הבימה מופיעה בספר נחמיה[1], כ"מגדל עץ" שנעשה לצורך קריאת התורה. בתלמוד מופיע תיאור של בית הכנסת באלכסנדריה שבימה של עץ הייתה במרכזו. הרמב"ם פוסק שיש להניח בימה במרכז בית הכנסת לצורך קריאת התורה ודרשות מוסר[2].
צורה
בבתי כנסת רבים כיום, הבימה היא שולחן עץ מרובע. בעבר בדרך כלל הבימה הייתה בנויה משיש, מוגבהת מרצפת בית הכנסת. בקהילות רבות היה נהוג לעשות שלוש מדרגות לבימה. בספר הזוהר נאמר שאין לעשות יותר מ-6 מדרגות לבימה.
שימושים
השימוש העיקרי בבימה הוא להנחת ספר התורה בשעת קריאת התורה. שימושים נוספים הם עמידת ה"בעל תוקע" בראש השנה, הקפתה בחג הסוכות בשעת אמירת ההושענות והקפתה עם ספרי תורה בחג שמחת תורה.
פולמוס מיקום הבימה
בראשית המאה ה-19 שינו הרפורמים את מקום הבימה לחזית בית הכנסת, בסמוך לארון הקודש, כחלק מסדרת שינויים שערכו בסדרי בית הכנסת. רבנים רבים תקפו את ההנהגה הזו, מכיוון שהיא נעשתה במטרה לחקות את הכנסיות. כך למשל רבי יחזקאל לנדא כתב: "המשנים מנהגים ישנים בשביל שרוצים להדמות לבתי הגויים, קורא אני עליהם שכח ישראל עושהו ויבן היכלות"[3]. דבריו הועתקו גם בביאור הלכה[4] ובערוך השולחן[5]. החתם סופר[6] התנגד גם בנימוק שהנהגה זו תבטל את מנהגי ההקפות בסוכות ושמחת תורה.
