האות אליף מקסורה (בערבית: ألف مقصورة, בתעתיק מדויק לעברית: אַלִף מַקְצוּרַה, בתרגום מילולי: "אליף מקוצרת") היא אחת הצורות של האות ا (אליף) בכתב הערבי. האות, שאינה נמנית עם 28 האותיות בשפה הערבית, נכתבת בצורתה של האות ي (יא), אך ללא שתי הנקודות הדיאקריטיות שמתחתיה.
האות ממוקמת תמיד בסוף המילה ומשמשת כאם קריאה לתנועה a, בדומה לאות אליף, אך בעיקר בשורשים המסתיימים באות יא. לדוגמה, הפועל "בנה" נכתב בערבית بَنَى, ונהגה "בַּנַא". ברוב המקרים, ההטעמה של מילה המסתיימת באליף מקצורה לא תהיה על ההברה האחרונה. לעיתים, כאשר האות אינה עדות ליא שורשית, היא יכולה לשמש כסיומת לצורת נקבה.
בעת הוספת סיומת למילה המסתיימת באליף מקצורה הופכת האליף המקצורה ליא עיצורית או לאליף כאם קריאה. לדוגמה, ריבוי המילה ذِكْرَى ("יום זיכרון") הוא ذِكْرَيَات, והטיית המילה قُرَى ("כפרים") עם כינוי השייכות "שלנו" היא قُرَانَا.
אליף מקצורה יכולה להופיע גם לאחר תנוין פתחה בשמות לא מיודעים הנגזרים משורשים המסתיימים באות יא. לדוגמה, مُسْتَشْفًى (בית חולים). ביידוע שם כזה יהפוך תנוין הפתחה לפתחה רגילה ללא השפעה על האליף המקצורה – أَلْمُسْتَشْفَى ("בית החולים").
שימוש נוסף בסימן זה נעשה גם בשפה הפרסית, שם התו ی הוא אחת הצורות לכתיבת האות ي (יא).
