בורסת אמסטרדם נוסדה בשנת 1602 ונחשבת למוסד הראשון שסחר בניירות ערך ולא רק בסחורות.[1] נייר הערך הראשון שהונפק ונסחר בבורסה היה של חברת הודו המזרחית ההולנדית שהונפק בשנת הקמת הבורסה. בשנת 2000 התמזגו בורסת אמסטרדם עם חברות הבורסה בבריסל ובפריז ויצרו את בורסת Euronext[2].
גורמים להתפתחות הבורסה
מונופול בתחום הסחורות
בניגוד ליתר כלכלות אירופה במאה השבע עשרה שהתבססו על חקלאות, הולנד (בנוסף לדרום איטליה) התבססה על ייצור ומסחר.[3] לטענת P.W. KLEIN הסיבה להשפעתה הרבה של אמסטרדם נעוצה בכך שהיא תפקדה כמרכז אחסון סחורות לכלל אירופה,[4] עובדה שאפשרה לסוחרים ההולנדים לווסת את ההיצע והביקוש באמצעות מחירי הסחורות.[4] לטענת פרנאן ברודל, יכולת שינוע סחורות מערי הייצור אל תוך המחסנים באמסטרדם היוותה גורם מכריע בהפיכתה למוקד פיננסי מרכזי.[5] הודות לדרך המסחר שאינה מחייבת העברת סחורה מיד ליד אלא מסתפקת ברישום הבעלות על הנכסים, התפתחה תרבות מסחר בסחורות מפותחת וחדשנית.[6] השילוב בין המרכזים הלוגיסטיים לנתיבי מסחר והפצה נרחבים, יצר אפקט מונופול בשוק הסחורות. על פי התאוריה, עקב השליטה שתוארה נוצרה זרימה מוניטרית לתוך אמסטרדם, דהיינו נזילות - שאפשרה את ההשקעה בניירות ערך.[4]
זרימת הידע ויחס השלטון
לדברי וודרף, הפיכתה של אמסטרדם למוקד המסחר החשוב ביותר באירופה במאות השש עשרה והשבע עשרה,[4] התבססה על העובדה שאמסטרדם נהפכה לעיר מרכזית בתחום החלפת ידע ביבשת.[4] המרכיב המשמעותי בזרימת המידע לתוך אמסטרדם היה מערכת הדואר המתקדמת שפעלה ביעילות רבה ובכך היוותה נקודת מינוף לממשק עם סוחרים מרחבי אירופה.[4] כמו כן, הודות למנהג נפוץ בתקופה, התווסף לאגרות המסחר מידע על מחירי הסחורות המקומיים, מה שהעניק לאמסטרדם יתרון עסקי נוסף.[4] זאת, שכן קשריהם העבותים עם מקביליהם ברחבי היבשת סייעו לפרוס בפני הסוחרים ההולנדים את מפת מחירי הסחורות ברחבי היבשת.[4] בכך יכלו לבחור לאילו אזורים למכור את הסחורות ברווח מקסימלי, דבר שתרם להגברת הנזילות.
בנוסף לכך, סטרינגהם מציין כי השלטון המקומי לא אכף דה פקטו את החוקים שאסרו על פעילות "ספקולטיבית",[6] ובכך ניתן לסוחרים חופש לפעול ולפתח כלים ומכשירי מסחר חדשניים.[6] ניתן לומר כי תפקודה היעיל[6] של הבורסה, על אף חוסר האכיפה, התאפשר בגלל האמון ששרר בין הסוחרים. הלה תפקד כמנגנון אכיפה יעיל ולמעשה אפשר מסחר כמעט ללא התערבות ממשלתית חיצונית.[6] כנגזרת של מערכת האמון, התפתחו אמצעי ענישה לסוחרים שנתפסו מרמים. יצוין כי העונשים השתייכו לאספקטים שונים: דתיים, חברתיים, כלכליים ובאופן עקרוני גם פיזיים (על אף שלא נמצאו עדויות שתומכות בכך).[6]
הגירה של סוחרים
בשנת 1590 החליט פיליפ השני, מלך ספרד, להסיט את ריכוז הכוח הצבאי – משמירה על אינטרסים הגנתיים בהולנד להתערבות פעילה במאבקים בצרפת.[7] החלטה זו הניעה שרשרת התרחשויות צבאיות ומדיניות לאורך העשור האחרון של המאה החמש עשרה, עד למצב בו הולנד הכפילה דה פקטו את שטחה והפכה לכוח צבאי (בדגש על כוח ימי) משמעותי באירופה.[7] מצב זה, בנוסף להסרת האמברגו על קווי הסחר בחצי האי האיברי[7] הוביל לעליית קרנה של הולנד בעיני הסוחרים האירופים שהחלו לראות בה בסיס סחר ארוך טווח.[7] בעקבות הרווחה הכלכלית והביטחון לטווח הארוך החלה תנועת הגירה לתוך הולנד.[7] בין קבוצות המהגרים ניתן למצוא מספר רב של סוחרים מרחבי אירופה שהעתיקו את מקום מושבם לאמסטרדם.[7] המהגרים, שרבים מהם היו קלוויניסטים,[8] הביאו איתם ניסיון רב שנים במסחר שכלל ידע, קשרים וכסף. בכך תרמו רבות לקידום המסחר באמסטרדם וחיזקו אף יותר את מעמדה של העיר.[7]
בשנת 1602 מחלקת המדינה של הרפובליקה ההולנדית העניקה לחברת הודו המזרחית צ'רטר - זכות שליטה כלכלית ופוליטית על השטחים ההולנדיים בהודו.[7] למעשה, בתחילה דרכה החברה היוותה כעין שלוחה הולנדית במאבק השליטה על סחר התבלינים שהתפתח באירופה ובדגש על הגמוניה ספרדית בתחום זה.[3]
דרך המסחר במניה
טרם תחילת פעילותה של חברת הודו המזרחית, היה נהוג לפדות את הכסף בתוספת הרווחים של מסעות המסחר מיד לאחר סיום המשימה ולאחר מכן לבחור האם להשקיע במסע חדש.[9] בשיטה הקיימת נדיר שהיה צורך במסחר משני במניות, משום שהמשקיעים יכלו להיפגש עם הכסף ולפדות את הרווחים שהצטברו במרווחי זמן קצרים יחסית.[9] כפי שהוזכר, דרך הפעולה של מנהלי חברת הודו המזרחית הייתה שונה.
מבנה הבעלות של החברה התחלק בין שש ישויות עסקיות שונות שייצגו שש ערים מרכזיות ברפובליקה ההולנדית. כל חברה תפקדה באופן חצי עצמאי,[9] אך במקביל האיחוד ביניהן הרכיב את חברת הודו המזרחית.[9] בשנת 1602 ולאחר הענקת הצ'רטר הראשוני, נעשתה פנייה מטעם החברה לתושבי שש מהפרובינציות המאוחדות בהצעה כי יממנו את המסעות באמצעות השקעה הונית.[9] משמע, העברת הון נזיל בתמורה לאחוזי שליטה בחברה. חלוקת אחוזי השליטה בחברה נעשתה על פי מפתח ההשקעה ההונית, והיררכיית השליטה התחלקה בהתאם לכמות ההשקעה שנעשתה בעיר.[9][6]
לאחר סיומו של הצ'רטר הראשון העניקו השלטונות לחברה צ'רטר נוסף למשך עשור.[9] בעקבות קבלת הצ'רטר החדש לא הייתה סיבה למנהלים לפרק ולהקים מחדש את החברה, שכן היא המשיכה בפעילותה באופן זהה לחלוטין.[9] המשמעות הפיננסית של פעולה זו היא שההון שהושקע ברכישת מניות החברה (הון המניות) בעת ההנפקה נותר קבוע.[9]
חלוקת החברה לשש ישויות עסקיות שונות יצר מבנה בעלות מסובך ומורכב.[9] לפי חוקי ההנפקה שהוגדרו מראש, לא ניתן למכור ולקנות מניה שנקנתה או נמכרה בעיר אחרת.[9]
בתהליך שהחל זמן קצר לאחר ההנפקה החל להתפתח שוק משני בו סוחרים מכרו מניות באופן ישיר ועצמאי.[10] למעשה תפקידו של השוק הראשי הסתיים משום שלא בוצעה הנפקת מניות נוספת.[9] כתוצאה מהמעבר לסחר באמצעות שוק משני החלו להתפתח מכשירי מסחר שונים. לצד המסחר המנייתי הרגיל, התקיים מסחר בנגזרים[9] שאפשר הורדת עמלות נוטריון לצד אפשרות ביצוע מכירת חסר.[9] החל משנות השישים של המאה השבע עשרה התפתח מסחר באופציות, שאפשר לסוחרים לבטח את עצמם מפני תנודות במחיר.[9] המכירה התבצעה בחדרים מטעם החברה ובוצעה לעיני פקיד רישום ושני מנהלים מטעמה שאישרו את העסקה.[9] לאחר ביצוע העסקה בוצע רישום עם פירוט ההעברה של מניות בין מוכר לקונה ובכך התאפשר המעקב אחר בעלי המניות.[9]
בניין הבורסה הקודם, Beurs van Berlage.
סינדיקט המסחר הדובי
כחלק מהתפתחות מכשירי השקעה ספקולטיביים החל להתפתח לראשונה בהיסטוריה מסחר דובי בכוונה תחילה[10] - משמע, הורדת מחיר המניה במטרה לקנותה בזמן שפל. בראש הסינדיקט עמד אייזק ל-מיירה (Isaac le Maire), שכיהן כחלק ממועצת המנהלים של החברה בעת הקמתה ועזב ככל הנראה בעקבות שחיתות בדיווחי ההוצאות.[9] בעקבות הדחתו החל ל-מיירה בניסיונות לסכל את הצלחת החברה.[9] הוא היה חבר בכיר בקונסורציום, וכחלק מפעולותיו אלו יזם הורדה מלאכותית בשווי המניה.[9] דרך הפעולה של הסינדיקט הייתה מכירה יזומה של חוזים עתידיים במחיר נמוך משווי השוק באופן מכוון.[9] הסינדיקט פעל בדרך זו בשני גלים בין יוני 1609 ועד ינואר 1610.[9] במרץ 1610 חל מהפך בהתנהגות המניה ולאחר ירידות שנגרמו בשל ההתערבות המכוונת, החלה המניה לעלות בעקבות חלוקת דיבידנדים ראשונה;[9] בכך למעשה נכשל ניסיון ההתערבות. כתוצאה, ברח ל-מיירה מאמסטרדם, וחלק מחברי הסינדיקט פשטו רגל. בעקבות ניסיון ההתערבות של הסינדיקט וניסיונות התערבות נוספים שלא אורגנו באופן ממוסד, פנו חלק מחברי המניות לשלטון בקריאה לבטל את אפשרות המכירה בחסר.[9] בפברואר 1610 לאחר פגישה עם יוהאן ואן אולדברנוולט, פוליטיקאי בכיר, נקבע האיסור להשתמש במכירת חסר במסחר.[9] למרות האיסור הרשמי לבצע מכירות חסר, הסוחרים בבורסה המשיכו לבצע אותן באופן מכוון וללא התנגדות מצד השלטון.[9]
מסחר על ידי סוחרים יהודים
במהלך תריסר שנות שביתת הנשק (1609–1621) החלה להתגבר השפעתם של סוחרים יהודים ממוצא פורטוגלי על מסחר הסחורות באמסטרדם.[9] בעקבות הסרת האמברגו על האיסור בסחר עם חצי האי האיברי,[9] השתמשה הקהילה בקשריה הענפים באזור מוצאה כדי לצבור הון ומעמד.[9] עם סיום שביתת הנשק הושב לכנו האמברגו על המסחר וכתוצאה מכך החלה הגירה של חלק מחברי הקהילה היהודית.[9] מתחילת שנות הארבעים של המאה השבע עשרה ובעקבות שינויים גאופוליטיים שב מעמדם של היהודים בהולנד להתחזק.[9] לאחר זמן מועט הם החלו להשתלב במסחר הבורסאי והחלו לסחור במניית חברת הודו המזרחית, עד לשלב בו הם הפכו לשחקנים המרכזיים במסחר ולמעשה סחרו בעיקר עם חברי הקהילה עצמה.[9] עדות לכך ניתן למצוא במסמכים של מנואל לוי דוארטה, סוחר יהודי מרכזי, מהם עולה שחלק גדול מחברי קבוצות המסחר הסגורות היו יהודים.[9]
יוסף דה לה וגה
ניתן למצוא עדות נוספת לנוכחות היהודית במסחר הבורסאי מתוך ספרו של יוסף דה לה וגה (1650–1692), סוחר וסופר יהודי יליד ספרד שהיגר להולנד.[11] ספרו, Confusion of Confusions מתאר שיח בין דמות סוחר מניות ידוע כל (דה לה וגה עצמו) לבין פילוסוף שמרן וסוחר שרוצה להתעשר בלי לעבוד יותר מידי.[11] הספר מתאר בין היתר כיצד ובאילו כלים מתנהל המסחר בבורסה על ידי הסוחרים.[11] בנוסף לכך ניתן למצוא בספר תיאור כיצד בימי שבת ישנה נוכחות דלה של סוחרים בשל היעדרות הסוחרים היהודים.[6]
בניין המסחר
בימיה הראשונים של הבורסה המסחר התקיים באותם אתרים בהם נערך המסחר בסחורות, פועל יוצא מכך שסוחרי הסחורות היו בין המשקיעים המשמעותיים במסחר הבורסאי.[9] האתר הראשון בו התקיים המסחר הוא בורסת אמסטרדם לסחורות, אתר פתוח שנבנה בשנת 1530 ושופץ בשנת 1608 בעקבות הגידול במסחר.[6] בשנת 1607 מועצת העיר הזמינה מבנה בורסה חדש שתוכנן בהתבסס על בניין הבורסה באנטוורפן.[9]חנוכת הבניין אירעה/חלה כארבע שנים לאחר מכן, באחד באוגוסט 1611.[9]
תקופה מודרנית
ה-EOE (European Option Exchange) נוסד ב-1978 באמסטרדם על מנת שתשמש כבורסה לאופציות. ב-1983 פתחה מדד מניות בשם "מדד EOE" הכולל את 25 החברות הגדולות ביותר שנסחרות בבורסה. בורסת אמסטרדתם ומדד EOE אוחדו בשנת 1997 ושמה של המדד שונה ל-AEX (Amsterdam EXchange). המדד מנוהל על ידי "יורונקס אמסטרדם".
^ 12Immanuel Maurice Wallerstein, Mercantilism and the Consolidation of the European World-economy, 1600-1750, Berkeley: University of California Press, 2011
^ 12345678Smith Woodruff D, The Function of Commercial Centers in the Modernization of European Capitalism: Amsterdam as an Information Exchange in the Seventeenth Century, J. Eco. History the Journal of Economic History, 1984
^Fernand Braudel, Civilization and Capitalism, 15th-18th Century: The perspective of the world, Berkeley: University of California Press, 1992
^ 123456789Edward Stringham, The Extralegal Development of Securities Trading in Seventeenth-century Amsterdam, The Quarterly Review of Economics and Finance, 2003
^ 12345678Jonathan I Israel, Dutch Primacy in World Trade, 1585-1740, Oxford: Clarendon Press, 1989
^John Frederick Padgett, Walter W. Powell, The Emergence of Organizations and Markets, Princeton: Princeton University Press, 2012
^ 12345678910111213141516171819202122232425262728293031323334353637Petram Lodewijk, The World's First Stock Exchange: How the Amsterdam Market for Dutch East India Company Shares Became a Modern Securities Market, 1602-1700, Amsterdam: Proefschrift Universiteit Van Amsterdam, 2011
^ 12Oscar Gelderblom, Joost Jonker, Completing a Financial Revolution: The Finance of the Dutch East India Trade and the Rise of the Amsterdam Capital Market, 1595–1612, The Journal of Economic History JEH, 2004, עמ' 643
^ 123C, R. I, Reviewed Work: Confusion of Confusions by Joseph De La Vega, Financial Analysts Journal, 1980, עמ' 78-79
.jpg)
