אדוארד שולטה נולד בשנת 1891 בעיר דיסלדורף שבגרמניה למשפחה מן המעמד הבינוני. למד בבתי ספר תיכוניים בבון ובקלן ולאחר מכן למד משפטים בעיר ארלנגן. הוסמך בשנת 1912 והחל לעבוד כעורך דין בחברה מסחרית. בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, נתמנה למנהל מחלק ייצור הסבון במשרד המלחמה הגרמני. בשנת 1926 נתמנה למנהל בכיר בחברה גדולה בשם "גִישֶׁה" (Giesche), שהייתה יצרנית האבץ הגדולה ביותר באירופה ולה קשרים מסועפים עם חברות בפולין, בשווייץ ובארצות הברית. בזכות פעילותו במשרד המלחמה ולאחר מכן בחברת גישה, קשר שולטה קשרים עם פקידי ממשלה רמי דרג, עם קציני צבא ותעשיינים ורכש גישה נרחבת למקורות מידע. בנוסף, היה סגנו של שולטה חבר פעיל במפלגה הנאצית וממנו שאב שולטה מידע חסוי. שולטה, שהאמין כי המשטר הנאצי מוביל את גרמניה לאסון ולחורבן, נצר את המידע בלבו.
מרכז החברה היה בעיר ברסלאו (כיום ורוצלב שבפולין). עקב חשיבותו האסטרטגית של האבץ בתהליך ייצור הפלדה, סייע המשטר הנאצי, לאחר עלותו לשלטון, לחברה להתרחב. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה החליט שולטה להעביר את המידע שצבר לידי בעלות הברית, בתקווה שהדבר יחיש את מפלתו של היטלר. בנסיעותיו התכופות לשווייץ יצר שולטה קשרים עם שירות המודיעין של שווייץ ושל הממשלה הפולנית בגולה, שהיו קשורים עם השירותים של בריטניה וארצות הברית. בנסיעותיו לשווייץ יצר קשרים גם עם אלן דאלס איש המשרד לשירותים אסטרטגיים האמריקני, OSS, קודמו של CIA.
בשנת 1942, כאשר הפתרון הסופי, ההשמדה הטוטלית של יהודי אירופה, פעל כבר במלואו, נודע הדבר לשולטה, שהמפעל של חברתו היה בשלזיה, בסמוך למחנה ההשמדה אושוויץ. כגרמני וכתעשיין בכיר נע שולטה באזור ודבר ההשמדה הטוטאלית הגיע לידיעתו. ב-17 ביולי 1942 הגיע ראש האס אסהיינריך הימלר למחנה אושוויץ וצפה ברציחתם של 449 יהודים ממשלוח שהגיע מהולנד. באותו ערב סעד הימלר על שולחנו של הגאולייטר, מנהיגה האזורי של המפלגה הנאצית, בווילה ביער ליד העיר קטוביץ, שהושכרה לגאולייטר על ידי חברתו של שולטה, שעד למלחמה נהגה לשכן בה את מנהליה האמריקאים. ככל הנראה דבר ביקורו של הימלר וצפייתו בתהליך ההריגה הגיע לאוזניו של שולטה.
פחות משבועיים לאחר מכן, ב-29 ביולי, עלה שולטה על הרכבת בברסלאו כשיעד נסיעתו היה שווייץ ומטרת הנסיעה הייתה לחשוף בפני הארגונים היהודיים בשווייץ ודרכם לבעלות הברית את דבר ביצועו של הפתרון הסופי להשמדתם של כל יהודי אירופה באמצעות ציקלון בה. בהגיעו לשווייץ נפגש שולטה בציריך עם איש עסקים יהודי בשם איזידור קופלמן, עמו היו לו קשרי עסקים, וגילה לו את הסוד הנורא. קופלמן העביר את המידע ליהודי בשם בנימין סגלוביץ' שניהל את לשכת המידע של הקהילות היהודיות בשווייץ. סגלוביץ העביר את המידע לגרהרט ריגנר נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ.
ריגנר, ד"ר למשפטים, פליט מברלין שהיה אז בן 31, עמד על חשיבות הידיעה ועל חומרתה, וראה לנכון להעבירה לידי ממשלות בעלות הברית ומנהיגי יהדות העולם. ריגנר התקשר להווארד אלטיג, סגן הקונסול האמריקאי בז'נבה, ומסר לו את המידע וביקש שיעבירו למשרד החוץ האמריקאי ולידיעת הרב סטיבן וייז ממנהיגי יהדות ארצות הברית. אלטינג העביר את המידע במברק למשרד החוץ וציין כי ריגנר הוא מקור מהימן.
ריגנר העביר מברק זהה, באמצעות הקונסוליה הבריטית גם לידיעת חבר הפרלמנט הבריטי, היהודי סידני סילברמן. משרד החוץ האמריקאי לא העביר את תוכן המברק לרב וייז והרב וייז קיבל את תוכנו מידי סידני סילברמן.
שולטה המשיך במסעות הדילוגים שלו בין ברסלאו לז'נבה. בשנת 1943, כשחש שהגסטפו עולה על עקבותיו, נמלט לשווייץ עם אשתו, מבלי לשוב יותר לגרמניה עד תום המלחמה. הוא השאיר מאחוריו את בנו ששירת כחייל בוורמאכט. לאחר המלחמה שמר שולטה על שתיקה וריגנר אף הוא סירב לגלות מי מסר לו את המידע.
אדוארד שולטה נפטר בציריך בשנת 1966 כשהוא אנונימי. העובדה כי הוא האיש שמאחורי מברק ריגנר נחשפה רק שנים רבות לאחר מותו.
נתקבל דיווח מעורר חרדה שבמטה הפיהרר נדונה ונשקלת תוכנית לחסל את כל היהודים שבמדינות הכבושות בידי גרמניה או הנתונות לשליטתה, שלושה וחצי - ארבעה מיליונים. הם יחוסלו במכה אחת, אחרי שיגורשו וירוכזו במזרח, וזאת כדי לפתור אחת ולתמיד את בעיית היהודים באירופה. התוכנית המדווחת מתוכננת לסתיו, נמסר ששיטות הפעולה המתוכננות כוללות שימוש בחומצה פרוסית.
אנו מעבירים את המידע עם כל ההסתייגות הדרושה; היות שאין אפשרות לאשר את מידת דיוקו.
נטען שלמודיע יש קשרים הדוקים עם הרשויות הגרמניות הגבוהות ביותר, ובדרך כלל דיווחיו מהימנים
מברק זה, הנקרא בפי ההיסטוריונים "מברק ריגנר", נמסר על ידי ריגנר לידי סגן הקונסול האמריקאי בז'נבה וממנו אל משרדי החוץ בוושינגטון הבירה ובלונדון והוא הביא לכך שהידיעות החלקיות והמקוטעות, שכבר הגיעו לבעלות הברית, קיבלו אישור ודאי. המעט שהיה ידוע במהלך השנים על זהותו של האיש שהדליף את הידיעה היה כי הוא תעשיין גרמני שהעביר כבר קודם לכן ידיעות לשווייץ, שיש לו גישה לאישים בכירים בגרמניה, שהביא את הידיעה בעצמו לשווייץ, שם מסר אותה לאיש עסקים יהודי שהעביר לריגנר. בטרם העביר את ההודעה הלאה ערך ריגנר חקירה צולבת לאיש העסקים שהעביר לו את ההודעה, ממנו למד כי אותו תעשיין גרמני עומד בראש מפעל תעשייה גדול המעסיק 30,000 איש למען המאמץ המלחמתי, ויש לו גישה לאנשי צבא ולהיטלר. עדיין בשנת 1980, 38 שנים לאחר מכן, נאלץ לקויר לכנותו בספרו "הסוד הנורא" בשם "התעשיין המסתורי". רק שנים אחדות לאחר פרסום הספר נחשף כי האיש היה אדוארד שולטה, שכבר לא היה אז בין החיים.
לאחר חקירה ממושכת, נבירה בארכיונים ועריכת ראיונות עם עדים, הצליח זאב לקויר בעזרת ריצ'רד ברייטמן, פרופסור להיסטוריה גרמנית ואירופית באוניברסיטת הרווארד, לגלות כי התעשיין המסתורי היה אדוארד שולטה. בשנת 1986 פרסמו זאב לקויר וריצ'רד ברייטמן ספר ביוגרפי על שולטה ועל גילויו את סוד הפתרון הסופי, בשם "הפרת השתיקה". הספר הופיע בתרגום לעברית בשנת 1988.
חסיד אומות העולם
בישיבתה מיום כ"ג באלול תשמ"ח - 5 בספטמבר1988 החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם של יד ושם, על יסוד עדויות שהובאו בפניה, להעניק לאדוארד שולטה, שנפטר עשרים ושתים שנים קודם לכן, את התואר חסיד אומות העולם. בתעודת כבוד שהוצאה בי"ב כסלו תשמ"ט - 21 בנובמבר 1988, נכתב כי ההוקרה הוענקה לאדוארד שולטה "על אשר בשנות השואה באירופה שם את נפשו בכפו להצלת יהודים נרדפים".
מברק ריגנר באתר מוזיאון השואה בוושינגטון. בצילום מופיע המברק ששיגר סידני סילברמן לסטיבן וייז ב-27 באוגוסט 1942 בו הוא מצטט את נוסח המברק ששיגר לו ריגנר ב-8 באוגוסט 1942
