אורית הראל (נולדה ב-1956)[1] היא סופרת, עיתונאית ועורכת ישראלית. היא למדה פסיכולוגיה ועיתונאות באוניברסיטת תל אביב, עבדה כעיתונאית בעיתון מעריב, מלמדת עיתונאות ועורכת תוכניות רדיו. אחד מספריה, "זה לא שאני לא אוהבת", זכה בפרס הזהב מטעם אגודת המו"לים.[2]
ביוגרפיה
אורית הראל נולדה ב-1956 בתל אביב-יפו. היא למדה בתיכון בליך ברמת גן ואת שירותה בצה"ל שלה עשתה בחיל המודיעין.
לאחר מכן למדה הראל באוניברסיטת תל אביב, שם היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ולימודי תעודה. היא למדה קורס בעיתונות באוניברסיטת ניו יורק, ולמדה לימודי העשרה בעיתונות באוניברסיטת תל אביב.
הראל עבדה בתור דיילת חברת אל-על, ובשנים 1986 עד 2007 הייתה עיתונאית במעריב, כתבת לענייני ספרות, עורכת מוסף התרבות, עורכת מוסף "סגנון, עורכת משנה של המגזין "סופשבוע" ועוד.
בפברואר 2007 עזבה הראל את מעריב, וקיבלה מינוי לדוברות משרד מבקר המדינה. היא ערכה והשתתפה בתוכניות אקטואליה ותרבות ברשת הרדיו הממלכתית "קול ישראל" וב-HOT3 בכבלים.[3]
הראל פרסמה חמישה רומנים שזכו לפרסום, ובעיקר הספר "זה לא שאני לא אוהבת" שזכה בפרס הזהב מטעם אגודת המו"לים.[4]
חיים אישיים
אורית הראל מתגוררת בתל אביב-יפו.
אם לשתי בנות, שגדלו אצל אביהן.
ספריה
- שם זמני (תל אביב: ספרית מעריב, תשנ"ג 1993)
- אי-הבנות קטנות (אור יהודה: ספרית מעריב, תשנ"ד 1994)
- נשיקה צרפתית (ירושלים: כתר, 1997)
- זה לא שאני לא אוהבת (ירושלים: כתר, 2004) <עריכה - אמנון ז'קונט>
- כל היודע דבר (ירושלים: כתר, 2009)
תרגומים
- בטן-גב / ג'יל אייזנשטט (רמת-גן: כנרת, 1989)
- אהבה זה לא הכול / סול גורדון (רמת גן : רות סירקיס, תשנ"ו 1996)
- חדשות הערב / ארתור היילי (תל אביב: כנרת, 1990)
- במרוצת חיי: אוטוביוגרפיה / רות וסטהיימר (תל אביב: רות סירקיס, 1991)
- ספר הילד הבריא / מייק וננסי סמואליס (תל אביב: לי לך, תשנ"א)
- מה שנכון: המדריך המלא לכללי התנהגות בעולם העסקים הבינלאומי / לינדה ווין פיליפס (חולון: כנרת, 1997)
- אופטימיות נצחית / מאת לני רביץ (גבעתיים: אורנית, 2000)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
