אורגד היה ישראלי בכל הווייתו, סייר וממפה שטחים במלחמת העצמאות, שהכיר את שבילי הארץ ברגליו ונתן ביטוי לאהבתו אליה במוזיקה שכתב. את יחסו העמוק אל נופי הארץ כינה "דת הנופים". רביעיית מיתרים, מיצירותיו האחרונות, חוברה לדבריו בהשראת הכנרת, שלחופיה הרבה לשבת.
המוזיקה של אורגד לא השתייכה לשום אסכולה, כפי שכתב יהודה כהן בספרו "נעימי זמירות ישראל". היה לו קשר ברור לצליל הפעמונים, ואלה נשמעו לעיתים קרובות במוזיקה שלו, גם כאשר לא היו פעמונים בין הכלים בפרטיטורה.
שבועיים לפני מותו כתב דברים על "שפת הנופים" בהקשר לישראל ולגרמניה, על המלרעיות העברית לעומת המלעיליות הגרמנית ועל צלצולי פעמוני הכנסייה שקידמו אותו ברגע הולדתו. בשנת 1998 קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו, ובהזדמנות זו בוצעה שם יצירה שכתב. את לבטיו באשר לביצוע מוזיקה משלו בעיר גרמנית ביטא בדברים שכתב ביומנו האישי.
בן ציון אורגד חיבר כ-90 יצירות להרכבים שונים, ווקאליים, תזמורתיים וקאמריים. בשנים 1975–1988 היה ממונה על החינוך המוזיקלי מטעם משרד החינוך.