פלייל נולד בעיירה רופרסטאל שעל יד וינה למנהל בית ספר בשם מרטין פלייל. קרוב לוודאי שלמד מוזיקה בצעירותו בפרסבורג (כיום ברטיסלאבה) אצל המלחין יוהאן בפטיסט ונהאל. ב 1772, בהיותו בן 15, החל ללמוד אצל המלחין המפורסם יוזף היידן באייזנשטט. פלייל זכה לחסותה של האצולה, במקרה שלו הרוזן לאדיסלאוס ארדי. לפלייל היו ללא ספק יחסים קרובים מאוד עם היידן, שהחשיבו לתלמיד מחונן.
עיסוק אחר של פלייל מלבד השוליה של היידן היה תיאטרוןמריונטות (שנקרא "די פה אורגלה") אשר הוצג בטירת אסטרהאזי שבאייזנשטט ובווינה. באותה תקופה בערך כתב פלייל ככל הנראה לפחות קטע מן הפתיחה של האופרה "הבית הבוער" (Das abgebrannte Haus) של היידן.
פלייל בבגרותו, תמונה מ-1770 מאת יוהאן דניאל לאורנץ
עבודתו המקצועית הראשונה של פלייל הייתה כנראה קאפלמייסטר (אחראי המוזיקה) של הרוזן ארדי, אך גם את זאת אין אנו יודעים בוודאות. בין פרסומיו הראשונים נמנות שש רביעיות כלי קשת, אופוס 1.
בשנת 1783 עבר פלייל לעיר שטרסבורג שבצרפת, ומאז נודע בצורה הצרפתית של שמו, "איניאס" (Ignace). בתחילה עבד שם כעוזר הקפלמייסטר פרנץ קסאפר ריכטר של קתדרלת שטרסבורג, וב 1789 הפך להיות הקפלמייסטר בעצמו, לאחר מותו של ריכטר. ב 1788 נישא פלייל לבתו של אורג שטיחים שטרסבורגאי, ולזוג נולדו ארבעה ילדים.
בשנת 1791 ביטלה המהפכה הצרפתית את ההופעות המוזיקליות בכנסיות ואת הקונצרטים הציבוריים. בחיפוש אחר עבודה חילופית עבר פלייל ללונדון, שם הוביל את הקונצרטים המקצועיים שאורגנו על ידי וילהלם קרמר. בתפקיד זה הפך פלייל ליריב של היידן מורו, כשזה הוביל את הקונצרטים שאורגנו על ידי יוהאן פטר סלומון, אך למרות זאת המשיכו השניים לשמור על יחסים טובים.
ב-1795 שב פלייל לצרפת, הפעם לפריז. בתקופה זו הגיעה פעולתו לשיאה, ובה הוא כתב את רוב יצירותיו. פלייל עבד בפריז גם כאיש עסקים: הוא הקים חברה של הוצאת מוזיקה לאור בשם "בית פלייל", וב 1807 החל לייצר פסנתרים, הנודעים עד היום בכל אירופה. ב 1805 ביקר פלייל בווינה מטעם עסקיו, שם פגש בפעם האחרונה את יוזף היידן, ונחשף למוזיקה של לודוויג ואן בטהובן.
בשנת 1824 פרש פלייל מחיי המוזיקה ועבר אל מחוץ לפריז. לאחר 7 שנים הוא נפטר, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
.svg){kind=logo}
