פליפה אדולפו דה לה ורטה מארקור (בספרדית: Felipe Adolfo de la Huerta Marcor, נהגה: [aˈðolfo ðelaˈwerta]; 26 במאי 1881 - 9 ביולי 1955) היה פוליטיקאי מקסיקני, נשיאה ה-38 של מקסיקו, שכיהן כנשיא זמני במשך חצי שנה, מראשית יוני עד סוף נובמבר 1920.
קריירה
עם תום השלב הראשון של המהפכה המקסיקנית, הדחת הקאודיו פורפיריו דיאס, נקלעו המהפכנים לקושי מהותי בארגון הממשל מחדש לשביעות רצון כל הזרמים. במהלך המרד, הייתה המטרה המאחדת של הגורמים השונים, הדחת הרודן מתפקידו. אך עם השגת מטרה זו פרץ מאבק ממושך בין הליברלים, הרדיקלים והאחרים, שנמשך קרוב ל-20 שנה ונחשב לחלק מהמהפכה המקסיקנית, אף על פי שניתן להחשיבו כמלחמת אזרחים לכל דבר. עשור לאחר פרוץ המהפכה, ארבעת מחולליה כבר לא היו בין החיים: פרנסיסקו מדרו נרצח ב-1913 תוך כדי כהונתו כנשיא, אמיליאנו ספאטה נרצח ב-1919, ונוסטיאנו קאראנסה נרצח ב-1920 ופנצ'ו וייה ב-1923. כולם נרצחו בידי מתנקשים מתוך המחנה המהפכני.
לאחר רצח קאראנסה, הוכרזו בחירות לנשיאות, ובחצי השנה שבין 1 ביוני[1] ל-30 בנובמבר 1920, כיהן בנשיאות המדינה, אדולפו לה ורטה, שכיהן עד אז כמושל סונורה ומונה לתפקידו הזמני בידי הקונגרס.
בבחירות עלה לשלטון אלווארו אוברגון. דה לה ורטה יזם מרד נגד אוברגון ב-1923 לאחר שהאחרון סימן כיורשו את פלוטארקו אליאס קאייס. הוא הצליח לצרף אליו גורמים קתולים, שמרנים, וקציני צבא רבים; שחששו, כל מגזר משיקוליו, מתוכניותיו העתידיות של אוברגון. אך אוברגון מחץ את ההתקוממות שכונתה לימים "מרד דה לה ורטה" (ספ'), ואילץ את דה לה ורטה לגלות מהמדינה. בראשית מרץ 1924 נמלט דה לה ורטה ללוס אנג'לס, בעקבות בריחתו קרסו מעוזי המורדים האחרונים והמפלגה בראשות אוברגון וקאייס שבה להטיל את מרותה על כל חלקי המדינה.
אדולפו ואשתו קלרה דה לה ורטה סבלו בלוס אנג'לס ממצוקה כלכלית. לאחר 11 שנות גלות, שבו בני המשפחה ב-1935 לאדמת מקסיקו, לאחר עלייתו לשלטון של לאסרו קארדנאס. הוא גם כיהן בתפקיד ציבורי תחת ממשלות מנואל אבילה קמאצ'ו ומיגל אלמאן ולדס.
אדולפו דה לה ורטה נפטר בנסיבות טבעיות ב-9 ביולי 1955 במקסיקו סיטי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
