בונה תירוש

בונה תירוש

לידה	16 בספטמבר 1945 (בן 79) רומניה
מדינה	ישראל
מקום מגורים	תל אביב-יפו
מקום לימודים	תיכון בליך, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
שפות היצירה	עברית
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס לנדאו (2003)

בונה תירוש (נולד ב-16 בספטמבר 1945) הוא סופר ועיתונאי ישראלי, מחבר ספרי פרוזה וספרי עיון, מרצה לעיתונאות, שהתמחה בכתיבת נאומים לנבחרי ציבור.

ביוגרפיה

תירוש נולד ברומניה לסלה (לבית קרושינסקי), ולדוד פייביש (תירוש),^[1] שהיה מראשוני תנועת השומר הצעיר ברומניה, עבד שם כמורה לעברית, וחיבר את המילון העברי-רומני והרומני-עברי הראשון.^[2][3] זמן קצר אחר הקמת המדינה הגישו ההורים בקשה לעלות לארץ, אך זו סורבה על ידי המשטר הקומוניסטי והאב נעצר על קיום קשרים אסורים עם הצירות הישראלית בבוקרשט. הוא נכלא כאסיר ציון ועם שחרורו ב-1960 הותרה עליית המשפחה. עם העלייה שינתה המשפחה את שמה לתירוש. בישראל עבד האב תחילה כעורך הביטאון של מפ"ם בשפה הרומנית, וכמגיה בעיתון על המשמר, ואחר כך כעורך בהוצאת מסדה. לתירוש אח אחד, אליהו.

בשנת 1964 סיים את לימודיו בתיכון בליך ברמת גן. בגלל בעיה רפואית נדחה גיוסו – והוא התחיל לשרת בצבא רק בתום לימודיו בטכניון, בפקולטה להנדסת חשמל. על אף הכשרתו כמהנדס, שירת ככתב צבאי בשבועון במחנה. עוד בטרם השתחרר מונה לעורך הירחון במחנה נח"ל. במקביל לעריכת הירחון היה בעל טור אישי במעריב, אך מכיוון שאחד מבכירי מעריב, אברהם תירוש, נפגע מטור שכתב ובו ביקורת על הרבי מלובביץ', נקבע שכדי למנוע בלבול אצל הקוראים בין שני העיתונאים ששם משפחתם זהה, יחתום בונה תירוש על הטור שלו בשם "בונה" בלבד. אחרי ארבע שנים חזר לשבועון במחנה כסגן עורך ועורך עד שנת 1989.

בשנים 1975–1994, במקביל לעבודתו העיתונאית, פרסם שלושה ספרי סיפורת.

בין השנים 1990 ל-1993 ערך את "ראש אחד" שבועון הנוער של ידיעות אחרונות, ואחריו עד שנת 2002 את המקומון "במקום" מרשת ידיעות אחרונות.

מ-2005 ועד 2012 לימד באוניברסיטה הפתוחה שתי סדנאות בלימודי תקשורת: "כתיבה עיתונאית" ו"עריכה עיתונאית", ובמקביל ערך את ביטאון האוניברסיטה הפתוחה "עדכן".

בשנות האלפיים המשיך לעסוק בכתיבה, במקביל לעבודתו באוניברסיטה, ופרסם 4 ספרי עיון, והעלה על במה מחזה אחד.

בשנת 2012 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה, אך הוא ממשיך לכתוב ולפרסם.

יצירתו הספרותית

ספרות יפה

• (עם ארנון הדר) זאב בודד בחצר עוינת: עלילות ריגול ומתח מן ההיסטוריה, ירושלים, הוצאת פלג, 1975. סיפורים שרוב גיבוריהם הם סופרים מפורסמים ששימשו כסוכנים חשאיים.
• הבית - מעין הגדה, תל אביב, הוצאת תמוז, 1975. ספר שעוסק בחיי צעירים תל אביבים בדירה שכורה בעיר, בשולי הבוהמה ובתוכה. אחד מגיבורי הספר הוא נתן זהבי (שמו בספר: שמשון דומברובסקי). זהבי עצמו חזר ופרסם במהלך השנים קטע מהספר, המתאר כיצד פנה במכתב אל יצחק רבין, אז שר העבודה, וגינה אותו על ששכח את העניים.
• דנה: פוטורומן, תל אביב, הוצאת זמורה ביתן מודן, 1980. ספר שמתאר את חיי הנישואין של זוג צעיר בתל אביב ואת קיצם הטרגי. אחד הספרים הראשונים בספרות הישראלית שדן בנושא הטיפול הנפשי.
• ברוך, תל אביב, עם עובד, 1994. ספר ששויך לסוגה של ספרות בלשית פאראפסיכולוגית.
• סיבוב שני, חיפה, פרדס הוצאה לאור, 2021. סיפורו של עיתונאי וסופר תל אביבי המציג את שלוש אהבותיו: לנוקי – כוכבת גל"צ, לנעמי אמנית חוזרת בתשובה ולאלונה, אם ילדיו. שנים רבות אחר כך, שומע הגיבור על מותה הטרגי של נוקי, וכדי לחזור ולפגוש בה הוא קורא שוב דפים שכתב לעצמו בשנות הקשר ביניהם.

ספרי עיון

• הפנתיאון היהודי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001. סיפוריהן של שמונה דמויות מרכזיות ביהדות: משה רבנו, דוד המלך, ישעיהו הנביא, רבי עקיבא, רש"י, הרמב"ם, הבעל שם טוב והגאון מווילנה. תולדותיהם, המחלוקות שעוררו בחייהם ואחרי מותם, והסיפורים הפיקנטיים הממחישים את אנושיותם.
• שירי העני ממעש: התפילה היהודית כשירה, הוצאת כתר, 2001. קטעי ליטורגיה יהודית מן הסידור ומחזורי התפילה מוגשים לקוראים כדברי שירה, בשורות קצרות, בליווי הסברים ופרשנות.
• cjv הדרך צלחה - סיפורו של פרויקט כביש חוצה ישראל 1995-2004, הוצאת כביש חוצה ישראל, 2004. ספר בפורמט אלבומי, שנכתב על סמך מפגשים וראיונות עם מנהלי הפרויקט ושותפיהם לביצוע ומתאר כיצד הצליחו אנשי cjv להשלים את סלילת 87 הק"מ הראשונים של הכביש תוך 54 חודשים.
• מרכז עזריאלי: סיפורו של אייקון, הוצאת אלבטרוס, 2012.^[4] הספר מתאר את פרשת הבנייה של המגדלים שהפכו לסמל תל אביבי, ומהווים אחד מהישגיה של האדריכלות הישראלית.

מחזה לתיאטרון

• איוב 2020. מחזה שהוצג בשנת 2015 בתיאטרון הסימטה ואחר כך בשנת 2016 בצוותא. מחזה כמו-עתידני, המבקר את ההתמכרות הישראלית להקרבת קורבנות אדם על מזבח המולדת. כאשר הסיסמה "טוב למות בעד ארצנו" כבר לא עובדת - מחפשים דרך חדשה, דרך הריאליטי, כדי לשווק את הצורך בקורבנות.

כתיבת נאומים

בנוסף לעבודתו העיתונאית עסק תירוש לפרנסתו בכתיבת נאומים ומאמרים לנבחרי ציבור.^[5]

בשנת 1999 התחיל לכתוב נאומים לראש ממשלת ישראל אהוד ברק והמשיך בכך עד התפטרותו ב-2001.

בשנים 2002–2003 היה כותב הנאומים והמאמרים של שר התרבות והספורט מתן וילנאי. שנה אחר כך, התחיל לכתוב נאומים לראש הממשלה אריאל שרון ואחריו ליורשו אהוד אולמרט – עד שנת 2009. משנת 2009 ועד שנת 2021 היה כותב הנאומים של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי.

משפחתו

נשוי משנת 1985 לחנה (לבית גבירץ), פסיכותרפיסטית. אב לשניים: נעמי ויואב.

מתגורר בתל אביב.

פרס שבו זכה

בשנת 2003 זכה בפרס מפעל הפיס להמחזת אגדה יהודית על המחזה "אחיו של אשמדאי".^[6]

לקריאה נוספת

• אהרן בכר, "מפתח גנבים קטן וממזרי אל עולמם של צעירים ישראליים בני זמננו המעלים מדי פעם את חמתם של ציפור הנפש וחזון-כל-הדורות", ידיעות אחרונות (מדור "פרופיל", מוסף 7 ימים), 30 באפריל 1976. ראיון עם תירוש עם פרסום הספר "הבית".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בונה תירוש בוויקישיתוף

• יאיר שלג, התחלה טובה, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2002
• המערכת, ‏שפת התפילות (על "שירי העני ממעש"), בעיתון מקור ראשון
• ירון פריד, ‏"סיבוב שני": קשור אותי, אהוב אותי, עזוב אותי, באתר מעריב אונליין, 15 באפריל 2022

הערות שוליים

1. לדוד פייביש היו שני אחים: משה ואברהם. משה עלה ארצה כחלוץ בשנות ה-30 ועברת את שם משפחתו לדגן. דוד, שהיה הבכור, החליט עוד ברומניה לעברת את שם המשפחה לתירוש, כדי ששמות המשפחה של שלושת האחים יבטאו יחד את עושרה של הארץ – תירוש, דגן ויצהר. האח השלישי, אברהם, לא הלך בדרכו של דוד ואף הוא קרא לעצמו דגן.
2. דוד פייביש, מילון עברי-רומני ורומני-עברי, בוקרשט, 1929
3. דוד פייביש, מילון כיס עברי-רומני, בוקרשט: ברית עברית עולמית - סניף רומניה תרבות, דפוס סוצ'ק, 1947
4. אלבטרוס - הוצאה לאור, באתר אלבטרוס - הוצאה לאור
5. עמיר קורץ, "הדרך של נאומי יחצנות מוצתה ונכשלה לחלוטין", באתר כלכליסט, 6 ביוני 2013
6. מענקי מפעל הפיס על המחזת אגדות מהמקורות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2002