אנה קומננה הייתה בתו הבכורה של הקיסר אלכסיוס הראשון ואיירנה דוקאינה (אנ').[2] קומננה הייתה הבכורה משבעה אחים ואחיות והייתה בתו המועדפת של אביהם. באלכסיאדה היא כותבת על אהבתה להוריה ועל כך שמריה מאלניה גידלה אותה. האחרונה הייתה אמו של קונסטנטינוס דוקס שקוממנה התארסה לו בינקותה, כפי שהיה נהוג אז, והוא הוכרז כיורש העצר של אביה.[2] אולם ב-1087 נולד אחיה, יוחנן השני, וכבן הקיסר היה הוא היה ליורש העצר. זמן קצר לאחר מכן מת קונסטנטין דוקס.
ב-1097, כשהייתה בת 15, נישאה לניקופורוס ברייניוס (אנ'), גנרל, מדינאי והיסטוריון שהיה מבוגר ממנה בכעשרים שנה. נישואים פוליטיים אלה קישרו אותה למשפחת אצולה, שהייתה מעורבת במאבקי הירושה שקדמו להכתרת אלכסיוס הראשון. לניקופורוס ברייניוס ואנה קומננה נולדו ארבעה ילדים[6] והיא כתבה שאלו לא היו נישואים מאהבה. בשנת 1108 תיעדה קומננה את חוזה דבול שעל תנאיו נשא ונתן בעלה.
יחד עם אמה אירנה דוקאינה, קשרה קומננה קשר בניסיון להדיח את אחיה יוחנן ולזכות בקיסרות עבור בעלה, בעת שהקיסר אלכסיוס היה חולה וחלש. אולם ניסיון זה נכשל וב-1118 ירש יוחנן השני את כס אביו.[2] כשכבר היה אחיה קיסר ביזנטיון, ניסתה שוב להדיחו ונכשלה בשנית, הפעם משום שניקופורוס עצמו סירב לקחת את חלקו בתוכנית ברגע האחרון. על קשר זה נענשה באובדן כל רכושה ומעמדה המלכותי[דרוש מקור], ועברה להתגורר במנזר מרוחק עם אמה ואחת מאחיותיה אליה,[2] בעוד שבעלה נותר אחד מיועציו הקרובים של יוחנן השני.
היא חיה במנזר עד יום מותה, בהקדישה את זמנה ללימוד ולכתיבה. תאריך מותה המדויק אינו ידוע. היא עוד הייתה בחיים ב-1148, שנת השלמת האלכסיאדה, וככל הנראה נפטרה בין 1148 ל-1154.
כתיבתה ההיסטורית
ביוזמתה של חמותו, החל ניקופורוס ברייניוס לכתוב את הכרוניקה של משפחת קומננוס במאה ה-11, במיוחד של השנים 1070–1079,[7] אך לא הספיק לכתוב הרבה בטרם מת ב-1137. בגיל 55 החליטה אנה קומננה להשלים את מלאכתו הבלתי גמורה. אלכסיאדה,[8] הכתובה ביוונית ביזנטית, מתארת את חייו של אביה לפני שהיה לקיסר וימי שלטונו תוך התייחסות להיסטוריה הפוליטית והצבאית שלו. קומננה מתארת בטקסט גם את המלחמה הביזנטית עם הנורמנים, ומסע הצלב הראשון, שבו השתתף אלכסיוס. אלכסיאדה מתארת היבטים רבים של חיי התקופה, כמו גם קרבות וכלי נשק שהיו בשימוש.[9]
נקודת המבט שספרה מספק על מסע הצלב הראשון היא ייחודית, בכך שהיא מייצגת את מה שחשבו הביזנטים במזרח על מעשיהם של יריביהם הלטינים ממערב, בתקופה חשובה זו. עוד מספק הספר מבט פנימי אל החצר הביזנטית, המתבטא בפרטים כגון מנהגן של נשות הקיסרים ללדת בחדר בארמון המצופה בפורפירארגמני.
הספר בנוי לפי סגנונם של תוקידידס ופוליביוס, אותם קראה אנה קומננה וביקשה לחקות. הכרונולוגיה של האירועים בספר סדורה בדרך כלל, אם כי היא נחלשת ביחס לתקופה שבה הייתה המחברת מבודדת בגלות.
האלכסיאדה היא גם אחד המקורות האירופאיים המוקדמים המזכירים את משחק השחמט, בו נהג אלכסיוס לשחק עם קרוביו. אנה קומננה מייחסת את מקור המשחק העתיק לאשורים.
לקריאה נוספת
אנה קומנֶנָה, האלקסיאדה, תרגום מיוונית, מבוא והערות שי אשל, הוצאת כרמל, 2022[10]
.jpg)
