בחלק מהמקרים, הסיבה שבגללה המתים מתחילים לתקוף אינה ידועה, מה שהופך את המצב אליו הגיעו לבלתי מוסבר. במקרים אחרים, ידוע כי טפיל או זיהום ספציפי הם הגורם, ובכך מציגים את האירועים בדומה למגפה. בחלק מהסיפורים יש כל המתים הופכים לזומבים, ללא קשר לסיבת המוות, בעוד שאחרים דורשים חשיפה לגורם הזיהום.
בכל אחד מהתרחישים, הדבר גורם להתפרצות להפוך למשבר הולך וגובר באופן בקצב אקספוננציאלי: "מגפת הזומבים" המתפשטת שוטפת את ארגוני אכיפת החוק, הצבא ושירותי הבריאות, מה שמוביל לפאניקה ולהתמוטטות של החברה האזרחית עד שנותרו רק כיסים מבודדים של ניצולים. שירותים בסיסיים כמו מים וחשמל מושבתים, או מזוהמים במקרה של אספקת מים, שירותי התקשורת קורסים, והממשלה הלאומית של המדינות המושפעות קורסת או מסתתרת. השורדים בדרך כלל מתחילים לחפש מזון, נשק ואספקה אחרת בעולם שמצטמצם לשממה עוינת ברובה. בדרך כלל ישנו 'אזור בטוח' המנוהל בידי ניצולים אחרים או הממשלה, שבו אנשים שאינם נגועים יכולים לחפש מקלט ולהתחיל עידן חדש.
הנרטיב של אפוקליפסת זומבים הוא בעל קשרים חזקים למצב החברתי הסוער של ארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר נוצר הסרט ליל המתים החיים. יש הטוענים שזומבים מאפשרים לאנשים להתמודד עם החרדה שלהם מסוף העולם.[2]
המגעים הראשוניים עם זומבים הם טראומטיים ביותר, גורמים להלם, פאניקה, חוסר אמון ואולי הכחשה, ופוגעים ביכולתם של השורדים להתמודד עם מפגשים עוינים.[3]
תגובת הרשויות לאיום איטית יותר מקצב הצמיחה שלו, מה שנותן למגפת הזומבים זמן להתרחב מעבר ליכולת לשלוט על האירוע. הדבר מביא לקריסת החברה. הזומבים לוקחים שליטה מלאה בעוד קבוצות קטנות של החיים חייבות להילחם על הישרדותן.[3]
הסיפורים עוקבים בדרך כלל אחר קבוצה בודדת של ניצולים, שנקלעו באופן מהיר ופתאומי למשבר. הנרטיב מתקדם בדרך כלל מתחילת מגפת הזומבים, לאחר מכן הניסיונות הראשוניים לבקש את עזרת הרשויות, כישלונן של אותן רשויות, ועד להתמוטטות הקטסטרופלית הפתאומית של כל ארגון רחב היקף והניסיונות הבאים של הדמויות לשרוד. סיפורים אלה מתמקדים לעיתים קרובות באופן ישיר בדרך שבה הדמויות מגיבות לאסון קיצוני שכזה, וכיצד האישיות שלהן משתנה בעקבות הלחץ, ולעיתים קרובות פועלת על בסיס מניעים ראשוניים (פחד, שימור עצמי) ממה שהם היו מציגים בחיים רגילים.
בדרך כלל הזומבים במצבים אלה הם מהסוג האיטי, המעצבן והלא אינטליגנטי שהפך פופולרי לראשונה בסרט ליל המתים החיים משנת 1968.[4] סרטי קולנוע שנוצרו בשנות ה-2000, לעומת זאת, הציגו זומבים זריזים, מרושעים, אינטליגנטים וחזקים יותר מהזומבי המסורתי.[5]
שימושים
מחקר אקדמי
על פי ניתוח אפידמיולוגי של אוניברסיטת קרלטון ואוניברסיטת אוטווה משנת 2009, התפרצות מגפת זומבים, אפילו של אלה האיטיים מליל המתים החיים "צפויה להוביל לקריסת הציוויליזציה, אלא אם כן תטופל במהירות". בהתבסס על המודלים המתמטיים שלהם, המחברים הגיעו למסקנה שאסטרטגיות התקפיות היו הרבה יותר אמינות מאסטרטגיות הסגר, בשל סיכונים שונים שעלולים לסכן הסגר. הם גם גילו שגילוי תרופה רק ישאיר כמה בני אדם בחיים, מכיוון שזה לא יעזור להאט את קצב ההדבקה.
בנוסף נקבע כי התוצאה הסבירה ביותר לטווח הארוך של התפרצות כזו תהיה הכחדה המונית של בני אדם כתוצאה מכך שהאוכלוסייה העולמית נכנעת למגפה, נהרגה על ידי זומבים קיימים או חווה אירועים קטלניים אחרים. מסקנה זו נובעת מהנימוק של המחקר לפיו הסיכון האפידמיולוגי העיקרי של זומבים, מלבד קשיי הנטרול, הוא שאוכלוסייתם נתונה לצמיחה כמעט מתמדת: דורות של בני אדם שורדים ככל הנראה ישמרו על נטייה להאכיל אוכלוסיות זומבים, וכתוצאה מכך בעיקר גידול מתמשך של האוכלוסייה הנגועה, תופעה שתיפסק רק עם הדבקה או מוות של כל בני האדם ששרדו. החוקרים מסבירים ששיטות המודל שלהם עשויות להיות ישימות להפצת דעות פוליטיות או מחלות עם זיהום רדום.
המכון הזומבי למחקרים תאורטיים (ZITS) הוא תוכנית שלאוניברסיטת גלאזגו. ד"ר אוסטין העומד בראש המכון הוא דמות שנוצרה על ידי האוניברסיטה כדי להיות הפנים של ZITS. צוות ZITS מוקדש לשימוש במדע אמיתי כדי להסביר מה ניתן לצפות במקרה של אפוקליפסת זומבים אמיתית. רוב המחקרים שלהם משמשים כדי להפריך אמונות נפוצות לגבי אפוקליפסת הזומבים כפי שמוצגת בתרבות הפופולרית. הם פרסמו ספר אחד (Zombie Science 1Z) ומעבירים הרצאות פומביות בנושא.[6]
ממשל
ב-18 במאי 2011, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) פרסם מאמר בשם Preparedness 101: Zombie Apocalypse המספק עצות להתכונן לשרוד פלישת זומבים.[7] המאמר אינו טוען שהתפרצות סבירה או קרובה, אך קובע: "נכון, אמרתי אפוקליפסת זומבים. אתה אולי צוחק עכשיו, אבל כשזה יקרה אתה תשמח שתקרא את זה...." ה-CDC ממשיך ומסכם התייחסויות תרבותיות לאפוקליפסת זומבים. הוא משתמש במאמר כדי להדגיש את החיוניות של שמירת מים, מזון, ציוד רפואי וצרכים אחרים כהכנה לכל האסונות הפוטנציאליים, בין אם הם הוריקנים, רעידות אדמה, סופות טורנדו, שיטפונות או המוני אל-מתים זוללים מוח.
במסמך הלא מסווג שכותרתו "CONOP 8888", קצינים מהפיקוד האסטרטגי של ארצות הברית השתמשו בתרחיש אפוקליפסת זומבים כתבנית אימון למבצעים, מצבי חירום ואסונות, ככלי ללמד צוערים על המושגים הבסיסיים של תוכניות צבאיות והכנה לאסונות.[8][9]
