אפרופוטוריזם (באנגלית: Afrofuturism) היא תרבותאסתטיקה, פילוסופיה של המדע, ופילוסופיה של ההיסטוריה, אשר בוחנת את התפתחותה של התרבות האפריקאית בתפוצות ביחס לעולם המערבי ולטכנולוגיה המערבית. האפרופוטוריזם משלבת בתוכה אלמנטים של מדע בדיוני, פנטזיה, אפרוסנטריזם וריאליזם עם קוסמולוגיה א-מערבית על מנת לבקר הדילמות של אנשים שחורים, וכדי לחקור ולבחון מחדש אירועים היסטוריים בהקשר של תרבות שחורה. מונח זה הוטבע לראשונה על ידי מארק דרי ב-1994, ונחקר והופץ בהמשך על ידי אלונדרה נלסון[1]. האפרופוטוריזם נוגע בתמות וסוגיות של אפריקאים בתפוצות דרך העדשה של מדע בדיוני, על מנת למצוא מכנה משותף ותחומי עניין משותפים לאמנים ויוצרים אפריקאים[2]. אחת מהיצירות אשר מתבססות על אפרופוטוריזם והמפורסמות שבהן היא סרט הקולנוע ההוליוודי הפנתר השחור[3][4][5].
היסטוריה
תחילת המאה ה-20
אף על פי שהמונח אפרופוטוריזם נטבע בשנת 1993, מרבית החוקרים נוטים להסכים כי המוזיקה, האמנות והטקסט האפרוטוריסטיים נפוצו כבר בסוף 1950. הגישה האפרוטוריסטית הראשונה בתחום המוזיקה הוצגה לראשונה על ידי סאן רה, יליד אלבמה, מוזיקאי אשר יצירותיו התפרסמו באמצע שנות ה-50 בעיר שיקגו.
מוזיקאים נוספים אשר השופעו מאפרופוטוריזם היו זמרים כמו זמר הרגאיי המפורסים לי סקראץ' פרי ואמני היפ-הופ כמו אפריקה במבטה וטריקי[6][7].
ביקורת תרבותית בשנות ה-90
בתחילת 1990, מבקרי תרבות, פרסמו מאמרי דעה שעסקו באפרופוטוריזם אחד הבולטים שבהם הוא מארק דרי שפרסם את חיבורו הידוע "Black to the Future" בשנת 1994, ובו הוא מתאר את קווי הדמיון המשותפים למדע הבדיוני של יוצרים אפרו-אמריקאים[8][9].
רעיונות אפרוטוריסטיים הלכו ופותחו על ידי מלומדים כמו אלונדרה נלסון, גראג טייט, טריסיה רוז וקודוו אשון. בראיון שנערך עמו הסביר החוקר, אלונדרה נלסון את משמעות המונח אפרופוטוריזם ככלי אשר באמצעותו ניתן להתבונן על ה"אחר" השחור ועל מיקומם של שחורים בעולם בהקבלה לחייזרים במדע הבדיוני ובסרטי הפנטזיה[10]. בנוסף, נלסון מציין כי הדיונים סביב גזע וטכנולוגיה לעיתים קרובות מחזקות את הביקורת על הפער הדיגיטלי בין העולם המערבי לתרבות האפריקאית[11].
ג'אנל מונה עשתה מאמץ רב מודע כדי לשחזר את הקוסמולוגיה האפרוטוריסטית ולהחדירה אל המוזיקה המודרנית העכשווית. אחת מיצירותיה המפורסמות בהקשר הוא הקליפ "Prime Time" [14], ו-"Many Moons"[15], אשר עוסק בעולמות של עבדות וחירות דרך העולם של ה-cyborgs ותעשיית האופנה[16][17]. יצירותיה מאופיינות ככאלה המושפעות מפאנק אפרוטוריסטי ונאו-אפרוטוריזם כמו גם מסרטים כגון מטרופוליס, בלייד ראנר ומלחמת הכוכבים[18][19].
שיקגו ידועה כביתם של קהילת האמנים האפרוטוריסטיים התוססים ביותר וביניהם ניק קייו, ראשיד ג'ונסון ועוד. בשנת 2013 פרסמה יטאשה וומאק, תושבת שיקגו, את המחקר Afrofuturism: The World of Black Science Fiction and Fantasy[20] ובאותה שנה פרסם בחור צעיר בשם ויליאם הייאשי את הטרילוגיה הספרותית שלו Darkside Trilogy אשר מגוללת את הסיפור של אפרו-אמריקאים אשר חיים בחצר האחורית של הירח טרם נחיתתו של ניל ארמסטרונג האסטרונאוט[21][22]. חוקרים נוספים כגון כריסטה פרנקלין מאוניברסיטת שיקגו חוקרים את הקשר בין אפרופוטוריזם לבין מראה חיצוני בקרב שחורים[23]
תנועת האפרופוטוריזם צברה תהודה ופופולריות בינלאומית בתחום האמנות. הקהילה האפרוטוריסטית נוסדה על ידי אוצרת המוזיאון גיה המילטון מניו אורלינס. חברים ואמנים נוספים הידועים כמשתייכים לקהילה האפרוטוריסטית הם אמנים כמו דמטריוס אוליבר מניו יורק, סיירוס קאבירו מניירובי, לינס איריס ויקטור מליבריה[24][25]. כמו גם ואנארי קהיו מקניה אשר יצירותיה מושפעות רבות מהאפרופוטוריזם[26].
ספרות
היווצרות המונח אפרופוטוריזם בשנת 1990 נעשה במטרה לקטלג ספרותפנטזיה ומדע בדיוני של יוצרים אפרו-אמריקנים משאר היוצרים האמריקאים ולהבחין אותם כתת-ז'אנר בתוך ז'אנר[27]. אבל עד מהרה התרחב השימוש והוחל על יוצרים וסופרים אפריקאים בתפוצות מעבר לגבולותיה של ארצות הברית[28].
ליסה יאזק היא חוקרת אשר ניתחה את היצירה האדם הבלתי נראה והרומן של הסופר האפרו-אמריקני רלף אליסון, אשר יצא לאור בשנת 1952 בהקשר של אפרופוטוריזם. הספר מתייחס לסוגיות חברתיות ואינטלקטואליות שעמדו בפני שחורים בארצות הברית בעשורים הראשונים של המאה ה-20, כולל לאומנות שחורה, היחסים בין זהות שחורה למרקסיזם, והפוליטיקה הגזעית הרפורמיסטית של בוקר טי. וושינגטון, בנוסף לעניינים שקשורים לאינדיבידואליזם וזהות אישית. צריך להיחשב כמו קודמו אפרוטוריסט ספרות. יאזק גורסת כי הסופר אליסון מסתמך ביצירה זו על רעיונות אפרוטוריסטיים אשר עדיין לא היו נפוצים ביצירות הספרות של סופרים אפרו-אמריקנים[29].
כיום קיימות יצירות ספרות של מדע בדיוני אשר מקוטלגות כיצירות אפרוטוריסטיות כגון יצירותיהם של סופרים כמו ננדי אוקורפור וסטיבן בארנס[30], נ.ק ג'סמין, נאלו הופקינסון קולסון וויטהד[31], ואוקטביה באטלר[32][33] גם ספר המדע הבדיוני Wild Seed מושפע מאוד מהרעיונותשל אפרוטוריזם והוא עוסק בנרטיב של בני אלמוות אפריקאים וטכנולוגיות אנטי-קולוניאליות מהמאה ה-17[34].
אמנות
המוזיאוןStudio Museum שבהארלם מציג תערוכות רבות אשר עוסקות באפרוטוריזם ובאסתטיקה בהקשר זה. בתערוכות אלו הוצגו בשנים 2013–2014 יצירותיהם של אמנים אפרוטוריסטיים בולטים כמו דריק אדמס, ליילה עלי וחאלד חאפז[35].
כמו כן, כחלק מפסטיבל MOMA PS1 הוצגה יצירתו האפרוטוריסטית המפורסמת של האמן קינג בריט Moondance: A Night in the Afro Future[36].
המרכז לחקר לתרבות שחורה Schomburg Center for Research in Black Culture מציג תערוכות אפרוטוריסטיות אשר עוסקות בפנטזיה ומדע בדיוני, כמו גם חוברות קומיקס ועוד.
באפריל 2016, ניאמה סופיה סנדי אצרה תערוכה בשם Black Magic: AfroPasts/Afrofutures במסדרון הגלריה שלה בברוקלין, ניו יורק[37]. בתיאור של אוסף, סנדי הצהירה: "יש הרבה במבט לאחור ובמבט קדימה שקורה בבית עובד... [ויש הרבה] חוגגים מסעות האלה בין אם הם יזומה או כפויה מסעות"[דרושה הבהרה][38].
בשנת 2017–2018 הוצגה התערוכה Afro-Tech and the Future of Re-Invention[39].
התערוכה Black Metropolis: 30 Years of Afrofuturism, Comics, Music, Animation, Decapitated Chickens, Heroes, Villains and Negroes היא מופע של איש אחד המתמקדת בקריירה של מאייר הקומיקס טים פילדר.
סוגיות חברתיות
פמיניזם
יצירתה של ג'ארד ריצ'רדסון Attack of the Boogeywoman: Visualizing Black Women's Grotesquerie in AfrofuturismAfrofuturism[40] בוחנת כיצד האסתטיקה מתפקדת כמרחב לשיח על גזע, מין ומיניות עבור נשים שחורות.
סרטה הקצר של הזמרת ביונסהLemonade בשנת 2016, בכיכובם של אמנים כמו איביי, לאולו סנבאג'ו, אמנדלה סטנברג ועוד כולל רעיונות פמיניסטיים אפרוטוריסטיים[41]. אחת היוזמות העוסקות בהעצמה של נשים שחורות מתייחסות למערכות יחסים מחוץ לנישואים ההיסטוריה, כחלק מהטראומה משעבודם של האפרו-אמריקאים בארצות הברית החל בשנים 1619–1865, דרך שחזורחוקי ג'ים קרואו (1870-1965)[42].
Anderson, Reynaldo; Jones, Charles E., eds. (2015). Afrofuturism 2.0: The Rise of Astro-Blackness. Lexington Books. ISBN978-1498510509.
Barr, Marleen S. (2008). Afro-future females: Black writers chart science fiction's newest new-wave trajectory. Columbus: Ohio State University Press. ISBN9780814210789.
Mayer, Ruth (2000). "'Africa As an Alien Future': The Middle Passage, Afrofuturism, and Postcolonial Waterworlds". Amerikastudien / American Studies. 45 (4): 555–566.
Nelson, Alondra (Spring 2000). "Afrofuturism: Past-Future Visions." Color Lines: 34–37.
Nelson, Alondra, ed. (3 ביוני 2002). Afrofuturism: A Special Issue of Social Text. Duke University Press. ISBN978-0822365457. {{cite book}}: (עזרה)
^Sinker, Mark. "Loving the Alien." The Wire 96 (February 1992): 30–32.
^Kilgore, De Witt Douglas and Ranu Samantrai. "A Memorial to Octavia E. Butler." Science Fiction Studies 37.3 (November 2010): 353–361. JSTOR25746438
.
