תרמילאות אופניים (באנגלית: Bikepacking) היא סגנון של תיירות אופניים אשר לרוב מתאפיינת בצורת האריזה שלה. הספורט מתואר כ"חיבור של רכיבה על אופני שטח ותרמילאות בתמיכה עצמית".[1] יתרה מכך, "יש אנשים ששומרים את השם 'בייקפאקינג' לרכיבת שטח, אבל השם מתייחס יותר לסוג התיקים המשמשים את הספורט מאשר לסוג השטח בהם נוסעים".[2] בשונה מתיירות אופניים מסורתית, בה רואים תיקים לרוב תלויים לצד האופניים, כאן נראה את התיקים משולבים בקו אחד עם השלדה. שילוב זה מאפשר לאופניים להיות קלים יותר מכיוון שאין מסגרות לתיקים, אין דרישה לסבלים ומאפשר גם לאופניים להיות יציבים יותר לרכיבה.
תרמילאי אופניים משתמשים לעיתים קרובות בתיקים המחוברים לשלדה ולמוטות כיסא במקום תיקי צד. אריק פרסונס של חברת-Revelate Designs מציין: "כשהתחלתי לייצר תיקי שלדה, אף אחד לא קרא למה שעשינו 'תרמילאות אופניים'. הרכבת תיקים על אופניים הייתה רק אמצעי עבור מתחרים באלסקה החורפית לשאת את הדברים שהם צריכים למרוצי סיבולת. התייחסתי לזה כפעילות אולטרה-לייט, רכיבה ללא סבל או רכיבת הרפתקנית. הקהילה אימצה את המילה לאחר כשנה, בבירור מ'באקפאקינג' (תרמילאות), שזה טיול רב יומי בהרים".[3]
היסטוריה
המונח שימש לראשונה במאמר של דן בורדן במאי 1973 במאמר במגזין נשיונל ג'יאוגרפיק המתאר את טיול "ההמיסטור" שלהם ברחבי אלסקה וקנדה.[4]
ציוד תרמילאות אופניים
האופניים
תרמילאות אופניים יכולה להתבצע על כל סוג אופניים. במקור המיקוד היה על אופני הרים, אבל עם הזמן זה התפתח לאופני כביש ולאחר מכן גם אופני גראבל. האופניים הם בדרך כלל עם מערכות הילוכים, אבל רבים ממרוצי תרמילואות האופניים המאתגרים ביותר נעשו על ידי רוכבים עם אופני סינגל ספיד.[5][6] אופניים מצוידים לפעמים במערכות דינאמו כדי לספק חשמל לאורות והטענת מכשירי ניווט וטלפונים לאורך תקופות ממושכות.
תיקים
מה שמייחד את תרמילאות אופניים מתיירות אופניים מסורתית הוא התיקים: "טיולים מסורתיים משתמשים בסבלים ותיקי צד; כתוצאה מכך, אופני טיולים מיועדים למטרה זו. היופי של תרמילאות אופניים הוא בפשטות שלו: כל אופניים יכולים להיות אופניים מיועדים לתרמילאות אופניים. הודות להופעת התיקים הרכים, תרמילאות אופניים אינה תלויה במסגרת ייעודית שיש לה הברגות לטובת סבלים ותיקי צד".[7]
תיקי תרמילאות אופניים בדרך כלל מתחלקים לקטגוריות הבאות:
תיק מושב: מוצמד למושב מעל הגלגל האחורי.
תיק שלדה: מתאים למשולש השלדה. עשוי להיות תיק מלא או קטן יותר המאפשר גישה לבקבוקי מים המורכבים על השלדה.
תיק ״מכל דלק״: מותקן על המוט העליון (טופ טיוב) של השלדה מאחורי הכידון.
תיק כידון: מחובר לכידון, זה עשוי להיות תיק או שק מגולגל המחובר לרתמה.
תיקים אלה מתוארים בפירוט במדריך השלם לתיקים לתרמילאות אופניים[7] המפרט גם את יצרני התיקים, כמו כן יש פירוט באתר הישראלי "בייקפאקינג ישראל".[8] מגוון סגנונות הרפתקאות תרמילאות אופניים מוליד מגוון רחב של ציוד מסוגים שונים הנישאים על ידי תרמילאי אופניים. זה הוביל למנהג של פרסום "רשימות ציוד" שבהן תרמילאי אופניים משתפים במה שהם משתמשים.
מרוצי תרמילאות אופניים
כפי שצוין ב'היסטוריה של מרוצי תרמילאות אופניים',[2] מרוצי תרמילאות אופניים מודרניים, מקורם באלסקה בשנות ה-80. ג'ו רדינגטון האב אימץ גם את הסגנון הזה של רכיבה על אופניים בשטח בשנות ה-80 המאוחרות, כשהתחיל את מרוץ ה-"IditaBike", מרוץ של 200 מייל בחלק ממסלול מרוץ כלבי המזחלות "Iditarod" המושלג באלסקה. 26 אנשים החלו את המרוץ, תוך שימוש באופני ההרים האופייניים לתקופה, ו-13 סיימו.[3] השקת מרוץ ה"אריזונה טרייל" בשנת 2006 החלה להפיץ את הספורט. מודעות נרחבת יותר נוצרה באמצעות המאמר של מגזין "Outside" משנת 2008, "מרוץ האופניים הקשה בעולם אינו בצרפת" והסרט "Ride the Divide" משנת 2009.
מרוצי תרמילאות אופניים הם כמעט תמיד ללא תמיכה חיצונית. וריאציות של כללי תרמילאות האופניים שנקבעו ב-2008 עבור מרוץ ה-"Tour Divide" נמצאים בשימוש הנפוץ ביותר:[9]
רוכב יכול לתספק מחדש מזון/ציוד, לשכור חדר, לכבס בגדים, אפילו לטפל באופניים שלו בחנויות מסחריות לאורך הדרך. הכוונה היא לרכוב ללא תמיכה בין עיירות, ולתפקד בתמיכה עצמית כאשר נמצאים בערים. כל השירותים בהם משתמשים חייבים תמיד להיות זמינים מסחרית לכל המתמודדים ולא מתוכננים מראש. אין אספקה פרטית, אין לינה פרטית.
Tour Divide שואפת לשוויון הזדמנויות בתוך ה-GC (סיווג כללי). בין אם עושים רכיבת מבחן זמן בודד או מתמודדים בהזנקה הגדולה, הTD דורשת שלכל מתמודד – מאלה שגרים לאורך המסלול ועד לאלה שחיים ביבשות אחרות – יהיה מגרש משחק שווה. לפיכך, סיוע חיצוני בניווט, לינה או אספקה מחדש (במיוחד קבלת אספקה ממשלוח לא מסחרי) אסור.
סיוע חיצוני מוגדר ככל סיוע של צד שלישי בניווט או תאורה וכל סיוע לא מסחרי באספקת מזון או לינה. שירות נחשב 'מסחרי' כשהוא מיועד למסחר, זמין באותה מידה לכל הרוכבים (ITT [מבחן זמן בודד] + מתחילים קבוצתיים) שנה אחר שנה, רצוי שירות שרשום במדריך 'שירותים' במפות המסלול של ACA.
ה-Tour Aotearoa[10] מגדיר תמיכה עצמית כ"עשה הכל בעצמך, תחת הקיטור שלך."
מרוצי תרמילאות אופניים עשויים להיות על שבילים, על כבישי חצץ או על כבישים סלולים, ורבים מהם, כמו ה-HLC, כוללים את כל אלה. ככל שהפופולריות של תרמילאות אופניים עלתה, כך גדלה ההזדמנות למרוצים ויש מרוצי תרמילאות אופניים המתקיימים באופן קבוע ברחבי העולם.
מרוצים כמו ה-"Trans Continental" מאורגנים מאוד עם דמי כניסה, וכללים נוקשים שיש לפעול לפיהם עם סיכון של פסילה. אחרים, כמו מרוץ ה-"Arizona Trail", ה-"Tour Divide", ה-"HLC" וה-"Discover Israel", אינם לא אירוע מאורגן אלא קבוצת חברים שיוצאת לרכוב על האופניים שלהם באותו מסלול באותו זמן.[11] האחרונים עדיין מושכים רוכבים תחרותיים שמשתדלים לרכוב על המסלולים מהר ככל הניתן ולקבוע את הזמן המהיר ביותר הידוע, במקביל לכך שאחרים רוכבים בקצב נינוח יותר. מגוון זה של גישות מנוגדות בא לידי ביטוי בסיפורים של "The Cordillera" שהוא ספר שנתי המקטלג את חוויות הרוכבים במירוץ "Tour Divide".
מרוצי ומסלולי תרמילאות אופניים בישראל
בארץ ישנם כמה תחרויות תרמילאות אופניים בנוסף לאירועים עממיים יותר עם אופי נינוח יותר. המוכר ביותר מביניהם והתחרות המתקיימת הכי הרבה שנים ברציפות היא תחרות ה-Holyland Challenge (HLC), המתקיימת מאז 2014, מהחרמון לאילת. אורך המסלול כ-1,400 קילומטר ואופיו דומה לשאר התחרויות בעולם, רכיבה עצמאית, ללא תמיכה חיצונית וללא ארגון. שיא המסלול הוא שישה ימים 11.5 שעות ומוחזק מאז 2015 על ידי רוכב תרמילאות האופניים המקצועי הישראלי חנוך רדליך[דרוש מקור].
תחרויות נוספות המושתתות על אותם עקרונות תרמילאות האופניים בארץ הן ה-YOTA, תחרות ניווט רכוב רב יומי מדברי, וה-Discover Israel, תחרות חוצה ישראל של כ-1,100 קילומטר. בנוסף לאלה, ישנם מסלולים רבים ותחרויות לא רשמיות אותם מארגנים חברי קהילת תרמילאות האופניים הישראלית.[8]
