ערך זה עוסק בסולטאן השמונה-עשר של האימפריה העות'מאנית. אם התכוונתם למשחתת מצרית שישראל לכדה ב
מלחמת סיני, ראו
אבראהים אל-אוול.
אִבְּראהים הראשון (טורקית עות'מאנית ابراهيم اول; טורקית I. İbrahim,
5 בנובמבר 1616 – 18 באוגוסט 1648) היה הסולטאן השמונה-עשר של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-9 בפברואר 1640 עד 8 באוגוסט 1648.
ביוגרפיה
אבראהים הראשון היה בנו של הסולטאן אהמט הראשון ורעייתו קסם סולטאן, אחת הנשים החזקות בהיסטוריה העות'מאנית. אבראהים היה אחיו ויורשו של הסולטאן מוראט הרביעי, אשר בהיותו על ערש דווי הורה להוציא את אבראהים להורג, ייתכן משום שסבר כי הוא לוקה בנפשו. ההוראה לא בוצעה ואבראהים היה לסולטאן. הוא דרדר את האימפריה עד סף קריסה בתוך זמן קצר, אם כי אמו הייתה השליטה האמיתית במדינה בתקופה זו ושלטה באמצעות בנה.
בתקופתו של אבראהים הראשון נלחמה האימפריה ברפובליקה של ונציה אשר כבשה ב-1646 את האי בוזג'אאדה בכניסה למצרי הדרדנלים. אבראהים סבל מדיכאון ומהפרעות נפשיות נוספות, והוא נצפה כשהוא מאכיל דגים בבריכת הארמון במטבעות, ואף השליך את בנו מהמט הרביעי לתוך באר זמן קצר לאחר שנולד, בעקבות מריבה עם אמו. בנוסף הייתה לו אובססיה לנשים שמנות, ואחת מאלה שהובאה מהקווקז הסבה לו הנאה כה גדולה, עד כי העניק לה קצבה ממשלתית, ויש הטוענים שגם משרה ממלכתית כלשהי. בשל כל אלה זכה בכינוי "אבראהים המשוגע" (Deli İbrahim), ולבסוף, כאשר התנהגותו הפכה לפחות ופחות צפויה, הוא הודח על ידי הווזיר הגדול והוצא להורג עשרה ימים לאחר מכן.
קישורים חיצוניים
.svg)
