לפי הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה של אתיופיה ב-2015, מנתה אוכלוסיית אקסום 66,800 נפש. כ-85% מכלל האוכלוסייה חברים בכנסייה האתיופית האורתודוקסית, ויתרתה מוסלמית סונית, נוצרית פרוטסטנטית וחברי קהילה נוצרית לא אורתודוקסית. ערכה ההיסטורי של אקסום זיכה אותה בתואר אתר מורשת עולמיתמארגון אונסק"ו בשנת 1980, אף שרובה המכריע של העיר טרם נחקר.
שדה האסטלות הצפוני ובמרכזו "אסטלת המלך אזנה". משמאל "האסטלה הגדולה" שכובה מפורקת על הקרקעהאסטלה של רומא ("האובליסק") בפיאצה די פורטה קאפנה לפני השבתה לאתיופיהמראה במחצבת האסטלות סמוך לעירמראה כללי של כנסיית גבירתנו מרים מציון החדשה ומגדל הפעמונים שלהמפת אקסום והסביבה
היסטוריה
לפי האגדה המקומית שימשה אקסום כבירתה של מלכת שבא במאה ה-10 לפנה"ס, אך ברי כי מדובר באגדה בלבד. ממלכת אקסום נוסדה בסביבות שנת 400 לפנה"ס ובמאה ה-1 לספירה הייתה לכוח משמעותי בצפון אתיופיה והייתה ידועה לסוחרים יוונים. במאה ה-3 חרגה השפעתה של הממלכה מתחומי אפריקה וגלשה לדרום-מערבו של חצי האי ערב.
הסיבות המדויקות לשקיעתה של הממלכה אינן ידועות בבירור אך נראה שזו נגרמה על ידי קבוצות מוסלמיות אשר ערערו את שליטתה בדרכי המסחר. בסופו של דבר נמוגו קשריה המסחריים של הממלכה עם אלכסנדריה, האימפריה הביזנטית ועם דרום אירופה, וגדולתה הייתה כלא הייתה. כפי ששקעה הממלכה, כך ירדה גם העיר מגדולתה, ואיבדה את מרבית תושביה אשר הוכרחו להגר דרומה. באמצע המאה ה-7 ננטשה העיר אך המקום המשיך ושימש כמקום פולחן דתי וכמקום הכתרת קיסרי אתיופיה על מנת להראות את המשכיות שושלת המלוכה. המלך האחרון של ממלכת אקסום אשר הומלך בעיר שלט במאה ה-10, אם כי השושלת כבר ירדה מגדולתה זמן רב קודם לכן.
אתרי העיר
אורכה של העיר כ-4 ק"מ ממזרח למערב ורוחבה מגיע ל-1.5 ק"מ לכל היותר. היא בנויה בצורת חצי סהר סביב גבעה הנישאת לגובה של 2,225 מטר, קרי כ-100 מטר מעל העיר והשוכנת מצפון לה. בחלקה הצפון-מערבי של העיר, ממערב לגבעה, שוכנים שדה האסטלות הצפוני ומתחם כנסיית גבירתנו מרים מציון.
שדה האסטלות הצפוני
שדה האסטלות הצפוני שבו יותר מ-120 אסטלות הוא מאתרי העיר החשובים. מספר האסטלות המקורי היה גדול יותר, וחלקן הועברו למקומות אחרים או שהן עדיין מכוסות באדמה. גודלן של האסטלות נע בין מטר בודד ל-33 מטר, ונראה כי הן קשורות בדרך כלשהי למנהגי קבורה והנצחת המת, אם כי לא ברור אם מתחת לכל אסטלה אכן שוכן קבר. האסטלות הוקמו לפני שממלכת אקסום קיבלה עליה את הנצרות, ולכל המאוחר במאה ה-4, והן כוללות עיטורים פגניים של הירח והשמש. משקלן של האסטלות עשוי להגיע למאות טונות ומקימיהן נעזרו ככל הנראה בפילים ובגלילים כדי לשנען מהמחצבה העיקרית במרחק של 4 ק"מ מערבית למקום. האסטלות בשדה חדשות יחסית שכן האסטלות המוקדמות ביותר בסביבת העיר מתוארכות ללפני 5000 שנים.
האסטלה הגדולה ביותר הניצבת עדיין במקום היא "אסטלת המלך אזנה" הנישאת לגובה של 24 מטר, אך למרות שמה, היא מוקדמת לתקופת מלכותו של המלך במאה ה-4.
אורכה של האסטלה הגדולה ביותר בשדה - "האסטלה הגדולה" - מגיע ל-33 מטר והיא שכובה על הקרקע ומפורקת למספר חלקים. נראה כי בעת הניסיון להרים את גוש האבן הענקי השוקל 517 טונות, הוא נפל על הקרקע, נשבר ונותר במקומו.
בחלקו הצפוני של השדה שוכנת כנסיית אנדה אייסוס. לצידה התגלתה בשנת 1997 אסטלה נוספת באורך של 18 מטר ועוד נמצאת לידה "אסטלת תבליט הבית" - אסטלה שכובה על הקרקע באורך של 9 מטר אשר זכתה לשמה מתבליט בצורת בית בחלקה העליון.
בשדה שוכנים קברים רבים שחלקם הגדול טרם נחקר. מבין ארבעת הקברים שנחקרו, רק שניים לא חוללו על ידי שודדים.
ב"קבר קשתות הלבנים" מהמאה ה-4 מוביל גרם בן 18 מדרגות לארבעה אולמות קבורה תת-קרקעיים חצובים בסלע הנבדלים זה מזה בקשתות לבנים. הקבר לא נשדד ונתגלו בו שני שלדים וחפצי אומנות עשויים שנהב, כלי זכוכית, כלי קדרות וכלי ארד מעוטרים.
"קבר הדלת המדומה" התגלה בשנת 1972 והוא מתוארך למאה ה-4 או למאה ה-5. הוא בנוי מאולם קבורה ומבואה תת-קרקעיים, והוא זכה לשמו מגוש אבן שניצב מעל הפתח המוביל אליו ושעליו תבליט של דלת מדומה. כל תכולתו של הקבר נשדדה ונראה כי הכיל חפצים בעלי ערך רב.
"קבר נפאס מאוצ'ה" עשוי מאולם מלבני באורך של 23 מטר וברוחב של 16 מטר. הקבר יוצא דופן בגודלו וגושי האבן המכסים עליו מגיעים לאורך של 17.3 מטר, רוחב של 6.4 מטר ולמשקל של כ-360 טונות.
הקבר הרביעי המכונה "המאוזוליאום" התגלה ב-1974 והוא בנוי ממעבר שמכל אחד משני צדדיו חמישה חדרים. הקבר חולל על ידי שודדי קברים שאף הסבו לו נזק.
בשנת 1937 אסטלה בגובה של 24 מטר ובמשקל של 160 טון נחתכה לשלושה חלקים בפקודת בניטו מוסוליני ונשלחה לרומא. האסטלה שגילה מוערך ביותר מ-1700 שנה זכתה לכינוי "אסטלת רומא" או "האובליסק של רומא", והיא הוצבה בכיכר פיאצה די פורטה קאפנה סמוך למבנה המשרד לענייני אפריקה. חרף הסכמת האו"ם בשנת 1947 כי על האובליסק לחזור לאקסום, השעתה ממשלת איטליה את הדבר, והפרשה שבה וגרמה למתיחות בין שתי המדינות. לבסוף, בחודש אפריל2005, הוחזרו שלושת חלקי האסטלה לאקסום, והגעתם הייתה לאירוע בקנה מידה לאומי. איטליה מימנה את עלות המבצע בסך 6 מיליון אירו, אשר הצריך, בין היתר, את שדרוגו של מסלול הנחיתה בשדה התעופה של אקסום, כדי שיוכל לקלוט את מטוסי האנטונוב 124 שהטיסו את חלקי האסטלה. ב-31 ביולי2008 הוצב חלקה השלישי והאחרון של האסטלה במקומו, פעולה שבוצעה על ידי ארגון אונסק"ו.
מרחצאות מלכת שבא הצמודות לשדה האסטלות ממזרח, הן מאגר מים גדול באורך של 67 מטר ובעומק של 5 מטר, שלמרות שמו, הוא הוקם כאלף שנים לאחר תקופתה של המלכה. המאגר שימש כמקור מים חשוב בתקופת ממלכת אקסום וגם כיום נשאבים ממנו מי שתייה.
כנסיית גבירתנו מרים מציון השייכת לכנסייה האתיופית היא הכנסייה החשובה ביותר באתיופיה ומהעתיקות שבה. למעשה מדובר בשתי כנסיות - ישנה וחדשה - השוכנות במתחם מוקף חומה מדרום לשדה האסטלות הצפוני. לפי האמונה נבנתה הכנסייה המקורית בתקופת המלך אזנה במאה ה-4. הכנסייה נהרסה ונבנתה מחדש לפחות פעמיים. בראשונה על ידי יהודית המלכה (גודית) במאה ה-11 ושוב ב-1535 על ידי מוסלמים מהרר. לאחר מכן נבנתה מחדש על ידי הקיסר פאסילידס ב-1665. לפי האמונה האתיופית שוכן ארון הברית ובו לוחות הברית שניתנו למשה בהר סיני, ב"קפלת לוחות הברית" שבמתחם.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 בנה הקיסר היילה סלאסיקתדרלה חדשה לצד הכנסייה העתיקה. לצידה הוקם מגדל פעמונים האמור להזכיר אסטלה מקומית מסורתית, ועוד הוקם במקום מוזיאון קטן שמציג בעיקר כתרים. המוזיאון הארכאולוגי של אקסום צמוד למתחם הכנסייה ובו תצוגה של כתובות עתיקות בגעז, ממצאים שנמצאו בקברים בעיר ואוסף של מטבעות מתקופת ממלכת אקסום.
