בשנות ה-60 נודעה דבורקין בהתנגדותה למלחמת וייטנאם ובהטפתה לאנרכיזם, אך הפכה לפמיניסטית רדיקלית לאחר שהצליחה להימלט מבעל מתעלל, וכתבה כעשרה ספרים המפרטים את התאוריה הרדיקלית הפמיניסטית. בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80 זכתה דבורקין למוניטין כדוברת התנועה נגד פורנוגרפיה. מאמריה וספריה על פורנוגרפיה ועל המיניות האנושית, ובייחוד ספרה "משגל", היו למסמכים רבי השפעה על החשיבה הפמיניסטית בת זמננו.
ביוגרפיה
דבורקין נולדה בקמדן, ניו ג'רזי למשפחה יהודית-אמריקאית שדגלה בסוציאליזם. בביוגרפיה על אודותיה מצוין כי כבר כנערה במקהלת בית הספר נענשה לאחר שסירבה לשיר את המזמור הנוצרי "Silent Night" בטענה שיש בכך כפייה של טקסי הדת הנוצרית על יהודים.[1] בתקופת התיכון פרסמה מאמרים שונים, ובהם הביעה תמיכה בצדק חברתי ובזכויות הפרט. הסיקור התקשורתי הראשון בעניינה היה בשנת 1965 לאחר שנעצרה לראשונה בעוון הפרת הסדר הציבורי בגלל השתתפותה במחאה נגד מלחמת וייטנאם. דבורקין התלוננה על בדיקות גופניות גסות, משפילות וכואבות במהלך המעצר, ואף העידה עליהן לפני חבר מושבעים.[2] אמנם חבר המושבעים בחר לא להרשיע את השוטרים באותו אירוע, אך עדותה צוטטה רבות ופתחה דיון ציבורי נרחב על זילות בזכויות האדם של עצירים ואסירים.
דבורקין עזבה את הקולג', ועברה לאירופה. היא שהתה שנתיים בפריז ובאתונה ושקדה על כתיבה ופרסום של שירה ופרוזה, ובהמשך שבה לארצות הברית. רוב כתיבתה עסקה במחאה חריפה על המלחמה האמריקאית בווייטנאם, בהתנגדות לגיוס הכפוי ובהתנגדות לאי-החוקיות של הפלות.[3] לאחר תום לימודיה נסעה לאמסטרדם, ושם נישאה לגבר שהתאהבה בו. לאחר נישואיה החלה לסבול מאלימות קשה וקיצונית ומהתעללות מצדו. בשנת 1971 נמלטה ממנו כשהיא מושפלת, מוכה וחסרת כל, ונאלצה לעבוד זמן קצר אף בזנות, למחייתה.
בשנת 1972 פגשה את ריקי אברמס (Ricki Abrams), שהפכה לבת זוגה וחילצה אותה מהעוני ומהחיים בשולי החברה. אברמס הכירה לדבורקין את עבודתן של כותבות ופעילות פמיניסטיות מוקדמות, ודבורקין התרשמה במיוחד מקייט מילט ("Sexual Politics"), משולמית פיירסטון ("The Dialectic of Sex"), ומרובין מורגן ("Sisterhood Is Powerful"). עם חזרתה לארצות הברית הבטיחה לאברמס להמשיך ולהילחם ללא לאות למען זכויות האדם של נשים. דבורקין הצטרפה, כלסבית, לארגון למען זכויות להט"ב[4] וכן גם למחאות ולהפגנות נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. היא החלה לעבוד כאסיסטנטית של המשוררת הפמיניסטית מיוריאל רוקייזר, ובמקביל המשיכה להיות מעורבת בארגונים פמיניסטיים רדיקליים, והתמקדה במחאה באלימות הרווחת כלפי נשים. בהמשך לכתיבתה ולפעולתה הציבורית, נלקחה דבורקין לתפקיד דוברת לאירועים שונים, ובמהרה התפרסמה בנאומיה החדים והחותכים, שנהגו לעורר רגשות עזים בקהל השומעים.
דבורקין קיימה מערכת יחסים עם ג'ון סטולנברג, אקטיביסט למען זכויות נשים. למרות הקשר הזוגי ביניהם המשיכה דבורקין להציג את עצמה כלסבית ואת סטולנברג כהומו, שניהם מחוץ לארון, בטענה כי זוגיותם אינה אמורה להפריע להגדרת נטייתם מחד, וזהותם מאידך, כגייז.[5]
ביקורתה על הפורנוגרפיה
אנדריאה דבורקין פעלה כדוברת, וכותבת פמיניסטית, אך עיקר פרסומה בא מפעילותה במאבק הפמיניסטי בפורנוגרפיה.
פעילותה הציבורית בתחום החלה בשנת 1976, כאשר יצאה נגד הסרט "Snuff" ששווק בתור סרט סנאף פורנוגרפי (אף על פי שלא באמת היה סרט סנאף). מאז המשיכה לצאת בספרים ובמאמרים נגד הפורנוגרפיה, שבה קיימת לדעתה התייחסות אל גוף האישה כאל רכושו של הגבר, תוך מתן לגיטימציה לאלימות ושימוש בכוח מצידו, כחלק אינטגרלי מיחסי המין. האישה המקיימת יחסי מין עם גבר, לפי דבורקין, לומדת לחוות חושניות מעצם המשגל, מהיותה קניין, מ"כיבושה" הפיזי על ידי אחר, דבר המקדש את השליטה המינית והחברתית בכלל של גברים בנשים ומנציח אותה.
"עבור נשים, חווית הקניין המיני היא ממשית ומפורשת: להיבעל ולהיות שייכת הם לכאורה דברים זהים, לא ניתנים להפרדה. יחד, בבחינת שניים שהם אחד, הם מהווים את המין כמערכת חברתית תחת השליטה הגברית. במשגל מבטא הגבר את הגאוגרפיה של שלטונו: מיניותה, פנימיותה של האשה, הן חלק מתחום ריבונותו כזכר"... "לכן נשים מרגישות את יחסי המין... - ...כתפיסת בעלות עליהן, מרגישות שהיותן קניין הינו דבר ארוטי ביותר, ומחשיבות את הכחדת האני במין כהוכחה לתשוקתו של הגבר או לאהבתו, לעוצמתן הכבירה".[6]
דבורקין סברה כי יצרני פורנוגרפיה והתומכים בהם הם שהפכו את המשגל ואת האקט המיני הכוחני לעניין מרכזי בתרבות ובחברה, תוך התעלמות הן ממיניות האישה והן מרווחתה. הסכנה במסרים אלה, לדעת דבורקין, היא בהשפעתן השלילית, במתן הלגיטימציה להשפלת האישה ולאלימות כלפיה, כאופציה לגיטימית מבחינה מינית ותרבותית, דבר שהיא סוברת שהוא הרסני, מסוכן וגובל בפגיעה בזכויות האדם של נשים.
Dworkin, Andrea (1974). Woman Hating. New York: Penguin Books. ISBN9780452268272.
Dworkin, Andrea (1976). Our blood: prophecies and discourses on sexual politics. New York: Harper & Row. ISBN9780060111168.
Dworkin, Andrea (1981). Pornography: men possessing women. London: Women's Press. ISBN9780704338760.
Dworkin, Andrea (1983). Right-wing women: the politics of domesticated females. London: Women's Press. ISBN9780704339071.
Dworkin, Andrea; MacKinnon, Catharine A. (1985). The reasons why: essays on the new civil rights law recognizing pornography as sex discrimination. New York: Women Against Pornography. OCLC15992953.
Dworkin, Andrea (1987). Intercourse. New York: Free Press. ISBN9780029079706.
Dworkin, Andrea; MacKinnon, Catharine (1988). Pornography and civil rights: a new day for women's equality. Minneapolis, Minnesota: Organizing Against Pornography. ISBN9780962184901. Available online.
