PROFILBARU.COM

בית הכנסת בסנטה מריה לה בלנקה
Synagogue of Santa María la Blanca
	פנים בית הכנסת בסנטה מריה לה בלנקה בתצלום בשנת 2008
	פנים בית הכנסת בסנטה מריה לה בלנקה בתצלום בשנת 2008
מידע כללי
סוג	בית כנסת לשעבר, כנסייה לשעבר, מונומנט לאומי בספרד, מוזיאון
על שם	מריה הלבנה הקדושה
כתובת	C. de los Reyes Católicos, 4, Toledo, Spain
מיקום	טולדו
מדינה	ספרד
בעלים	יוסף בן מאיר בן שושן/הכנסייה הקתולית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1180
תאריך פתיחה רשמי	1180
תאריך פירוק	1391 ננטש כבית כנסת; החל משנת 1405 נפתח ככנסייה;
חומרי בנייה	אבן
עלות	800.000 אירו
סגנון אדריכלי	מורי, מודחאר
מידות
שטח	650 מ"ר
קואורדינטות	39°51′25″N 4°01′50″W / 39.85694607527199°N 4.030671486988759°W
	מיקום בית הכנסת

בית הכנסת של סנטה מריה לה בלנקה (באנגלית: Synagogue of Santa María la Blanca, מילולית בית הכנסת של הקדושה, מריה הלבנה, הידוע במקור כבית הכנסת של אבן שושן, או בית הכנסת הקהילתי של טולדו) הוא מוזיאון ובית כנסת לשעבר בטולדו, ספרד. הוא הוקם בשנת 1180, על פי כתובת שנמצאה על על קורה בסמוך למקום המבנה. הוא נחשב למבנה בית הכנסת העתיק ביותר באירופה שעומד על כנו. הוא שימש כבית כנסת במשך כ־211 שנים ומשנת 1391, בעקבות פוגרום כנגד היהודים שהתחולל בטולדו, נמצא בבעלות הכנסייה הקתולית המשמרת אותו.

בית הכנסת ממוקם ברובע שהיה הרובע היהודי של העיר, בין מנזר סן חואן דה לוס רייס (אנ') ובית הכנסת של אל טרנסיטו. סגנון הבנייה שלו, ייחודי ביחס למבנים אחרים ששרדו מתקופתו. הוא נבנה בתקופת הממלכה הנוצרית של קסטיליה על ידי אדריכלים אסלאמיים לטובת הקהילה היהודית בעיר. הוא נחשב לסמל של שיתוף פעולה בימי תור הזהב של יהדות ספרד שהתקיים בין שלוש התרבויות (יהדות, נצרות ואסלאם) שאכלסו את חצי האי האיברי בימי הביניים.

היסטוריה

בית הכנסת

קשה לקבוע במדויק את תאריך הקמת בית הכנסת והמפרט המקורי שלו. קיימות עדויות המצביעות על כך שתאריך הבנייה של בית הכנסת היה בסוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13 לספירה. ישנה עדות שבית הכנסת הוקם בסביבות שנת 1205. קיימים מסמכים מאותה התקופה בהם מוזכר בית כנסת "חדש", גדול שנבנה בטולדו. קיימת טענה נוספת המתבססת על קורת עץ שנמצאה באזור המתאר מבנה חדש, האומר: "הריסותיו הוקמו בשנת 4940" (1180 לספירה). תאריך זה הגיוני מבחינות מסוימות, שכן סגנון המבנה קרוב יותר לזה של המונומנטים המרוקאים של המאה ה-12, כמו אלה במסגד טינמל (אנ') (1149) ובמסגד כותובייה (אנ') (1147).^[1] אם כתובת זו אכן מתייחסת לבית הכנסת של סנטה מריה לה בלנקה, אז יש להניח שבית הכנסת הוא למעשה שחזור של בניין קיים או בניין חדש הממוקם על אותה חלקה שבו עמד מבנה שנהרס.^[1]

הבעלים

לא ברור מי עשוי להיות הבעלים של בית הכנסת המקורי, אם כי ישנן עדויות לגבי יוסף בן מאיר בן שושן, או יוסף אבנקוקסן, כבעליו המקורי. יוסף היה בנו של שר אוצר של המלך אלפונסו השמיני מקסטיליה, ולאחר מותו בשנת 1205, נמצא תיעוד שהוא בנה בית כנסת .^[2] ישנן מספר תיאוריות המסבירות שיוסף בנה מחדש את בית הכנסת לאחר פוגרום ביהודי טולדו. ייתכן שזו הסיבה לכך שתוכנית הבניין מסוף המאה ה-12 בלתי סדירה. היסטוריונים אחרים, כמו ל. טורס בלבס, מציינים קווי דמיון בין עבודת הגבס במעברים של סנטה מריה לה בלנקה לבין המנזר לאס הולגאס דה בורגוס (אנ'), שנבנה מאוחר יותר, בסביבות שנת 1275. עם זאת, הגודל והפרופורציות של עיטורי בית הכנסת, אופיים, כמו גם אופן הכנסת האור לחלל, כולם מתאימים למבנים שנבנו בתאריך בנייה הקודם לשנת 1275.

הסבה לכנסייה

כתוצאה מהפוגרומים של 1391 וההסתה האנטי-יהודית של ויסנט פרר, בית הכנסת הוזנח ולאחר מכן נוכס על ידי הכנסייה הקתולית.^[3] הוא נחנך רשמית ככנסייה בתחילת המאה ה-15, אף על פי שהמקורות מגוונים בהתייחס לשנה המדויקת: יש המציינים את 1401,^[4] 1405,^[5]^[1] 1410,^[6] או 1411.^[1]^[3] הכנסייה נמסרה למסדר קלטרווה (אנ').^[6] שמו הנוכחי של המסדר, סנטה מריה לה בלנקה ('מרי הלבנה הקדושה').^[4] בין השנים 1550–1556 נוספו שלושה אפסיסים קטנים בחלקו האחורי של המבנה כדי לשמש קפלות, הנראות עד היום. המעוצבות בסגנון אדריכלות הרנסאנס ומייחסים אותם לארכיטקט הספרדי לאלונסו דה קווארוביאס (אנ').^[4]^[6]

מאוחר יותר שימש הבניין כקסרקטין צבאי, מחסן ואולם ריקודים.^[5] המבנה הוכרז בסופו של דבר כאתר הנצחה לאומי ושוחזר בשנת 1856. הממשלה החזירה את סנטה מריה לה בלנקה לרשות הארכיבישוף עבור הקהילה מקומית בשנת 1929. נכון לשנת 2022 המקום משמש כמוזיאון ואטרקציה תיירותית.^[5]^[6]

ארכיטקטורה

הסגנון

ערך מורחב – סגנון מורי

בית הכנסת נבנה בסגנון אמנות מודחאר שהיה נפוץ בחצי האי האיברי בממלכות הנוצריות האיבריות, בעיקר במאות ה-13, ה-14 וה-15. סגנון זה התפתח על ידי אדריכלים מורים למטרות לא איסלאמיות. סגנון בית הכנסת גם יכול להיחשב לאחת הדוגמאות הטובות ביותר של אדריכלות אלמוחאד בגלל האלמנטים של הבנייה שלו. הקירות הפנימיים הלבנים והפשוטים וכן השימוש בעמודי לבנים במקום עמודים שאפיינו את האדריכלות האלמוחדית.^[7]^[8] ישנם גם ניואנסים בסיווג הארכיטקטוני שלו, כי אף על פי שהוא נבנה כבית כנסת, גג ההיכל שלו נבנה כהיפוסטיל ולא הייתה בו עזרת הנשים דבר שהפך אותו קרוב יותר באופיו למסגד. בתחילת המאה העשרים היה אדריכל שהציע לבנות את עזרת הנשים אך היא לא נבנתה.^[9]

העיצוב

בית הכנסת של סנטה מריה לה בלנקה היה יוצא דופן לחלוטין הן בעיצוב והן בגובה שלו. תוכנית ההיכל מבוססת על מרובע לא סדיר המחולק לחמישה מעברים, כאשר המעבר המרכזי גדול מעט מארבעת הנותרים. אורך החלל נע בין 26 ל-28 מטרים ורוחבו בין 19 ל-23 מטרים. החלק הפנימי של החלל כולל סדרה של ארקדות (קשתות) הנתמכות על רשת של שלושים ושתים קורות תומכות, מתומנות (בנות 8 צלעות). הקורות התומכות האלו האריכו והרחיבו את המעבר המרכזי של בית הכנסת ותמכו גם בארקדה הגדולה של קשתות הפרסה שמעל. הקשתות נשענות על עמודים בעלי כותרות עם פרטים מורכבים בצורת אצטרובלים מגולפים ודימויים אחרים מהצומח. כותרות אלה בסגנון המודחאר היו נגזרות קלאסיות, של הכותרות הקורינתיות המוקדמות שהיו במבנים ביזנטיים.^[10]

נקודת המוקד של בית הכנסת היא הקשת הממוקמת במרכז המבנה התומכת בקדקוד התקרה דמוית הצדפה של החלל המרכזי. נקודה זו מתחת לקדקוד הצדפה הייתה מקום ארון הקודש. בבתי כנסת רבים המצויים ברחבי העולם וגם בישראל, מוטיב קונכיית הצדפה מהווה סמן למקום בו יש להציב ארון קודש נייד. עדויות מיצירות קתוליות מתארות את ארון הקודש כמבנה גבוה הניתן להזזה שמתאים לנישה הספציפית הזו.^[11]

הבניין מוקף בחצר. חצר זו שימשה מקום להתכנסות המתפללים לפני ואחרי התפילות וכן מקום למוסדות הקהילתיים השונים. כגון, ביתו של רב בית הכנסת, בית מדרש, מקווה ומבנים ששמשו את הקהילה נבנו כולם בחצר זו כדי שלקהילה היהודית יהיה מקום מרכזי לקיים את הצרכים הרוחניים שלה.^[12]

פרטים אדריכליים נוספים
תקרה וקירות עליונים מעל הקשתות
מוטיב הצדפה מתקופת הרנסאנס
פסיפס הרצפה

החזרה ליהדות

בשנת 2013 ביקשה הקהילה היהודית של טולדו מהארכיבישוף הקתולי של טולדו, בראוליו רודריגז פלאזה (אנ'), להעביר להם את הבעלות והאפוטרופסות על הבניין.^[13] הארכיבישוף נפגש פעמיים עם אייזק קורוב, נשיא פדרציית הקהילות היהודיות בספרד, שאמר שאין קהילה יהודית בטולדו. הוא הוסיף שהפדרציה מבקשת להחזיר את סנטה מריה לה בלנקה לקהילה היהודית הספרדית לא כמקום פולחן רוחני אלא " כמחווה סמלי".^[14] הפנייה אינה פנייה רשמית מכיוון שהקהילה היהודית הספרדית המודרנית אינה צאצא ישיר של הבעלים המקוריים.^[15] בניין בית הכנסת, הוא האנדרטה ההיסטורית הנמצאת במקום השלישי בחשיבותה, המתוירת ביותר בטולדו. נכון לשנת 2022 בית הכנסת הוא מוזיאון ואינו משמש לכל טקס דתי. משנת 2013, הארכיבישוף של טולדו שילם כמעט 800,000 אירו (685,000 ליש"ט) לשימור הבניין.^[14]

ראו גם

אדריכלות בית הכנסת
אמנות מודחאר
בתי כנסת נוספים ששמורים היטב, בקורדובה, בברצלונה ובטומאר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בסנטה מריה לה בלנקה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת בסנטה מריה לה בלנקה (בספרדית)
תיאור בית הכנסת סנטה מריה לה בלנקה באתר toledomonumental.com
שער הכניסה לבית הכנסת/מוזיאון סנטה מריה לה בלנקה כפי שצולם על ידי גוגל Street View
כתב עברי בקורות העליונות של החלל המזרחי ביותר בבית הכנסת צולם בספטמבר 2014 על ידי גוגל Street View

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ Krinsky, Carol Herselle, Synagogues of Europe: Architecture, History, Meaning (Cambridge; MIT Press 1985) ISBN 0-262-11097-0
^ JewishToledo.com is for sale, HugeDomains (באנגלית)
^ ¹ ² Simon, Sherry (2019). Translation Sites: A Field Guide. Routledge. p. 49.
^ ¹ ² ³ Franco, Ángela. "Synagogue of Santa Maria la Blanca". Discover Islamic Art, Museum With No Frontiers. נבדק ב-2022-03-10.
^ ¹ ² ³ Strom, Yale (1992). The Expulsion of the Jews: Five Hundred Years of Exodus (באנגלית). SP Books. p. 166. ISBN 978-1-56171-081-2.
^ ¹ ² ³ ⁴ "Qantara - Synagogue of Santa Maria la Blanca". www.qantara-med.org. נבדק ב-2022-03-10.
^ Dodds, Jerrilyn; Mann, Vivian & Glick, Thomas, eds. Convivencia: Jews, Muslims, and Christians in medieval Spain (New York : G. Braziller in association with the Jewish Museum, 1992)
^ IMPRONTA: Sinagoga de Santa María la Blanca, IMPRONTA, ‏5.5.09
^ Czekelius, D. "Antiquas Sinagogas de Espana" Arquitectura 12, no. 150 (Oct. 1931)
^ Markman, Sidney David, Jewish Remnants in Spain: Wanderings in a Lost World (Mesa, Arizona; Scribe Publishers 2003)
^ SYNAGOGUE ARCHITECTURE - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
^ Meir, Ben-Dov (2009). The Golden Age: Synagogues of Spain in History and Architecture (1st ed.). Jerusalem: Urim. ISBN 978-9655240184. OCLC 294885916.
^ "Spanish Jews ask Catholics to return ancient synagogue" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-12-31.
^ ¹ ² Jones, Sam. "Call to return former Toledo synagogue to Jewish community", The Guardian, March 8, 2017
^ Colomé, Jordi Pérez (2017-02-19). "La sinagoga de la discordia". EL PAÍS (בספרדית). נבדק ב-2017-12-31.