אנגיוגנזה (Angiogenesis, לפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: התהוות כלי דם[1]) היא היווצרות של כלי דם חדשים. בדרך כלל הכוונה היא להיווצרות כלי דם חדשים המספקים מזון וחמצן לגידולים סרטניים. משום כך נעשים מחקרים רבים במטרה למצוא דרך למנוע את התהליך הבלתי רצוי הזה, להפסיק את יצירת כלי הדם החדשים ולמנוע את אספקת החומרים המזינים את הגידולים, כדי לגרום להריסתם ומותם.
עם זאת, הצלחה בהפסקת תהליך האנגיוגנזה עלולה להפוך לחרב פיפיות ולגרום לנזק מפני שיש גם צד חיובי לאנגיוגנזה אשר עשוי להציל חיים כשהוא מביא ליצירת כלי דם חדשים המחליפים כלי דם ישנים שנהרסו בגלל פציעה או כלי דם חדשים שמחליפים כלי דם שנסתמו. למשל, עורקים מקבילניים המחליפים את העורקים הכליליים המזינים את הלב, אשר נסתמו בגלל טרשת עורקים, או ורידים מקבילניים המחליפים כלי דם שנסתמו מסיבה אחרת כגון ורידים שנסתמו בגלל הצטלקות הכבד בעת מצב מחלה המכונה שחמת הכבד. ורידים מקבילניים אלה עוקפים את הכבד ומעבירים את הדם באופן ישיר לווריד נבוב תחתון.
תהליך טבעי זה מתרחש בעצם בכל חודש אצל נשים בעת המחזור החודשי (וסת) וכן בזמן הריון. בדרך כלל מווסת תהליך זה על ידי גורמי גידול המקדמים את ייצור כלי הדם, למשל vascular endothelial growth factor, או בראשי תיבות VEGF, שהוא גורם גידול של נימי דם אנדותליאליים המנחה את הגוף לייצר כלי דם חדשים. מצד שני ישנם גורמים המעכבים (inhibitors) את ייצורם של העורקים המקבילניים.
תהליך יצירת כלי הדם החדשים בהקשר של מחלות לב, שחמת כבד או פציעה, כלומר לשם הצלת חיים, נדיר באופן יחסי אצל מבוגרים ושכיח בהרבה אצל ילדים ולכן נעשים מחקרים לא מעטים במטרה למצוא דרכים טבעיות ליצירת כלי דם חדשים שיבואו במקום כלי הדם הסתומים ויחליפו אולי את ניתוחי המעקפים.
