איפר (בצרפתית: Ypres, בהולנדית: Ieper) היא עיר במערב פלנדריה שבצפון בלגיה. העיר ופרווריה מונה כ-35,000 תושבים. פרסומה של איפר בא לה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עת סבלו העיר וסביבותיה מקרבות עזים שניטשו בין הצבא הגרמני לבין צבאות מדינות ההסכמה.
היסטוריה
העת העתיקה וימי הביניים
איפר נוסדה לפני ספירת הנוצרים על ידי שבטים גאלו-בלגיים שחיו בפלנדריה. היא נכבשה ונחרבה במאה הראשונה לפני הספירה על ידי הרומאים. בימי הביניים הגיעה העיר למעמד כלכלי ותרבותי חשוב. בזכות מיקומה הנוח במרחק של עשרות קילומטרים ספורים מחוף הים הצפוני, ובסמוך לרשת דרכים, נהרות ותעלות, הייתה העיר לעיר מסחר חשובה, השלישית בחשיבותה בפלנדריה, אחרי ברוז' וגנט. כלכלתה התבססה על סחר טקסטיל, צמר ופשתן, בעיקר עם אנגליה, הולנד וצרפת. על אף שרפה שכילתה חלק מהעיר העתיקה ב-1241, השתקמה העיר במהירות. במחצית המאה השלוש עשרה מנתה אוכלוסייתה כ-40,000 איש (יותר מפריז ולונדון גם יחד, באותה עת), והיא נחשבה לעיר-מדינה עצמאית. עוצמתה של העיר באה לידי ביטוי גם בכוחות צבאיים ששלחה לקרב הדרבנים המוזהבים (1302), לקרב פבלנברג (1304) ולקרב קאסל (1328).
לקראת סוף המאה הארבע עשרה החלה איפר בשקיעה כלכלית, שקיעה שנמשכה כמאתיים שנה. חברו לכך מספר סיבות: מחסור בצמר, ירידה בביקוש מוצרי הטקסטיל, מגפה שקטלה חלק ניכר מהאוכלוסייה (1316), גירוש חלק מיצרני הטקסטיל בעקבות קרב קאסל (1328), וחורבן שהמיטו האנגלים, בתמיכת העיר היריבה גנט, על סביבתה של איפר (1383), דבר שגרם לירידה נוספת בביקושים ובכוח העבודה של העיר. השקיעה הכלכלית התבטאה במניין האוכלוסייה, עד שב-1491 הגיע המניין לשיא שלילי - 7,600 תושבים בלבד.
איפר, כחלק מפלנדריה, עברה תהפוכות מדיניות רבות בימי הביניים. עד 1384 הייתה העיר כפופה לשלטון רוזנות פלנדריה. בין 1384 ל-1477 הייתה פלנדריה חלק מארצות השפלה הבורגונדיות. מ-1477 עד 1556 הייתה פלנדריה חלק מארצות השפלה ההבסבורגיות, ובאותה שנה ירש אותה פליפה השני, מלך ספרד. פלנדריה ומחוזות אחרות מרדו ב-1581 בשלטון הספרדי, אך חזרו לשלטון ספרד על ידי אלכסנדר פרנזה, דוכס פארמה, שצר על אנטוורפן בשנים 1584–1585. פרנזה צר גם על איפר במשך 8 חודשים, ולאחר שנכנעה בזזו חייליו את העיר והרגו תושבים רבים. פלנדריה ושאר המחוזות המורדים נודעו מאז ואילך כארצות השפלה הספרדיות או ארצות השפלה הדרומיות.
במאות השבע עשרה והשמונה עשרה עברה איפר לסירוגין מידי האימפריה הרומית הקדושה שנשלטה בידי בית הבסבורג לידי צרפת ובית בורבון. ב-25 במרץ 1678 נכבשה העיר על ידי צבאו של לואי ה-14, והסכמי ניימכן אישר את השארתה בידי צרפת. ב-20 בספטמבר 1697 נחתם הסכם רייסווייק, והעיר עברה לשליטתו של הכתר הספרדי. חוזה אוטרכט, שנחתם ב-1713, בסיומה של מלחמת הירושה הספרדית, העביר את העיר לידי אוסטריה.
במרוצת הדורות הפכו כובשי העיר השונים את איפר לעיר מבצר. כבר ב-1385 הוחל בבניית חומות וביצורים. לאחר הכיבוש הצרפתי ב-1678, הטיל לואי ה-14 על המרקיז סבסטיאן דה וובאן לשפץ את המצודות ולהשלים את הגנת העיר. המרקיז הקיף את העיר בסוללות כבירות, שהקיפו, למעשה, שטח גדול בהרבה מהעיר גופה. למרבה האירוניה קרסו הסוללות תחת התקפת התותחים הצרפתיים, בעת מלחמת הירושה האוסטרית, ב-1744. ב-1782 הרס יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, חלקים מחומת העיר, דבר שהקל על לכידתה בידי כוחות הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה, ב-1794. בעת המלחמות הנפוליאוניות כבשו הצרפתים את ארצות השפלה הדרומיות, ובקונגרס וינה נוסדה הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה שכללה, בין השאר, את פלנדריה. ב-1830 פרשו המחוזות הדרומיים מהאיחוד, והקימו את בלגיה המודרנית.
מלחמת העולם הראשונה
ערך מורחב – קרבות איפר
איפר הייתה אחת הערים האירופאיות שנפגעו ביותר במלחמת העולם הראשונה. בין אוקטובר 1914 לאוקטובר 1918 התחוללו חמש סדרות של קרבות קשים בסמוך לעיר. בקרבות אלו נהרגו כמיליון בני אדם מיותר מ-15 מדינות שונות.
למיקומה האסטרטגי של איפר בין גרמניה לצפון צרפת נודעה משמעות רבה בעת המלחמה. הגרמנים, שפעלו לפי תוכנית שליפן וניסו לפרוץ לצרפת מצפונה, כבשו בסערה את פלנדריה והגיעו לסביבות איפר. הם התבססו בגבעות שמצפון, ממזרח ומדרום לעיר, וכיתרו את "מבלט איפר" - שטח בצורת חצי סהר ובמרכזו איפר. השטח הוחזק בידי מדינות ההסכמה, ובלט מזרחה לתוך השטח שהוחזק בידי הגרמנים. הבריטים, שהתערבו במלחמה עקב הפרת הגרמנים את הנייטרליות של בלגיה, יחד עם הצרפתים ולוחמים ממדינות ההסכמה האחרות, ניסו להדוף את הגרמנים מזרחה, אך קרב רדף קרב ללא תוצאות משמעותיות מלבד אבדות רבות לשני הצדדים. במהלך שנות המלחמה הפכה איפר לסמל חשוב בעיני העם הבלגי, בהיותה אחת הערים הבלגיות המעטות שלא נכבשו על ידי הגרמנים.
הקרב הראשון על איפר, בו ניסו שני הצדדים הלוחמים למנוע זה מזה לכבוש את העיר ולהחזיק בה, החל למעשה בכניסתה של פלוגה גרמנית קטנה לעיר, ב-3 באוקטובר 1914. הבריטים פרצו אל העיר ב-14 באוקטובר, והגרמנים נסוגו מיד לעבר הגבעות. הבריטים לא הסתפקו בסילוק הגרמנים מהעיר ופתחו תוך מספר ימים במתקפה כללית על הפלוגות שכיתרו את העיר. מטרת הקרבות נבעה, ככל הנראה, משאיפתם של הבריטים להגן על נמלי התעלה האנגלית ועל קווי ההספקה שלהם. איפר הייתה המכשול העיקרי האחרון בפני הגרמנים בדרכם אל בולון-סור-מר ואל קאלה היושבות לחוף התעלה. הצרפתים שאפו למנוע מהגרמנים לאגף את צבאות ההסכמה מצפון, איגוף שנחשד כמטרתם של הגרמנים בעקבות המפלות בקרב על האן ובקרב הראשון על המארן.
הקרבות נערכו בין 19 באוקטובר ל-22 בנובמבר 1914. מדינות ההסכמה איבדו בקרבות בין 180,000 ל-215,000 לוחמים, הרוגים, פצועים ונעדרים. לגרמנים נמנו כ-20,000 הרוגים, 84,000 פצועים ו-31,000 נעדרים.
הקרב השני על איפר היה למעשה סדרה של ארבעה קרבות, שהתנהלו בצפון המבלט: קרב רכס חראפנסטאפל (Gravenstafel) שהתחולל ב-22 וב-23 באפריל 1915, קרב סנט ז'וליין (St. Julien) מ-24 באפריל עד 4 במאי 1915, קרב רכס פרזנברג (Frezenberg) מ-8 במאי עד 13 במאי 1915, וקרב רכס בלווארדה (Bellewaarde) ב-24 וב-25 במאי 1915. בקרבות אלו נהרגו, נפצעו או נשבו כ-70,000 לוחמי מדינות ההסכמה, וכ-35,000 גרמנים. תוצאות הקרבות צמצמו את מבלט איפר וקרבו את קו הכיתור של הגרמנים לעיר עצמה.
בקרב איפר השני הופעל בהצלחה, לראשונה בהיסטוריה, נשק כימי כנשק להשמדה המונית. ב-22 באפריל 1915 הפציצו הגרמנים את כוחות ההסכמה שחנו ליד איפר בגז כלור, והרגו כ-6,000 חיילים צרפתים וצפון אפריקנים. רבים יותר התעוורו כתוצאה מהמתקפה. גם הלהביור הופיע לראשונה בקרבות איפר, ביולי 1915.
הקרב השלישי של איפר ידוע גם בשם "קרב פשנדל" (על שם מקום הקרבות האחרונים בסדרה). זו הייתה סדרה של שמונה קרבות, שהחלו ב-7 ביוני 1917 ונמשכו עד 10 בנובמבר אותה שנה. מטרת הקרבות הייתה השגת שליטה ברכס שליד העיירה הבלגית פשנדל (Passchendaele), כ-7 ק"מ צפונית-מזרחית לאיפר, כדי להבקיע אל מעבר לקווים הגרמניים, בין הנהר לייה לבין החוף הצפוני, ולכתר מצפון את הארמייה הרביעית הגרמנית. התמרון נועד גם לפגוע בפעולות הצוללות הגרמניות, שבסיסן היה בנמלי הים הצפוני. בקרבות שנמשכו חודשים נכבשו רק קילומטרים ספורים על ידי כוחות ההסכמה. מחיר הקרבות היה גדול מאוד: כ-400,000 הרוגים גרמנים, וכ-250,000-300,000 הרוגים ממדינות ההסכמה, רובם בריטים. בין הגרמנים שנפצעו בקרב פשנדל היה אדולף היטלר, לימים מנהיגה של גרמניה הנאצית.
בקרב איפר השלישי, ביולי 1917, הופעל לראשונה גז חרדל נגד הבריטים. על שם מתקפה זו מכונה גז החרדל גם בשם "איפריט" ("Yperite").
הקרב הרביעי של איפר ידוע גם בשם "הקרב על לייה". את הקרב יזמו הגרמנים כחלק ממתקפת האביב, במטרה לכבוש את איפר ולהדוף את הבריטים אל נמלי התעלה. סדרת הקרבות, שנערכו בין 9 ל-29 באפריל 1918, התחוללו בחמישה מוקדים עיקריים במבלט איפר. הגרמנים, שנהנו מעדיפות איכותית ומספרית, ריסקו בתחילה את שתי הדיוויזיות הפורטוגזיות שהגנו על קווי מדינות ההסכמה, אך למרות זאת הצליחו הדיוויזיות האוסטרליות, הצרפתיות והבריטיות לעצור את התקדמות הגרמנים.
הקרב החמישי של איפר, הידוע גם בשמות "התקדמות בפלנדריה" ו"הקרב על פסגות פלנדריה", התחולל בין 28 בספטמבר ל-2 באוקטובר 1918. היה זה לאחר כישלונה של מתקפת האביב הגרמנית. מדינות ההסכמה יזמו מתקפה משולבת בכל החזיתות, כדי למוטט את שארית ההתנגדות הגרמנית. אחד משדות הקרב האלו היה מבלט איפר. במהלך הקרב נכבשו הגבעות הסמוכות לעיר וכוחות ההסכמה התקדמו מזרחה לגנט. הרוגי הגרמנים הוערכו בכ-10,000, והרוגי מדינות ההסכמה הגיעו לכ-9,000.
בארבע שנות המלחמה הופגזה איפר פעמים אין-ספור, ונחרבה כמעט כליל. הגרמנים שישבו על הגבעות הסובבות את העיר המישורית, נהנו מתנאי ארטילריה משופרים, וטיווחו את תותחיהם לעבר העיר. בחודש מאי 1915 פונתה איפר בכפייה מאחרוני האזרחים שעדיין נותרו בה, ונותרה עיר רפאים עד סיום המלחמה ושיקום העיר. ראשוני החוזרים החלו לשוב אליה בתחילת 1919 אך לא מצאו בה דיור ראוי. הם התגוררו בבקתות עץ ועסקו בבנייה מחדש של העיר, שארכה כשנתיים. מבני התרבות ההיסטוריים העתיקים של העיר, כגון אולם הבד והקתדרלה, שוחזרו בקפדנות בעבודת נמלים במשך שנים ארוכות. ב-1919 וב-1920 הוקמו כמאה וחמישים בתי קברות צבאיים בעיר ובסביבותיה, והוקמה בה אף אנדרטת שער מנן לזכר נעדרי צבאות האימפריה הבריטית שמקום קבורתם לא נודע.
אתרים מרכזיים בעיר
- ערך מורחב – אולם הבד
אולם הבד באיפר היה אחד המבנים המסחריים הגדולים ביותר שנבנו בימי הביניים. הוא נבנה בסגנון גותי מוקדם, ושימש כיריד מרכזי לתעשיית הטקסטיל המפותחת של העיר. בנייתו החלה בבניית מגדל הפעמונים בשנת 1200, ונמשכה יותר ממאה שנים. האגף המזרחי החל להיבנות ב-1260, והאגף המערבי החל להיבנות ב-1286. קומפלקס המבנים הושלם בשנת 1304. במלחמת העולם הראשונה נחרב הבניין כמעט כליל, אך שוחזר מן המסד עד הטפחות בין השנים 1933–1967.
באולם הבד המשוחזר שוכן כיום מוזיאון ואתר הנצחה לחללי קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה.
ב-1999 הכריז אונסק"ו על אולם הבד ומגדל הפעמונים אתר מורשת עולמית עם שאר מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת.
כיכר השוק
כיכר השוק הייתה בלב העיר, בצמוד לאולם הבד. בכיכר נפגשו הדרכים המובילות לאיפר מארבע רוחותיה. בימי הביניים הייתה הכיכר מהגדולות מסוגה באירופה, ובימי ראשון, שהיו "יום השוק" היו מתכנסים המוני בני איפר וסביבותיה אל הכיכר לסחור שם בבשר, דגים, ירקות וחמאה. הכיכר הייתה מתמלאת בהמון עגלות וקרונות, דוכנים וסלים, בהם הציגו הסוחרים את מרכולתם לעיני הקונים.
כיכר השוק שימשה גם כמקום התכנסויות ציבוריות ומצעדים צבאיים. לקול תזמורת צבאית היו צועדים בכיכר חיילים במדים ופרשים הרוכבים על סוסים מטופחים.
קישורים חיצוניים
