הסיפור משפיע על המשכיות הדמות בכך שהג'וקר יורה בברברה גורדון וגורם לנכותה, אירוע שהיווה את הבסיס לכך שהיא תנטוש את זהות באטגירל ותהפוך לאורקל, האקרית מחשבים מומחית אשר משמשת כמקור המודיעין של באטמן ושל גיבורי-על נוספים.
בשנת 2008 הדפיסה חברת DC את הרומן הגרפי מחדש במהדורה אקסקלוסיבית כספר. מהדורה זו כוללת צביעה מחודשת, ריאליסטית ומעודנת יותר מאת האמן בריאן בולאנד, שהתעתד לשרטט בכך את הכיוון המקורי אליו התכוון. עלילת הקומיקס סיפקה השראה לסרט הקולנוע "האביר האפל" ועובדה גם לסרט אנימציה באותו שם.
חנות הספרים "Forbidden Planet" מיקמה את האוגדן במקום ה-29 ברשימת 50 הרומנים הגרפיים הטובים ביותר שלה.[1]
האיש אשר בסופו של דבר יהפוך לג'וקר היה מהנדס חסר שם, שהתפטר מעבודתו במפעל לכימיקלים מתוך שאיפה להפוך לקומיקאיסטנד-אפ. הוא נכשל בכך נמרצות. הוא נואש לפרנס את אשתו ההרה, ולכן מסכים להדריך שני נוכלים ברחבי המפעל כדי שהם ישדדו חברת קלפי משחק, הממוקמת בבניין השכן. במהלך תכנון הפשע, המשטרה מודיעה לו כי אשתו נהרגה בתאונה בביתם. מוכה צער ויגון על מותה של אשתו ההרה, האיש מנסה לסגת מהתוכנית, אך הנוכלים מאלצים אותו להמשיך. שני הנוכלים משכנעים את המהנדס לשעבר לעטות על עצמו מסכה מיוחדת, ובכך הוא הופך לברדס האדום הידוע לשמצה. הוא אינו יודע שהפושעים מתכוונים להשתמש בתחפושת זו כדי להסיט את האשמה לביצוע הפשע הרחק מהם ולהטילה עליו. כאשר הם מגיעים למקום, הם נתקלים באנשי אבטחה, וקרב יריות מתפתח בין הצדדים. הפושעים נהרגים והאיש חסר הישע מוצא את עצמו פנים מול פנים עם באטמן, שחקר את האירוע.
האיש המבועת מזנק לתוך תעלת ניקוז שפכים ונסחף אל מחוץ למפעל בניסיון להימלט מבאטמן. בחוץ, הוא מגלה לחרדתו הרבה שהכימיקלים הלבינו את עורו לגמרי, הכתימו את שפתיו באדום כאודם, וצבעו את שערו בירוק בהיר. גילוי זה, בנוסף לכל רוע מזלו באותו יום, מטריף את דעתו ומסמן את לידתו של הג'וקר.
בזמן ההווה, הג'וקר יורה בברברה גורדון וגורם לשיתוקה וכן חוטף את המפכ"ל ג'יימס גורדון ומחזיק בו בפארק שעשועים נטוש. אנשיו של הג'וקר מפשיטים את גורדון וכובלים אותו לקרונית מופע הפריקים של הפארק. במהלך הנסיעה האימתנית, גורדון נאלץ לצפות בתמונות בתו הפצועה והעירומה, ובכך הג'וקר מקווה להטריף את דעתו ולהוכיח כי גם האזרח המופתי ביותר יכול להשתגע לאחר "יום רע אחד".
באטמן מגיע ומציל את גורדון. הג'וקר נמלט לבית המשחקים, משוכנע שהצליח לדחוף את גורדון לכדי שיגעון. למרות שגורדון מזועזע מכל מה שאירע לו, הוא שומר על שפיותו ועל הקוד המוסרי לפיו הוא פועל. הוא מתעקש שבאטמן יעצור את הג'וקר "לפי הספר" כדי "להראות לו שדרכנו עובדת". באטמן נכנס לתוך בית המשחקים ומתמודד מול המלכודות השונות שאותן הניח הג'וקר, בעוד הג'וקר מנסה לשכנע את יריבו שהעולם הוא בדיחה שחורה ועלובה, וכי לא שווה להילחם למענו. באטמן מאתר את הג'וקר ומכניע אותו. הוא מגלה לו שגורדון שרד את כל נסיונותיו הנלוזים, ומציע בכך שהג'וקר נמצא לבדו בטירופו. לאחר מכן, באטמן מציע לעזור ליריבו הוותיק להחלים ולהביא לסיום מלחמתם רבת השנים. הג'וקר מסרב, בציינו כי מאוחר מדי לכך. הוא אומר לו כי הסיטואציה מזכירה לו בדיחה, לפיה שני משוגעים מנסים להימלט מבית חולים פסיכיאטרי. הם עולים לגג הבניין ומחליטים לקפוץ מעל קורת גג אל עבר החופש שלהם. הראשון קופץ ללא כל בעיה. השני מפחד מנפילה, ולכן חברו מציע להאיר לו את הדרך בפנס. המשוגע השני מנענע בראשו לשלילה ואומר לו "אתה חושב שאני משוגע? ברגע שאהיה בחצי הדרך אתה תכבה את הפנס!".
חזותו הנוקשה של באטמן מתפוגגת, והוא מצטרף לג'וקר בצחוק רועם, אך מיד הוא מתעשת ותופס אותו, בדיוק כאשר המשטרה מגיעה.
תמות
תמה נוספת בסיפור מציעה את האפשרות שבאטמן הוא משוגע כמעט כמו הפושע שניצב לפניו, אך הוא מתעל את הטירוף בדרך שונה ממנו. לפי דבריו של אלן מור, באטמן והג'וקר הם בבואות מראה אחד של השני.[2] המבקר ג'ף קלוק מציין שגם באטמן וגם הג'וקר הם תוצרתו של יום רע אחד, טרגי ואקראי. בעוד באטמן מנסה ליצור משמעות מאותה טרגדיה, הג'וקר נהנה מאבסורדיות החיים, על כל האי-צדק שבהם.[3] בסיפור זה, הג'וקר משחק תפקיד של נרטיב לא מהימן. הוא מודה בחוסר ביטחונו, וזאת משום שהוא זוכר במעומעם את מאורעות אותו יום אשר הפכו אותו למה שהוא. לפי דבריו של הג'וקר ברומן הגרפי, "לפעמים אני זוכר זאת בדרך אחת לפעמים בדרך אחרת. אם אני רוצה שיהיה לי עבר אני מעדיף שהוא יהיה רב אפשרויות".
למרות היותו של הרומן הגרפי מהדורה מוגבלת, הוא השפיע רבות על יקום DC, ובעיקר על תפקידה של ברברה גורדון מרגע זה ואילך. חברת DC הוציאה את דמותה לפרישה בחוברת הספיישל Batgirl Special #1 מיולי 1988, ובעקבות כך נולדה זהותה כאורקל בסדרת החוברות של ציפורי הטרף ובכותרים נוספים (סדרת הקומיקס "ציפורי הטרף" עובדה למדיום הטלוויזיוני ושאלה מספר אלמנטים מהרומן הגרפי). מאורע זה, נוסף לרציחתו של רובין (ג'ייסון טוד) בידי הג'וקר בקשת הסיפור "באטמן: מוות במשפחה" שהתרחשה מעט לאחר מכן, גורם לבאטמן לפתח אובססיה כלפי ליצן הפשע ברמה האישית. נטל זהותה של באטגירל עבר במהלך אירועי "באטמן: שטח הפקר" משנת 1999 לקסנדרה קיין ובמהלך "באטמן: הקרב על הגלימה" משנת 2009 לסטפני בראון. שיתוקה של גורדון שוכתב מחדש בספטמבר 2011 כחלק מהאתחול המחודש של יקום DC לאחר אירועי פלאשפוינט כמאורע זמני שנמשך כשלוש שנים בלבד. בסופו, התחושה חזרה לרגליה של גורדון, והיא שבה לזהות באטגירל.
ביקורות והשפעה
הילרי גולדשטיין מאתר IGN שיבחה את הרומן הגרפי באומרה כי "זהו סיפורו הטוב ביותר של הג'וקר", ובנוסף "הדיאלוג הריתמי של מור והאמנות האורגנית של בולאנד יוצרים סיפור מיוחד במינו שהיווה בסיס לחיקויים רבים אך מעולם לא נוצח".[5] האתר הכריז על "הבדיחה ההורגת" כרומן הגרפי השלישי בחשיבותו ברשימת 25 הרומנים הגרפים הגדולים של באטמן, מיד אחרי באטמן: האביר האפל חוזר ובאטמן: שנה ראשונה.[6] אמנותו של בולאנד קיבלה שבחים נוספים כריאליסטית ביותר ואף מפחידה בכמה קטעים.[7] המבקר ואן ג'נסן מאתר ComicMix ציין כי נדהם בכל פעם מחדש כשהוא קורא את הרומן הגרפי כיצד אלן מור ובריאן בולאנד חברו יחדיו כדי ליצור סיפור כה עוצמתי, פראי ואנושי.[8] סב פטריק ציין כי "הבדיחה ההורגת" הוא אחד מסיפורי באטמן המוערצים והמשפיעים שנכתבו אי פעם, אם כי הוא אינו עומד באותו קנה מידה של יצירות מופת נוספות של מור כ-Watchmen, ונדטה וליגת הג'נטלמנים המובחרים.[9] הרומן הגרפי נכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במאי 2009.[10] בנוסף, הרומן הגרפי זכה בפרס ה-Comics Buyer's Guide של שנת 1988 לרומן הגרפי הפופולרי ביותר.[11]
הועברה ביקורת פמיניסטית רבה על אופן הטיפול בדמותה של ברברה גורדון ועל רמת האלימות שנאלצה לעבור,[12] על אופיו הסדיסטי של הסיפור, שמראה את גורדון מופשטת וגופה מחולל, כאשר התמונות שלה מוצגות בפני אביה הכבול וחסר האונים.[13]גייל סימון הכלילה את שיתוק הדמות ברשימת הדמויות הנשיות שנהרגו, שגופן חולל או שאבדו כוחותיהן. הסופר ג'פרי בראון ציין את הרומן הגרפי כדוגמה למיזוגיניה של תעשיית הקומיקס הנשלטת בידי גברים לאור האלימות אליה נחשפות הדמויות הנשיות. גברים בקומיקס אשר נפצעים או נורים, יזכו ברוב המקרים לשוב לפעילותם המלאה עם הזמן, אך נשים בקומיקס יוותרו עם מום מסוים, כמו במקרה של ברברה גורדון, שחוט השדרה שלה רוסק בידי הג'וקר רק לצורך הנאה, והיא רותקה לכיסא גלגלים למשך זמן ממושך מאוד.[14]
משחק המחשבבאטמן ארקהם אסיילום אימץ לתוכו המשכיות שלאחר אירועי "הבדיחה ההורגת". במשחק זה, באטמן מקבל מידע מקוון מברברה גורדון (כאורקל), ומספר אלמנטים לקוחים מתוך הרומן הגרפי, כמו למשל כס המלכות של הג'וקר, שבנוי מבובות תצוגה. הג'וקר גם מתחיל לספר את בדיחתו הידועה אודות שני המשוגעים, אך הוא עוצר בעצמו ואומר לבאטמן כי הוא כבר סיפר לו זאת בעבר.
במשחק המחשב באטמן: ארקהם סיטי - ההמשך הישיר למשחק הקודם, באטמן מוצא הקלטות של הג'וקר שבהן הוא מספר את סיפור מקורו מתוך "הבדיחה ההורגת". בגרסה זו, הוא מגלה ששני הנוכלים עבדו עבור קרמיין פלקונה, והוא מאשים את באטמן בכל מה שקרה לו. הוגו סטריינג' מאשים את הג'וקר בכך שביים סדרת אירועים כדי להסתיר את האמת מאחורי מצבו, וכי הוא קרא לפחות תריסר עדויות הנוגעות לעברו, כאשר כולן שונות אחת מהשנייה מלבד מאפיין משותף אחד - באטמן. הוא מוסיף ומצטט שורה מהרומן הגרפי - "אני אוהב לשמור על הדברים מעניינים. אדם חכם פעם אמר לי, שאם הולך להיות לך סיפור מקור, עדיף שיהיה זה רב אפשרויות".
אזכור לסיפור "הבדיחה ההורגת" מוצג במשחק "באטמן: ארקהם אוריג'ינס". באחד הרגעים במשחק, הג'וקר מועבר לארקהם אסיילום ומספר לפסיכיאטרית שלו, דוקטור הארלין קווינזל אודות רצונו להפוך לקומיקאי ועל השוד שהשתבש.
בקומיקון 2015, אולפני האחים וורנר חשפו כי בשנת 2016 עתיד לצאת סרט האנימציה "באטמן: הבדיחה ההורגת" המבוסס על קשת הסיפור. הסרט כמעט זהה לרומן הגרפי, אולם נוספה לו עלילה לפיה באטגירל מתעמתת מול פושע שמפתח אובססיה כלפיה ברמה האישית. לאחר עימות בין השניים, ברברה, שכמעט הרגה את אותו פושע, מוותרת על תפקידה כבאטגירל מתוך חשש שהיא תהרוג פושעים מתוך זעם. זמן מה לאחר מכן, הג'וקר יורה בגבה.
טוד פיליפס, במאי הסרט "ג'וקר", ציין כי עלילת "הבדיחה ההורגת" היוותה השראה לסרטו, במיוחד הקריירה הכושלת של הג'וקר כקומיקאי סטנד-אפ והתדרדרותו לחיי פשע, אם כי הוסרו מספר אלמנטים מהסיפור כדוגמת נפילתו של הג'וקר למכל חומצה.
השפעה על מקורו של הג'וקר
גרסתו של מור למקורו של הג'וקר משלבת אלמנטים מסוימים מהסיפור "האיש מאחורי הברדס האדום" משנת 1951, כפי שהתפרסם בחוברת Detective Comics #168, אשר ביסס את העובדה שהג'וקר היה גנב שידוע רק בכינויו "הברדס האדום". האלמנטים הטרגיים והאנושיים שבסיפור הדמות, נוסף לפשעיה הברבריים בתור הג'וקר, משרטטים את הדמות כבן אנוש ומעניקים לו נפח תלת־ממדי יותר. המבקר מארק וגלר מוסיף ואומר, כי "'הבדיחה ההורגת' מספק סיפור רקע סימפתי לג'וקר בו בעת שהוא מתאר את פשעיו המחרידים".[16]
רוב סיפור המקור של הג'וקר מתוך "הבדיחה ההורגת" אושר בסיפור Pushback של שנת 2004, כפי שהופיע בחוברות Batman: Gotham Knights #50-55, ואשר הודפס מחדש יחד עם חוברת מספר 66 כסיפור Batman: Hush Returns. באותה קשת סיפור, האירועים נצפים ומדווחים על ידי צד שלישי - במקרה זה אדוארד ניגמה, שידוע בכינוי איש החידות. ניגמה מציין כי אשתו ההרה של הג'וקר נחטפה ונרצחה בידי הנוכלים כדי לאלץ אותו לשתף עמם פעולה. בגרסה זו, הג'וקר שלפני-התאונה נקרא "ג'ק". הסיפור לא התקבל יפה בידי מעריצים ומבקרים כאחד, ואף סיפור מאז לא אישר את הפרטים הללו.
"לא בדיחה"
בשנת 2007, ג'ף ג'ונס כתב סיפור נלווה לרומן הגרפי בשם "לא בדיחה" עבור גיבור-העלבוסטר גולד. בסיפור זה, ריפ האנטר שולח את בוסטר גולד לערוך מסע בזמן במאמץ למנוע מהג'וקר לירות בברברה גורדון. הוא מגיע לקרנבל מעט לאחר שהג'וקר אוסף את חבורת הפריקים, ומותקף על ידם. הוא מצליח להימלט, אך מגיע מאוחר מדי ואינו מצליח להציל את ברברה בזמן. הוא תופס את הג'וקר כשזה האחרון מצלם את התמונות, ותוקף אותו בחמת זעם. הג'וקר מצליח להתגבר עליו ומצלם גם כמה תמונות שלו. ריפ מושך את בוסטר גולד חזרה בזמן לפני שהג'וקר הורג אותו, אך בוסטר דורש להישלח בשנית. הוא נכשל בכך מספר פעמים, עד אשר ריפ מגלה לו שהג'וקר נועד לשתק את ברברה גורדון, ובכך יבטיח את הפיכתה לאורקל.
הסיפור מראה גם כי באטמן שמר על התמונות של ברברה ושל בוסטר, וכי חיכה שבוסטר יגיע לגיל הנכון בטרם ייפגש איתו. באטמן מודה לבוסטר על כך שניסה לעצור את הג'וקר ומציע לו את חברותו. בסופו של דבר, דיק גרייסון - אשר לקח את נטל באטמן לאחר אירועי "באטמן: הקרב על הגלימה" - מגלה זאת ואף הוא מודה לבוסטר גולד.
"ליל הבנות"
הסיפור "ליל הבנות" משנת 2010, שנכתב מאת ג'יי מייקל סטרזינסקי כחלק מחוברות "האמיצים והנועזים", מתרחש מעט לפני "הבדיחה ההורגת" ועוסק בהתמודדותן של זטאנה ווונדר וומן בהתקפה הקרבה של ברברה גורדון, לאחר שזטאנה קיבלה חזיונות על האירוע. כמו "לא בדיחה", הסיפור מרמז כי גיבורות-העל אינן יכולות להשפיע על גורלה של ברברה, למרות רצונן העז. הסיפור גם מרמז כי וונדר וומן היוותה השפעה על ברברה בנטילת שם הקוד אורקל.
ה-52 החדשים
כאשר חברת DC קומיקס אתחלה מחדש את יקום DC לאחר אירועי פלאשפוינט של שנת 2011, רבים מסיפורים באטמן נמחקו או שוכתבו מחדש, אך "הבדיחה ההורגת" נותר בשלמותו. בהמשכיות חדשה זו, ברברה גורדון החלימה מהשיתוק שלה שנגרם בידי הכדור אותו ירה הג'וקר - שיתוק שארך כארבע שנים. למרות שהיא חוזרת לתפקידה כבאטגירל כשנה לאחר שקיבלה מחדש את התחושה ברגליה, היא ממשיכה לסבול מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כשהיא נחשפת לקרב יריות שיכולות לגרום נזק לעמוד השדרה שלה מחדש.[17]
ב-13 במרץ2015, חברת DC פרסמה כ-25 עטיפות אלטרנטיביות הקשורות לג'וקר לסדרות שיפורסמו בחודש יוני, כחלק מחגיגות 75 שנים להולדתו של באטמן. אחת מהן הייתה עטיפתה של החוברת Batgirl Vol.4 #41 בידי המאייר רפאל אלבקרקי ששאבה השראה מ"הבדיחה ההורגת". העטיפה מציגה את הג'וקר כשהוא עומד לצד באטגירל הקפואה מאימה כשחיוך הג'וקר צבוע על פניה. הג'וקר מחזיק באקדח ביד אחת המונחת על כתפה הימנית, בעוד הוא מצביע על לחייה בידו השנייה כאילו מתוך כוונתו לירות בה. עד מהרה, העטיפה קיבלה ביקורות חריפות בשל ציונו מחדש של פרק אפל ממהיסטוריה של הדמות, במיוחד לאור העובדה שלאחרונה היא החלימה מפציעתה ומוצגת כעת בגרסה צעירה והאופטימית. בסופו של דבר ועקב בקשתו של אלבקרקי עצמו, חברת DC בחרה שלא לפרסם את העטיפה השנויה במחלוקת. תגובתו של אלבקרקי הייתה "כוונתי מעולם לא הייתה לפגוע באמצעות אומנותי... מסיבה זו, המלצתי ל-DC שלא ייעשה שימוש בעטיפה האלטרנטיבית".[18]
^Brian Cronin (2009), Was Superman A Spy?: And Other Comic Book Legends Revealed, Penguin, p. 47, ISBN 9780452295322
^Sharon Packer (2010), Superheroes and Superegos: Analyzing the Minds Behind the Masks, ABC-CLIO, p. 201, ISBN 9780313355363
^Jeffrey A. Brown (2011), Dangerous Curves: Action Heroines, Gender, Fetishism, and Popular Culture, University Press of Mississippi, p. 175, ISBN 9781604737141
^Tim Burton, Burton on Burton, revised ed. (London: Faber and Faber, 2006) 71. ISBN 0571229263
^Mark Voger, The Dark Age: Grim, Great and Gimmicky Post-Modern Comics (Raleigh: TwoMorrows, 2006) 33
