האטלס 2 (באנגלית: Atlas II) היה משגר לוויינים מסדרת טילי האטלס שפותח בעקבות הצלחת סדרת טילי האטלס בשנות ה־50. לאטלס 2 היו 3.5 שלבים והוא היה האחרון שהשתמש בתצורת "שלב וחצי" (2 מנועים הושלכו מהטיל תוך כדי נסיקה ואילו מכלי הדלק וחלקים נוספים נכנסו למסלול). הטיל תוכנן לשאת מטענים למסלול לווייני נמוך ולמסלול גאוסטציונרי. 63 שיגורים של האטלס 2 על שלוש גרסאותיו שוגרו בין 1991 ל־2004 וכולם הצליחו.
בשנת 1988 חיל האוויר של ארצות הברית בחר בחברת ג'נרל דיינמיקס לפיתוח משגר עבור שיגור לוויינים של Defense Satellite Communications System. המשגר שפותח נוצל גם לשיגורים מסחריים.
האטלס 2 צויד במנועים חזקים יותר ובמכלי דלק ארוכים יותר מהאטלס 1, קודמו. הדחף המרבי שהאטלס 2 יכול היה להגיע אליו היה 2,110.6 קילו ניוטון ובכך איפשר לשגר מטענים של עד 2,760 ק"ג למלול גאוסטציונרי (35,000 ק"מ ויותר מעל פני כדור הארץ). הטיל צויד גם במחשבים ומערכות מתקדמות יותר מקודמו "אטלס 1".
השיגורים הבוצעו מכן שיגור SLC-36 בנמל החלל קייפ קנוורל ומ-SLC-3 בבסיס חיל האוויר ונדנברג.
גרסה "אטלס 2" התבססה על משגר "אטלס 1" עם שיפורים במערכות השונות. 10 שיגורים בוצעו בשנים 1991–1998.
גרסה "אטלס 2A" הותאמה לשיגורים מסחריים. השינוי העיקרי היה שימוש במנוע חדש בשלב השני שאיפשר הגדלת מטען. 23 שיגורים בוצעו בשנים 2002–1992.
גרסה "אטלס 2AS" כללה מאיצים להגדלת מטען משוגר. 30 שיגורים בוצעו בשנים 2004–1993.