אנטוניה קאטאניה דה פאייבה פריירה מורי נולדה בקולד ספרינג, ניו יורק, ארצות הברית ב-21 במרץ 1866. שמה ניתן לה לזכר סבתה אנטוניה קטאנה דה פאייבה פריירה גרדנר דרפר, שהשתייכה למשפחת אצולה שהגלתה מפורטוגל לברזיל עקב מסעות הכיבוש של נפוליאון בונפרטה. אביה מייטון מורי היה כומר וחוקר טבע, בנו של ג'יימס מורי, וסבתא הייתה הסופרת שרה מייטון מורי. אמה של מורי הייתה וירג'ינה דרייפר שהייתה בתו של ורג'יניה וג'ון ויליאם דרייפר.[1]
מורי הייתה נכדתו של ג'ון ויליאם דרייפר ואחיינית של הנרי דרייפר, שניהם אסטרונומים פורצי דרך. בן דודה הוא מת'יו מורי, המנהל הראשון של מצפה הכוכבים של הצי האמריקאי.[1] כבר מגיל צעיר נחשפה מורי למדע. מסופר כי כבר מגיל 4, סייעה לדודה הנרי דרייפר במעבדה, ועוד בגיל 9 כבר קראה ספרים בלטינית.[1] אחותה קרלוטה מורי הייתה גאולוגית, פלאונטולוגית וסטרטיגרפית.[2]
אנטוניה מורי למדה במכללת ואסר, מכללה להשכלה גבוהה לבנות במדינת ניו יורק. מתוך 24 קורסי החובה שהייתה צריכה לקחת, היא בחרה ב-8 קורסים שקשורים לאסטרונומיה, ולמדה אצל האסטרונומית הנודעת מריה מיטשל. בשנת 1887 סיימה בהצטיינות יתרה בפיזיקה, אסרונומיה ופילוסופיה.[1]
כאסטרונומית
מחשבות הרווארד, בסביבות 1890: בתמונה הנרייטה ליוויט (1868–1921) יושבת שלישית משמאל, אנני ג'אמפ קאנון (1863–1941) עם זכוכית מגדלת, וילמינה פלמינג (1857–1911) עומדת במרכז, אנטוניה מורי (1866–1952).
לאחר שסיימה את לימודי התואר, הוזמנה על ידי אדוארד צ'ארלס פיקרינג לעבודה במצפה הכוכבים של מכללת הרווארד כאחת ממחשבות הרווארד, בשכר של 25 סנט לשעה, מחצית מהשכר שהיה נהוג לשלם לגברים.[3] במהלך עבודתה, היא לא תמיד קיבלה קרדיט על תגליותיה. למשל, בשנת 1890 בישיבה על תגליות המצפה אמר פיקרינג: "זהו מחקר מעמיק שהתבצע במצפה על ידי א.ק מורי, אחייניתו של ד"ר דרייפר" לפני שהמשיך לדבר על תוצאות המחקר, אשר פורסמו תחת שמו של פיקרינג.[3]
במסגרת זו מורי חקרה את הספקטרום של כוכבים. תפקידה הראשון היה לבחון את הספקטרום של מיזר ולחשב את זמן המחזור שלו, ובחינה של שינוי בספקטרום הנראה כתוצאה מסיבובם ההדדי של שני הכוכבים. בנוסף, היא גילתה באופן עצמאי ב-1889 את היותו של מנקלינן לפחות כוכב כפול ואת זמן המחזור שלו.[4]
מורי חקרה את הספקטרום של כוכבים. עמיתתה, וילמינה פלמינג ופיקרינג פיתחו שיטת סיווג לכוכבים המבוססת על 7 סוגים עיקריים (OBAFGKM, שיטה הנהוגה עד היום). מורי חלקה על השיטה הזו וטענה שצריך 22 קבוצות הממויינות לפי טמפרטורה.[4] אדוארד צ'ארלס פיקרינג, מנהל המצפה, חלק על המודל שפותח על ידי מורי, הסברה להבדלי העובי של הישרים בספקטרום. הוא כעס על כך שביצעה גם מחקר עצמאי ולא רק חישובים. בתגובה לכך החליטה מורי לעזוב את עבודתה במצפה, מבלי שסיימה את המחקר.[4] לעומת זאת האסטרונום הדני איינר הרצשפרונג זיהה את התועלת הרבה של המודל של מורי והשתמש בו בזיהוי כוכבים וכוכבים ננסיים.[5]
בשנת 1891 מורי עזבה את מצפה הכוכבים והחלה ללמד בבית ספר גילמן בקיימברידג'. פיקרינג ביקש שתחזור כדי להשלים את התצפיות והיא ענתה שהיא אינה מרגישה נוחה לחזור ולתת את מחקרה אם שמה לא מוזכר. היא חזרה לשנה ב-1893 וב-1895 להמשך המחקר על סיווג כוכבים לפי הספקטרום, ועבודתה פורסמה בשנת 1897, "סיווג כוכבים בהירים אשר צולמו בעזרת טלסקופ ה-11 אינץ' על שם דרייפר, כחלק ממרכז ההנצחה על שם הנרי דרייפר" עם תת-הכותרת "נותח על ידי אנטוניה ק. מורי, תחת הדרכתו של אדוארד צ'. פיקרינג".[6][7] בשנת 1922, הכיר האיגוד האסטרונומי בתרומתה ובחשיבות שיטת הסיווג שלה.
בין השנים 1896 ל-1918 היא לימדה פיזיקה וכימיה בבית הספר קאסל (בית הספר העירוני של גב' ס.א. מאסון לבנות) בעיירה טאריטאון על ההדסון, ניו יורק. היא גם הרצתה על אסטרונומיה באוניברסיטת קורנל ומול קהל מקצועי והרצאות לקהל הרחב.
ב-1918 מורי חזרה להארוורד כפרופסור חבר, וגם חזרה לעבוד במצפה הכוכבים, לאחר שהסתדרה יותר טוב עם יורשו של פיקרינג, הרלו שאפלי. היא נשארה עד 1948.[3]
בשנת 1933, פורסם הניתוח ספקטרוסקופי של β בנבל, כוכב הכפול מסוג משתנה לוקה, אותו חקרה במשך שנים רבות.
[8]
לאחר פרישתה
לאחר פרישתה מורי עסקה בשמירה והגנת הטבע. מורי הייתה צפרית ופעלה למען הצלת עצי סקוויה במערב ארצות הברית מפני כריתה בעת מלחמה. במשך 3 שנים מורי גם נהלה את בית ג'ון ויליאם דרייפר בניו יורק, שם סבה ודודה בנו מצפה כוכבים. שם צולמו תמונות הראשונות של הירח דרך טלסקופ.
^Hoffleit, Dorrit. C. J. Corbally, R. O. Gray (ed.). "Remniscences on Antonia Maury and the c-Characteristic". The MK process at 50 years. A powerful tool for astrophysical insight Astronomical Society of the Pacific Conference Series, Proceedings of a Workshop of the Vatican Observatory, held in Tucson Arizona, USA, September 1993, San Francisco: Astronomical Society of the Pacific (ASP). 60.
