בנם של רבקה והרב אברהם משה, מרבני ישיבת תורת חיים וראש ישיבת ציון-אפריון של מוסדות פקוא"ם ומרכז לענייני ארץ ישראל בפפד"מ[1]. אביו עלה לארץ ישראל מליטא. בילדותו נודע כמתמיד ועילוי, והרב יצחק ירוחם דיסקין ציין בעלותו לארץ ישראל, כי שלושת האחים קצנלנבוגן עתידים להיות תלמידי חכמים גדולים. היה תלמידו של הרב יוסף חיים זוננפלד. למד בישיבת ציון-אפריון[2]. בשנת תרפ"ב (1922) נישא לאסתר רבקה בת הרב מרדכי יהושע קרויזר (נפטרה י"ח אלול ה'תשנ"ה). לפני אירוסיו נבחן על שולחן ערוךחושן משפט ויורה דעה. חמיו תמך בו לאחר נישואיו כדי שיוכל להמשיך ללמוד.
עמד יחד עם עמרם בלוי בראש צעירי אגודת ישראל הקנאית שביישוב הישן. הקים שני ארגוני נוער קנאיים "חנוך לנער" ו"תורה ויראה"[3], ומדי ליל שישי היה מוסר שיחות השקפה לבני נוער. בין תלמידיו היו הרב דוד משה טעפ, הרב מאיר דוד הלפרין והרב משה סלנט. גם הרב שלום שבדרון למד ממנו, והושפע מדרך דיבורו[4].
בשנת ה'תרצ"ה פרש יחד עם עמרם בלוי מאגודת ישראל, שהייתה לדעתם מתונה יותר, והקימו את "חברת החיים". לימים כונתה הקבוצה "נטורי קרתא". הוא הקים את ישיבת ומוסדות "תורה ויראה" ועמד בראשם. הוא סירב לקבל משכורת מהישיבה.
היה בעל דעות תקיפות נגד הציונות, והיה האידאולוג של קבוצת נטורי קרתא, כשבכל כינוס או מאורע, מסר את דבר הקבוצה. לפני קום המדינה, שלח יחד עם עמרם בלוי מזכר לאו"ם בו ביקשו שירושלים תהיה עיר בינלאומית, ותושביה החרדים יקבלו דרכונים של האו"ם[5]. עם זאת התנגד לחתנו, משה הירש, שהתיידד עם הפלסטינים[6].
משפחתו
בניו היו הרב אברהם משה, ר"מ בישיבת תורה ויראה. הרב חיים בנימין, חתנו של עמרם בלוי, ממלא מקום אביו בראשות הישיבה ועורך ביטאון החומה. טויבא לאה אשת הרב משה הירש. דבורה חיה אשת הרב אברהם יעקב אפשטיין, ראש ישיבת תורה ויראה ומנהיג הקהילה עד לפטירתו.
בין נכדיו: הרב זליג ראובן קצנלנבוגן, מנהל מוסדות תורה ויראה. הרב דב (בערל) טרבלו, ממנהיגי פלג "אוהל שרה" של נטורי קרתא. האחים הרב ישראל מאיר ומרדכי הירש, פעילים בנטורי קרתא ומהקיצוניים בה. הרב שמואל לובצקי (חתן חתנו הירש) ראש רשת כוללים ועסקן, יואל קרויס, חתן חתנו הרב אפשטיין.
