דול נולד ב-22 ביולי 1923 בעיר ראסל שבקנזס, בנם של בינה מ. (לבית טאלבוט, 1904–1983) ודוראן ריי דול (1901–1975)[2]. אביו, שעבר עם משפחתו לראסל זמן קצר לפני שבוב נולד, הרוויח כסף והתפרנס מהפעלת מחלבה קטנה. אחד מהלקוחות של דוראן היה אביו של ארלן ספקטר, מי שעתיד לכהן כסנאטור[3].
דול סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון של ראסל באביב 1941[4] ונרשם ללימודים גבוהים באוניברסיטת קנזס בסתיו שלאחר מכן. דול היה אתלט עולה בתיכון בראסל, ומאמן הכדורסלפוג אלן נסע לראסל כדי לגייס אותו לשחק עבור קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנזס. בעודו סטודנט באוניברסיטת קנזס, שיחק דול עבור נבחרות הכדורסל, הפוטבול והריצה. בפוטבול, דול שיחק בעמדה הדומה לעמדת הטייט אנד כיום, וקיבל מכתבי הערכה ב-1942 וב-1944. בעוד באוניברסיטה, דול הצטרף לאחוות "קפא סיגמא", ובשנת 1970 הוענק לו אות הכבוד "איש השנה" של האחווה[5]. לימודי הקדם-רפואה של דול באוניברסיטה הופרעו בידי מלחמת העולם השנייה.
דול הועבר לארצות הברית, שם התאוששותו הייתה איטית ונקטעה על ידי קרישי דם מסוכנים וזיהום מסכן חיים. לאחר שקיבל מינון גדול של פניצילין שלא הצליח לשפר את מצבו, הוא התגבר על הזיהום בעזרת סטרפטומיצין, אשר הייתה אז תרופה ניסיונית[10]. הוא נשאר מדוכדך, "לא מוכן לקבל את העובדה שחיי ישתנו לעד". הוא התעודד כאשר נפגש עם המפר קליקיאן, אורתופדכירורגי בשיקגו, שעבד עם פצועי המלחמה. אף כי בפגישתם הראשונה אמר קליקיאן לדול כי לעולם לא יוכל להתאושש בצורה מלאה, המפגש שינה את השקפת עולמו של דול על החיים, שכן כתב כעבור שנים על קליקיאן, ניצול רצח העם הארמני, "קליקיאן נתן לי השראה להתמקד במה שאיבדתי ומה יכולתי לעשות בנדון, ולא להתלונן על מה שאבד". ד"ר ק', כפי שקרא לו דול מאוחר יותר כשם חיבה, ניתח אותו שבע פעמים, ללא תשלום[11].
דול התאושש מפצעיו בבית החולים הצבאי של פרסי ג'ונס. קומפלקס זה של מבנים פדרליים, שאינם עוד בית חולים, נקרא כיום המרכז הפדרלי הארט-דול-אינווי על שמם של שלושה חולים שהפכו לסנאטורים בסנאט של ארצות הברית: דול, פיליפ הארט ודניאל אינווי. על גבורתו עוטר בכוכב הארד ולב הארגמן. הפציעות הותירו אותו בעל תנועות מוגבלות בזרועו הימנית וחוסר תחושה בזרועו השמאלית. בהופעותיו הפומביות הוא הקפיד לשמור על העט ביד ימין[12].
קריירה פוליטית
דול התמודד לראשונה למשרה ציבורית בשנת 1950 ונבחר לבית המחוקקים של קנזס, וכיהן שם שנתיים[13]. לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ואשבורן בטופיקה, דול התקבל לבר משפטים והחל להתמחות בחוק ומשפט בעיר הולדתו, ראסל, בשנת 1952. באותה השנה, הוא התמנה לתובע המחוזי של מחוז ראסל, וכיהן בתפקיד זה במשך שמונה שנים. ב-1960 נבחר דול לבית הנבחרים של ארצות הברית ממחוז הקונגרס השישי של קנזס, הנמצא במרכז המדינה.
בשנת 1962, המחוז שייצג בקונגרס מוזג עם מחוז הקונגרס השלישי, הנמצא במערב קנזס, זאת במטרה להקים את המחוז הקונגרס הראשון, מחוז ענק הכולל בתוכו 60 ממחוזות קנזס ועד מהרה נודע בשם "הענק הראשון". דול נבחר מחדש באותה שנה ופעמיים לאחר מכן ללא קושי רב.
בסנאט של ארצות הברית
בשנת 1968, הביס דול את המושל ויליאם אוורי בבחירות למועמדות הרפובליקנית לסנאט של ארצות הברית לאחר שהסנאטור של קנזס, פרנק קרלסון, עזב את תפקידו. לאחר מכן דול נבחר. דול נבחר מחדש ב-1974, 1980, 1986 ו-1992, לפני שהתפטר ב-12 ביוני1996, כדי להתמקד במסע הבחירות לנשיאות. דול נתקל ב-1974 בחבר הקונגרס ביל רוי מהמפלגה הדמוקרטית, שהתמודד מולו וקרא תיגר על כהונתו בסנאט. רוב הפופולריות של רוי נבעה מהנזק שנגרם לתדמית של המפלגה הרפובליקנית בעקבות פרשת ווטרגייט. דול ניצח מחדש בבחירות 1974 לסנאט מטעם קנזס בהפרש של כמה אלפי קולות בלבד.
בתקופתו בסנאט שימש דול כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית בשנים 1971–1973, הרפובליקני הבכיר בוועדת החקלאות של הסנאט בשנים 1975–1978, והרפובליקני הבכיר בוועדת הכספים של הסנאט בשנים 1979–1980.
כאשר השתלטו הרפובליקנים על הרוב בסנאט אחרי הבחירות של שנת 1980, נתמנה דול ליושב ראש ועדת הכספים ב-1981 וכיהן בתפקיד זה עד 1985. מאז 1985, כשהסנאטור הווארד בייקר מטנסי פרש מהסנאט היה דול מנהיג הרפובליקנים בסנאט. הוא שימש כמנהיג הרוב בשנים 1985–1987, כמנהיג המיעוט בשנים 1987–1995, ושוב כמנהיג הרוב בשנים 1995–1996. בעקבות עצתו של ויליאם קריסטול השמרני, דול דחה בתוקף את תוכנית הבריאות של הנשיא ביל קלינטון.
לדול היה רקורד בהצבעות מתונות והוא נחשב לאחד מהרפובליקנים היחידים מקנזס המעטים שהיו יכולים לגשר על הפער בין המחנה המתון והמחנה השמרני במפלגה הרפובליקנית בקנזס. כחבר הקונגרס של ארצות הברית בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, דול תמך בתוכנית "Great Society" של הנשיא לינדון ג'ונסון, אשר פנה למתונים. כאשר ג'ונסון הציע את "Great Society" בשנים 1964–1965, דול הצביע נגד כמה צעדים של ממשל ג'ונסון, כדוגמת תוכנית המלחמה בעוני, סובסידיה לדיור הציבורי ומדיקר ובכך נמשך לשמרנים. הנאום הראשון של דול בסנאט ב-1969 היה בנושא סיוע פדרלי לנכים.
בשנת 1976, דול התמודד ללא הצלחה למשרת סגן נשיא ארצות הברית כעמיתו למרוץ של נשיא ארצות הברית המכהן ג'רלד פורד. סגן הנשיא המכהן נלסון רוקפלר הבין שהוא מבודד במפלגתו ופרש מהמירוץ לנשיאות בחודש נובמבר הקודם, ודול נבחר במקומו. דול אמר במהלך עימות הבחירות עם המועמד למשרת סגן הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית וולטר מונדייל: "הבנתי את זה לפני כמה ימים: אם נחשב את מניין ההרוגים והפצועים במלחמות הדמוקרטיות במאה הנוכחית, 1.6 מיליון אמריקאים – זה מספיק למלא את העיר דטרויט"[14]. ההערה קיבלה תוצאה לא רצויה.
דול התמודד למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות במקדימות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980, אך בסופו של דבר זכה במועמדות רונלד רייגן. על אף תהילתו של דול ממסע הבחירות של 1976, דול נחשבה למועמד מהשכבה התחתונה, וכנסחף אחריו רייגן ובוש האב, הווארד בייקר, ג'ון קונלי וג'ון אנדרסון. דול קיבל רק 597 קולות (פחות מ-1%) בניו המפשייר ונסוג מיד לאחר מכן. במרץ 1980, דולה דחק בנשיא לשעבר פורד להתמודד נגד רייגן.
בוש, עם זאת, התאושש בזמן והצליח להביס את דול בניו המפשייר כעבור שבוע. התחרות על ניו המפשייר בין השניים הייתה מרה במיוחד, אף על פי שהם התווכחו על נושאים קטנים ואזוטריים. לאחר שדול ובוש חזרו לבתיהם באותו הערב, נראה שמצב רוחו של דול החל להתערער בראיון טלוויזיוני. דול התראיין בשידור חי בניו המפשייר לטום ברוקו, שהיה באולפן NBC בניו יורק סיטי. הראיון קרה בשעה שבוש היה ממש ליד ברוקאו באולפן. ברוקאו שאל את בוש אם יש לו משהו לומר לדול ובוש השיב: "לא, רק רוצה לאחל לו כל טוב ולהיפגש שוב בדרום". דול, שכנראה לא צפה לראות את בוש ושכאשר נשאל את אותה השאלה על סגן הנשיא אמר, "כן, להפסיק לשקר על ניסיון העבר שלי". הערה זו עוררה את חמתם של כמה מאנשי התקשורת, ובכך תרם לדמותו של "איש הגרזן" של דול. למרות שני ניצחונותיו הגדולים בדקוטה הדרומית ובמינסוטה שבוע אחרי ניו המפשייר, דול לא היה מסוגל להתאושש מהפסדיו. הפסד גדול נוסף באילינוי שכנע את דול לסגת מהמירוץ.
הרפובליקנים השתלטו הן על הסנאט והן על בית הנבחרים בבחירות 1994, בשל הפגיעה במדיניותו של הנשיא ביל קלינטון, כולל תוכנית הביטוח הבריאותי שלו, ודול הפך למנהיג הרוב בסנאט בפעם השנייה. באוקטובר 1995, שנה לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996, דול ויושב ראש בית הנבחרים של ארצות הבריתניוט גינגריץ' הובילו את הסיעה הרפובליקנית בקונגרס להעביר הצעת חוק שעליה הוטל וטו בידי הנשיא קלינטון, מה שהוביל לשיתוק הממשל הפדרלי בשנים 1995–1996. ב-13 בנובמבר נפגשו מנהיגים רפובליקנים ודמוקרטים, בהם סגן הנשיא אל גור, דיק ארמי ודול, בניסיון לפתור את סכסוך התקציב, אך הם הצליחו להגיע להסכם[15][16]. בגלל הצורך של דול לקמפיין עבור המועמדות הרפובליקנית לנשיאות, הוא רצה לפתור את משבר התקציב בינואר 1996 למרות נכונותם של הרפובליקנים האחרים להמשיך את השיתוק עד שדרישותיהם יענו. גינגריץ' ודול נחשבו ליריבים פוטנציאליים לקראת הבחירות המקדימות לנשיאות ב-1996, ועל כן היו להם יחסי עבודה מתוחים[17]. שיתוק הממשל צוטט כבעל תפקיד מכריע בבחירות המוצלחות של קלינטון ב-1996 בידי עוזרו של קלינטון, ג'ורג' סטפנופולוס[18].
הפופולריות של הנשיא המכהן, ביל קלינטון, עלתה באופן ניכר מאוד מ-1994 ל-1996 הודות לכלכלה פורחת, לכן קלינטון וסגן הנשיא אל גור לא עמדו בפני התנגדות רצינית בפריימריז של הדמוקרטים[19]. כמה חודשים לפני פטירתו באפריל 1994, הזהיר הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון את דול: "אם הכלכלה טובה, לא תנצח את קלינטון"[20]. דול היה המועמד הראשון של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-1996. לפחות שמונה מועמדים רצו למועמדות. דול היה צפוי לזכות במועמדות ולנצח רפובליקנים כדוגמת הסנאטור השמרני פיל גרהאם מטקסס והסנאטור המתון יותר ארלן ספקטר מפנסילבניה. פט ביוקנן הדאיג את דול בתחילת הפריימריז בניו המפשייר, אך דול סיים במקום השני ומושל טנסי לשעבר למאר אלכסנדר סיים במקום השלישי. כותב הנאומים קרי טימצ'וק אמר "דול היה על החבלים כי הוא לא היה מספיק שמרני"[19]. דול בסופו של דבר זכה במועמדות, והפך למועמד לנשיאות-בפעם הראשונה המבוגר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, בגיל 73 וחודש (רונלד רייגן היה בן 73 שנים וחצי בשנת 1984, עת התמודדותו לנשיאות בפעם השנייה).
^Bobelian, Michael (2009). Children of Armenia: A Forgotten Genocide and the Century-long Struggle for Justice. New York: Simon & Schuster. pp. 164–65. ISBN 1-4165-5725-3
^Katharine Q. Seelye (April 14, 1996). "War Wounds Shape Life, and Politics, for Dole". New York Times
^Clinton, Bill (2004). My Life. Alfred A. Knopf. pp. 673, 680–84. ISBN 0-375-41457-6
^"ארמי השיב בזעף, שאם אני לא אתן להם, הם [הרפובליקנים] יפילו את הממשלה ונשיאותי תסתיים. אני תקפתי בחזרה ואמרתי שלעולם לא אתן לתקציב שלהם להיות חוק, 'גם אם אני ארד ל-5% בסקרים. אם אתה רוצה את התקציב שלך, תצטרך לקבל מישהו אחר על הכיסא הזה!' לא מפתיע שלא עשינו עסקה", כתב הנשיא קלינטון, המתאר את הלך הרוח של הדיון ("חיי", עמ' 681)
.jpg)
