בערבית סטנדרטית, עין מייצגת את העיצור /ʕ/ (כמו עי"ן מזרחית). בפועל, בערבית מדוברת, בסיס החיתוך נע בין הלוע (/ʕ/) למכסה הגרון (/ʢ/), ולעיתים הצליל אינו חוכךקולי אלא סותם אטום (/ʡ/ או /ʔˤ/, שהוא גרסה מלועלעת של /ʔ/). מנעד ההגיות האלה קיים גם בעי"ן העברית בהגייתה המזרחית. בערבית קדומה, כמו ברוב השפות השמיות בעבר (כולל עברית), האות עין ייצגה גם את העיצור /ʁ/ (כמו רי"ש מודרנית), אך עם פיתוח הנקודות הדיאקריטיות התווספה נקודה מעליה, וכך נוצרה האות ע'ין, המייצגת פונמה זו כיום (אם כי בחלק מניבי הערבית הצליל הפך ל-/ɣ/), ברוב השפות השמיות הצליל /ʁ/ נעלם.
בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט אותיות "דוד'ארז".
מקור האות עין ב"עין" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים. אם כי, מאחר שהצליל אותו ייצגה עין לא היה קיים ביוונית, עין הפכה לאות ניקוד, וככזו המשיכה לשאר האלפביתים האירופיים:
