנפש. הפגז היה אחד משמונה פגזים שנורו בשוגג מסוללת נ"מ שהוצבה בסמוך לאיסט ריבר. שבעת הפגזים האחרים נפלו בנהר מבלי לגרום לנזק כלשהו.[8]
בשנת 2017 נעשה שיפוץ נוסף של הבניין שהסתיים ביולי2017. בין השוכרים של שטחי המשרדים בבניין בשנת 2020 נמנים מחלקת תכנון העיר, הוצאת לאור סנט מרטן, חברת אדריכלים Beyer Blinder Belle ועוד.
אדריכלות
הבניין, שגובהו 164 מטרים, עוצב בסגנון נאו-קלאסיציזם ושטחו הכולל הוא 176,000 מ"ר. הבניין עולה כמו מגדל אחד ומתפצל לשני מגדלים נפרדים זהים העומדים זה לצד זה ומחוברים על ידי אגף אחד לכל גובה הבניין. עקב כך, במבט על הוא נראה בצורת האות "H". הבניין כולל 63 מעליות ו-2300 משרדים.[6]
^ 12White, Norval & Willensky, Elliot with Leadon, Fran (2010). AIA Guide to New York City (5th ed.). New York: Oxford University Press. ISBN 9780195383867., p.39
^ 12New York City Landmarks Preservation Commission; Postal, Matthew A. (ed. and text); Dolkart, Andrew S. (text). (2009) Guide to New York City Landmarks (4th ed.) New York:John Wiley and Sons. ISBN 978-0-470-28963-1, p.13
.jpg)
