תסמונת התבקעות התעלה העליונה היא מחלת אוזניים נדירה וקשה לאבחון, המתבטאת בהפרעות בשמיעה ובשיווי משקל, ומאופיינת בסחרחורת המושרית על ידי קול או לחץ.
תיאור המחלה
המחלה נגרמת מדלדול או חוסר של החלק של עצם הרקה אשר מעל לתעלה העליונה, שהיא חלק ממערכת שיווי המשקל שבאוזן הפנימית.
המחלה תוארה לראשונה בשנת 1995 על ידי ד"ר לויד ב. מיינור[1]. ב-1998 פרסמו ד"ר מיינור ועמיתיו את המאמר "ורטיגו המושרה על ידי קול או לחץ עקב התבקעות עצם של התעלה העליונה"[2]. ד"ר מיינור פיתח גם הליך כירורגי לסתימת החסר בעצם כפתרון לתסמונת[3].
סימפטומים
למחלה מספר תסמינים עיקריים:
- שמיעה מוגברת של צלילי הגוף (קולו של החולה עצמו, פעימות הלב, תנועות העיניים, לעיסה וכדומה)
- סחרחורת המושפעת מחשיפה לקולות וצלילים או מוחמרת בעקבותיהם
- אובדן שמיעה בתדרים נמוכים
- היפראקוזיס, רגישות יתר לרעשים
- תחושת אטימות באוזן הפגועה
- טינטון
- ניסטגמוס
- קושי בשינה ואכילה
אצל חלק מהחולים מופיעים תסמינים מסוימים בלבד, ואילו אחרים מתמודדים עם מרביתם. התסמינים עשויים להופיע באוזן אחת או בשתיהן.
חלק מהתסמינים שמאפיינים את תסמונת התבקעות התעלה העליונה משותפים גם לחולים במחלות נוספות של האוזן, בהן מחלת מנייר, כולסטאתומה, גידול באונה הרקתית ועוד. תהליך האבחון מתבסס על זיהוי שינויים ודילול של העצם, ומתבצע כיום על ידי בדיקת CT. כלי אבחון נוספים שמיועדים להשלים את האבחנה כוללים בין היתר בדיקת שמיעה, בדיקת VEMP ובדיקת VNG. במקרים מסוימים חולים עשויים להתמודד עם מספר מצבים רפואיים במקביל, ולכן זיהוי מדויק נדרש לצורך התאמת הטיפול הרלוונטי.
טיפול
כדי לטפל במחלה יש לסגור את התעלה בעזרת רקמה ודבק איחוי עצמות. את התעלה מכסים בשתל קליפת העצם ואוטמים בדבק פיברין, אך הטיפול לא תמיד מצליח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
